ארנסט מאך – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Legobot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q93996
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
עריכה, ויקישיתוף בשורה
שורה 2:
|רוחב=230px
|שם=
|תמונה=[[תמונהקובץ:Ernst-Mach-1900.jpg|200px]]
|כיתוב=
|תאריך לידה=[[18 בפברואר]] [[1838]]
שורה 24:
|הערות=
}}
'''ארנסט מאך''' (ב[[גרמנית]]: '''Ernst Mach'''); {{כ}}([[18 בפברואר]] [[1838]] - [[19 בפברואר]] [[1916]]) היה [[פיזיקאי]] ו[[פילוסוף]] [[אוסטרי]]-[[צ'כי]]. עיקר השפעתו של מאך הייתה בגישתו ה[[אמפיריציזם|אמפיריציסטית]] לתחום ה[[פיזיקה]] ובהתנגדותו למרחב המוחלט ול[[תנועה (פיזיקה)|תנועה]] המוחלטת שהנהיג [[אייזק ניוטון]]. לרעיונות אלה הייתה השפעה על [[אלברט איינשטיין]]. על שמו של מאך קרויים [[מספר מאך]], [[עקרון מאך]] וענף מאך.
 
==ביוגרפיה==
מאך נולד ב-Chrlice (כיום ב[[צ'כיה]]) וחונך בביתו עד גיל 14. הוא למד במשך תקופה קצרה ב[[גימנסיה]] לפני שנרשם ל[[אוניברסיטת וינה]] בהיותו בן 17 בלבד. שם למד [[מתמטיקה]], [[פיזיקה]] ו[[פילוסופיה]] והשלים [[דוקטורט]] בפיזיקה ב-[[1860]].
 
מחקריו המוקדמים עסקו ב[[אפקט דופלר]], בייחוד בתחומי ה[[אופטיקה]] וה[[אקוסטיקה]]. ב-[[1864]] התמנה ל[[פרופסור]] למתמטיקה ב[[גראץ]], וב-[[1866]] מונה גם לפרופסור לפיזיקה. במהלך תקופה זו התעניין מאך גם ב[[פיזיולוגיה]] של התפישה ה[[חוש|חושית]]ית, וזאת במסגרת התעניינותו בפילוסופיה של [[עמנואל קאנט]], שקבע שהאדם מעצב את ניסיונו (התופעות הנצפות על ידו) באמצעות ה[[סינתטי אפריורי]] (מעין חוקי בנייה) הגלום בתוכו. ב-[[1867]] התמנה מאך לראש ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] לפיזיקה ניסויית ב[[אוניברסיטת קארל בפראג]].
 
מאוחר יותר חזר מאך לאוניברסיטת וינה, שם התמנה לפרופסור ל[[פילוסופיה אינדוקטיבית]] ב-[[1885]]. שנתיים לאחר מכן הוא לקה ב[[שבץ]] וב-[[1901]] פרש ממחקר פעיל כאשר מונה כחבר פרלמנט ב[[הפרלמנט האוסטרי|פרלמנט האוסטרי]]. למרות שפרש מהוראה ומחקר, המשיך מאך להרצות בפני הציבור הרחב.
שורה 42:
למאך הייתה תרומה חשובה גם ל[[קוסמולוגיה]] הנקראת "[[עקרון מאך]]". עקרון מאך קובע כי
{| cellspace=5
| align=right valign=top |
"ה[[אינרציה]] של כל מערכת היא התוצאה של האינטראקציה שלה עם שאר [[היקום]]. במילים אחרות, כל חלקיק ביקום משפיע בסופו של דבר על כל חלקיק אחר."
| valign=top align=left |
שורה 62:
{| cellspace=5
|-
| align=right valign=top |
המטרה ש[המדע הפיזיקלי] הציב לעצמו היא לתאר את העובדות באופן הפשוט והחסכוני ביותר.
| valign=top align=left |
The goal which it [physical science] has set itself is the simplest and most economical abstract expression of facts.
|-
| align=right valign=top |
כאשר התודעה האנושית, בכוחה המוגבל, מנסה לשקף בתוכה את הפעילות העשירה של העולם, שממנו היא רק חלק קטן, ושאותו לעולם לא תוכל לתפוש באופן ממצה, יש לה כל הסיבות להתקדם בחסכנות.
| valign=top align=left |
When the human mind, with its limited powers, attempts to mirror in itself the rich life of the world, of which it itself is only a small part, and which it can never hope to exhaust, it has every reason for proceeding economically.
|-
| align=right valign=top |
במציאות החוק תמיד מכיל פחות מהעובדה עצמה, מכיוון שהוא אינו משחזר את העובדה בשלמותה, אלא רק את ההיבט שלה שחשוב לנו. השאר מושמט במכוון או מתוך אילוץ.
| valign=top align=left |
In reality, the law always contains less than the fact itself, because it does not reproduce the fact as a whole but only in that aspect of it which is important for us, the rest being intentionally or from necessity omitted.
|-
| align=right valign=top |
כאשר אנו מפרידים במוחנו גוף מהסביבה הניתנת לשינוי שבה הוא זז, אנחנו למעשה מחלצים מתוך שטף כל התחושות שלנו אוסף תחושות שבהם התמקדה מחשבתנו, היציבות יותר באופן יחסי מאחרות.
| valign=top align=left |
In mentally separating a body from the changeable environment in which it moves, what we really do is to extricate a group of sensations on which our thoughts are fastened and which is of relatively greater stability than the others, from the stream of all our sensations.
|-
| align=right valign=top |
נניח שאנחנו רוצים לייחס לטבע את הסגולה של יצירת תוצאות דומות בנסיבות דומות, רק שאיננו יודעים כיצד למצוא אותן נסיבות דומות. אירוע בטבע מתקיים רק פעם אחת. הייצוג המנטלי הסכמטי שלנו הוא זה שמייצר דמיון בין אירועים.
 
שורה 95:
 
מאך הרבה להדגיש שחוקי המדע הן הכללות שבנתה האנושות והם בעצם אינם קיימים ב[[טבע]] עצמו. בטבע קיים רק המקרה הפרטי, כלומר: תנועתם של הגופים ותו לאו. תוצאה פרטית אך חשובה של עיקרון זה היא, כפי שטען גם [[דייוויד יום]] כשדן בבעיית האינדוקציה, ש[[סיבה]] ו[[תוצאה]] אינן קיימות בטבע אלא הן הכללה או חוק הנמצא בתודעה האנושית בלבד.
{{ציטוט|תוכן=בדברנו על סיבה ותוצאה אנו מדגישים באופן שרירותי את הפרטים שצריך לשים לב לקישורם כדי לשחזר עובדה בדרך שחשובה לנו. אין סיבה ואין תוצאה בטבע; לטבע יש רק קיום פרטי. הטבע פשוט ישנו.|מקור=מדע המכניקה, 580. התרגום מובא מ"[[שלוש מהפכות קופרניקניות]]" של זאב בכלר}}
 
לכן, חוקי המדע הם רק ביטוי לאופן שבו תודעת האדם מארגנת את העובדות ולא העובדות עצמן.
שורה 117:
 
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://plato.stanford.edu/entries/ernst-mach/ ארנסט מאך] ב[[אנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה]]
 
==לקריאה נוספת==
* [[שלוש מהפכות קופרניקניות]], [[זאב בכלר]]: ע"מ 157 - 168.
 
{{מיון רגיל:מאך, ארנסט}}