ויסטן יו אודן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניקוד השם
תיקון תעתיק שם ההוצאה
שורה 20:
מגרשם עבר אודן ל[[אוקספורד]], ולאחר שנה של לימודי מדעים פנה ללימודי [[ספרות]] ובחר להשתלם בשירה האנגלו-סאכסונית העתיקה. בתקופה זו ניהל אודן חיי חברה ענפים, יחסים הומוסקסואלים, ונעשה מנהיגה של קבוצת משוררים צעירים שנודעה לאחר מכן כ"קבוצת אודן", שאחד מהם [[סטיבן ספנדר]], הוציא לאור את ספרו הראשון של אודן, שכלל את שיריו של אודן מ - [[1928]] - [[1927]] וכמה שירי בחרות.
 
שנות ה-30 היו 'תור הזהב' של אודן, תחנתו הראשונה אחרי סיום לימודיו הייתה [[ברלין]], שם שהה כשנה, החליף אהובים, וצפה מקרוב מאוד בגעש המהומות [[פוליטיקה|הפוליטיות]]. ב-[[1930]] קבל משרה של מורה בבית ספר פרטי לנערים סמוך ל[[גלאזגו]]. באותו הזמן פרסמה הוצאת "פאברפֵייבּר פאבראת פֵייבּר" קובץ משיריו תחת השם 'שירים'. הקובץ קיבל ביקורות קרירות מכמה ממבקריה החשובים של [[לונדון]], דבר שפגע באודן מאוד, אולם השירים עשו רושם אדיר על משוררים צעירים אחרים כדוגמת [[דילן תומס]].
 
אודן הורה במסירות כשלוש שנים, ולאחר מכן החל להשתכר מפרי עטו. ב-[[1935]] נשא לאישה את [[אריקה מאן]], בתו של [[תומאס מאן]] על מנת להעניק לה דרכון בריטי. לאחר מכן יצא לסדרת מסעות שבסופם החליט להגר עם [[כריסטופר אישרווד]] לאמריקה. עקירה זו, על סף מלחמת העולם ממש התפרשה כבגידה, אך עבור אודן הייתה זו נקודת מפנה כבירה בחייו, שכדבריו "עייף מלהיות משורר החצר של השמאל האנגלי". בחייו החדשים של אודן ב[[ארצות הברית]] התרחשו שני דברים מרכזיים, הפיכת הלב הנוצרית והחזרה לחיק [[הכנסייה האנגליקנית]], ומפגשו עם צ'סטר קלמן שהיה עתיד להיות בן לוויתו עד סוף ימיו. בשנת 1947 זכה בפרס פוליצר עבור הפואמה הנודעת שלו "עידן החרדה".