בכור-שלום שטרית – הבדלי גרסאות

בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] מונה להיות ה[[מוח'תאר|מוכתר]] של המושבה [[כנרת]]. ב-[[1919]], עם כניסת [[הכוחות המזוינים של בריטניה|הצבא הבריטי]] לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. מונה לקצין חקירות במשטרת [[ממשלת המנדט|המנדט]] ולמפקד המשטרה ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]]. נמנה עם מארגני משטרת הפרשים היהודים במשטרת [[הגליל]] והיה סגן מפקד בית הספר לשוטרים ב[[ירושלים]]. למד בבית הספר האנגלי ל[[משפטים]] בירושלים והוסמך כ[[עורך דין]]. לאחר [[מאורעות תרפ"ט]] מונה להיות תובע בבית-הדין לפשעי המאורעות שפתח שלטון המנדט<ref>ה. כהן, תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים 2013, עמ' 178.</ref>. היה מדריך בבית הספר לשוטרים והיה קצין החקירות שמונה לחקור את [[רצח חיים ארלוזורוב]]. בשנת [[1935]] מונה לשופט שלום ובשנת [[1939]] היה הראשון בארץ להתמנות לשופט שלום ראשי{{הערה|‏{{דבר||בן ישיבה, מורה, שוטר, קצין - ושופט ראשי|1939/12/20|00602}}}}, תפקיד בו כיהן סוף שנת [[1947]], כאשר מונה לשופט מחוזי על ידי [[הנציב העליון]] האחרון קנינגהאם.

 

 

היה אב לחמש בנות ושלושה בנים. בתו איז'אני נפטרה בגיל ילדות. בתו עליזה נישאה ל[[אשר גורן]], [[מזרחן]], עובד [[משרד החוץ]], סופר ומתרגם מ[[ערבית]] (בנו של [[נתן גורן]]). בתו תקווה נרצחה על ידי פורעים ערבים בינואר 1948.{{הערה|{{קורבן טרור|36307|תקוה ברי-שטרית}}}} בנו יוסף שירת במשרד החוץ בתפקידים דיפלומטיים. בתו כרמלה נפטרה ב-[[1962]] (בת 36), יום לאחר לידת בתה כרמלה הקרויה על שמה.