פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסר בית אחד ,  לפני 5 שנים
מ
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] מונה להיות ה[[מוח'תאר|מוכתר]] של המושבה [[כנרת]]. ב-[[1919]], עם כניסת [[הכוחות המזוינים של בריטניה|הצבא הבריטי]] לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. מונה לקצין חקירות במשטרת [[ממשלת המנדט|המנדט]] ולמפקד המשטרה ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]]. נמנה עם מארגני משטרת הפרשים היהודים במשטרת [[הגליל]] והיה סגן מפקד בית הספר לשוטרים ב[[ירושלים]]. למד בבית הספר האנגלי ל[[משפטים]] בירושלים והוסמך כ[[עורך דין]]. לאחר [[מאורעות תרפ"ט]] מונה להיות תובע בבית-הדין לפשעי המאורעות שפתח שלטון המנדט<ref>ה. כהן, תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים 2013, עמ' 178.</ref>. היה מדריך בבית הספר לשוטרים והיה קצין החקירות שמונה לחקור את [[רצח חיים ארלוזורוב]]. בשנת [[1935]] מונה לשופט שלום ובשנת [[1939]] היה הראשון בארץ להתמנות לשופט שלום ראשי{{הערה|‏{{דבר||בן ישיבה, מורה, שוטר, קצין - ושופט ראשי|1939/12/20|00602}}}}, תפקיד בו כיהן סוף שנת [[1947]], כאשר מונה לשופט מחוזי על ידי [[הנציב העליון]] האחרון קנינגהאם.
 
היה חבר [[מנהלת העם]] ומחותמי [[מגילת העצמאות]] (היחיד שהיה יליד [[ארץ ישראל]] - [[צבר (סלנג)|צבר]])). ב[[האספה המכוננת|כנסת הראשונה]] עמד בראש סיעה של ארבעה חברי כנסת ([[ספרדים ועדות המזרח]]), שהייתה קשורה עם [[מפא"י]]. אחר כך הצטרף למפא"י. כיהן כ[[חבר כנסת]] בשש הכנסות הראשונות, עד חודש לפני למותו (התפטר בתחילת ינואר [[1967]]). היה שר המשטרה הראשון של ישראל מימי [[הממשלה הזמנית]] ([[מאי]] [[1948]]) ועד לפרישתו ב-[[2 בינואר]] [[1967]], וכן שימש כ[[שר המיעוטים]] בעת תקופת קיומו של משרד המיעוטים בין השנים 1948 - [[1949]]. שטרית כיהן כחבר [[הוועדה לבחירת שופטים]] מהקמתה ועד מותו. לאורך שנות כהונתו בכנסת כיהן מספר פעמים כ[[שר הדואר]]. שטרית היה ה[[שר]] אשר החזיק בתיק כלשהו במשך הזמן הרב ביותר (18 שנים וחצי). נפטר ב-[[28 בינואר]] [[1967]]. נטמן בהר המנוחות.
 
היה אב לחמש בנות ושלושה בנים. בתו איז'אני נפטרה בגיל ילדות. בתו עליזה נישאה ל[[אשר גורן]], [[מזרחן]], עובד [[משרד החוץ]], סופר ומתרגם מ[[ערבית]] (בנו של [[נתן גורן]]). בתו תקווה נרצחה על ידי פורעים ערבים בינואר 1948.{{הערה|{{קורבן טרור|36307|תקוה ברי-שטרית}}}} בנו יוסף שירת במשרד החוץ בתפקידים דיפלומטיים. בתו כרמלה נפטרה ב-[[1962]] (בת 36), יום לאחר לידת בתה כרמלה הקרויה על שמה.