יהודים-ערבים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏השימוש במושג בקרב סוציולוגים מזרם התאוריה הביקורתית: ארגון פסקאות מחדש באופן שקושר בצורה הגיונית את החלקים השונים לנושא הערך
שורה 33:
ספרו של [[יהודה שנהב]] "היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות" עוסק באופן שבו נוצרו שתי הקטגוריות "מזרחים" ו"אשכנזים" בשיח הישראלי, ומבחין בין שיח לאומי המתארגן סביב חלוקה של יהודים – לא יהודים, ושיח עדתי הנתפס כשיח כלל יהודי המתארגן סביב [[מזרחים]] ו[[אשכנזים]]. כך שנהב מנסה לחתור תחת קטגוריות אלו שקובעו בשיח הישראלי, ואשר לטענתו אינן מאפשרות לתאר את ההיסטוריה המזרחית מנקודת ראות אלטרנטיבית. במסגרת עבודתו, הוא עושה שימוש במונח "יהודים-ערבים".
 
שנהב אינו טוען כי זהות {{הבהרה| האם כאן מדובר על התפיסה העצמית של בני הקבוצה?}} המזרחים היא יהודית-ערבית, אלא שמדובר במושג בעל [[היסטוריה]] מסוימת {{הבהרה|איזו היסטוריה}} שנגדעה. המונח, לדידו, אינו בא לתאר מציאות קיימת, אלא הוא בעל תפקיד ביקורתי רדיקלי, בהיותו מאתגר את "המחשבה הלאומית, הקולוניאלית והבינארית שבתוכן התארגנה זהותם של יהודי ארצות האסלאם" (2003:247). שנהב מקבל את ההמשגה{{הבהרה}} של '''מזרחים''' בדיון ה[[פוליטי]] - [[אתניות|אתני]] בישראל. מאחר שלטענתו, ניסיון החיים המשותף של ה"עדות" השונות בישראל במערכת ה[[חינוך]], ה[[צבא]], בעיירות הפיתוח וכדומה, טישטש את האבחנות ביניהם ויצר דמיון רב בין קבוצות המוצא השונות (2003 : 20).
 
שנהב מתאר את פעולתה של ה[[תרבות]] הישראלית כמכונה שקיבעה את יהודי ארצות ערב כיהודים-ערבים אך ללא תהליך ה"מטהר" אותם מערביותם. הספר מראה את אזור הגבול הרחב שבו מתבצעת אותה המרה{{הבהרה|איזו המרה?}}. הספר מעמיק בחקר [[תאוריה ביקורתית|ביקורתי]] של היחסים בין ה[[ציונות]] ליהודים-ערבים, ומבקש להראות את הציונות כפרקטיקה [[אידאולוגיה|אידאולוגית]]{{הבהרה|פרקטיקה נתפסת לרוב כמושג נגדי ומשלים לאידאולוגיה. למה הכוונה כאן?}} עם שלוש קטגוריות הפועלות בו זמנית: '''[[לאומיות]]''', '''[[דת]]''' ו'''אתניות'''. הדת לפי שנהב היא המסמן הלאומי אצל המזרחים {{הבהרה|האם לאומיות ודת הן קטגוריות נפרדות או זהות? מהמשפט הה, בניגוד לקודם, משתמעת זהות}}. כדי להיות שייך לשיח הציוני-לאומי, היה על היהודים-ערבים להיות יהודים דתיים. הדת במובן זה, לטענתו, היא אמצעי גיוס {{הבהרה| על-ידי מי?}} של המזרחים ללאומיות היהודית (הציונות), אך בו בזמן מסמנת אותם גם כקבוצה אתנית נפרדת. לפי שנהב, הדת והלאומיות הן קטגוריות הקשורות זו בזו בקשר שלא ניתן לנתקו. הלאומיות הציונית הפקיעה {{הבהרה| הפקיעה ממי?}} את היהדות {{הבהרה| היהדות במובן הדתי?}} והכילה בתוכה סממנים דתיים {{הבהרה| האם לא היו ביהדות סממנים דתיים לפני הציונות?}}, אך אלה הולאמו ונוצרו מחדש {{הבהרה| מה פירוש נוצרו מחדש? מה בדיוק נוצר?}} על ידי הלאומיות {{הבהרה| הכוונה לציונות?}}. אין זה אומר שהציונות עשתה את המזרחים דתיים, מסביר שנהב, אלא שהציונות עשתה [[אוריינטליזם|אוריינטליזציה]] למזרחים באמצעות הדת. כדי להכליל את ה"מזרחים" בתוך הקולקטיב הלאומי היה עליהם לעבור דה-ערביזציה, טיהור מערביותם {{הבהרה| איך דת מטהרת מערביות (והאם ערביות זה גזע, אתנוס או לאום?}}. לפיכך, טוען שנהב, המזרחים יכולים להשתתף בשיח הציוני הלאומי רק אם הם מסווגים כיהודים דתיים {{הבהרה| אבל גם יהודים ערבים הם יהודים דתיים, בני ה(לאום?) הערבי}}. כך גם נוצרה קטגוריית הביניים [[מסורתיים]] בישראל {{הבהרה| ביניים: בין מה למה?}}, כמתייחסת ליהודים דתיים יוצאי מדינות ערב. לעומת זאת, שנהב מקבל את ההמשגה{{הבהרה}} של '''מזרחים''' בדיון ה[[פוליטי]] - [[אתניות|אתני]] בישראל. מאחר שלטענתו, ניסיון החיים המשותף של ה"עדות" השונות בישראל במערכת ה[[חינוך]], ה[[צבא]], בעיירות הפיתוח וכדומה, טישטש את האבחנות ביניהם ויצר דמיון רב בין קבוצות המוצא השונות (2003 : 20). {{הבהרה| איך העובדה ששנהב מקבל את המושג "מזרחים" עוזר לנו להבין את המושג "יהודים-ערבים"?}}
 
בתהליך החקירה של "יהודים-ערבים", [[חנן חבר]] ויהודה שנהב{{הבהרה|האם מדובר במקור המופיע במאמר? נא להכניסו להערת שוליים}} מבקשים גם להבחין בין מה שהם רואים כשתי פאזות במחקר הביקורתי של קטגוריה זו. האחת, פאזה [[סטרוקטורליזם|סטרוקטורליסטית]] והשנייה, פאזה [[פוסט-סטרוקטורליזם|פוסט-סטרוקטורליסטית]].{{הבהרה|מה משמעות המילה פאזה בהקשר זה? האם אפשר להחליפה במילים שלב או תקופה?}}