הבדלים בין גרסאות בדף "ג'לאל אל-י אחמד"

נוספו 2 בתים ,  לפני 7 שנים
מ
מ (הגהה)
מ (←‏ביוגרפיה: תקלדה)
לאחר פרישתו מן הפוליטיקה התמקד אל-י אחמד בפעילות חברתית ומחקרית. בשנות ה-50 פרסם מספר חיבורים [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגיים]] שעסקו בחיי הכפר באיראן. הוא פרסם חיבורים בנושאים מחקריים שונים, מאמרי ביקורת, ואף יצירות ספרותיות שזכו לפופולריות רבה. בנוסף עסק רבות בתרגום חיבורים מ[[צרפתית]] ומשפות אחרות ל[[פרסית]], ובין היתר תרגם חיבורים של [[אלבר קאמי]], [[פיודור דוסטוייבסקי]] ו[[ארנסט יונגר]]. באותה תקופה נטש את החזון הסוציאליסטי ועבר לזרם הפילוסופי האקזיסטנציאליסטי{{הערה|ליאורה הנדלמן-בעבור, "ג'לאל אל-י אחמד ומכת המערב: ארבעה עשורים אחרי", בתוך: דוד מנשרי וליאורה הנדלמן-בעבור (עורכים), '''איראן: אנטומיה של מהפכה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2009, עמ' 192-194}}.
 
רסומופרסומו הגדול ביותר של אל-י אחמד נבע מחיבורו הפולמוסי "מכת המערב" (ע'רבזדגי). בחיבור אנטי-קולוניאליסטי זה טען אל-י אחמד כי באמצעות תעשייה וטכנולוגיה, [[העולם המערבי]] עשק וניצל פוליטית את המדינות הלא-מתועשות בכלל ואת איראן בפרט ויצר בהן מחלה כרונית שאותה כינה "מכת המערב". ההאדרה שיצר העולם המערבי לטכנולוגיה והדרך שבה כפה אותה על יתר העולם הותיר את מדינות המזרח, לפי אל-י אחמד, באין-אונות וכניעה מוחלטת להגמוניה המערבית העולמית. הכניעה לא באה לידי ביטוי רק בהיבטים החומריים, אלא עיקר המחלה היא בשעבוד של המזרח למערב השתרש גם מבחינה תרבותית ורוחנית. הפתרון שהציע אל-י אחמד היה חזרה לשורשים האותנטיים של התרבות האיראנית, לאמור המסורת הלאומית האיראנית והמסורת הדתית השיעית<ref>ליאורה הנדלמן-בעבור, "ג'לאל אל-י אחמד ומכת המערב: ארבעה עשורים אחרי", בתוך: דוד מנשרי וליאורה הנדלמן-בעבור (עורכים), '''איראן: אנטומיה של מהפכה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2009, עמ' 195-198</ref>.
 
החיבור "מכת המערב" החל להתפרסם בשנת [[1962]] אולם נאסר בידי ה[[צנזורה]] האיראנית. אל-י אחמד מימן באופן פרטי הדפסות נוספות של החיבור והפיץ כמה מאות עותקים בין מקורביו. מהדורה נרחבת של החיבור שנכתבה בידי אל-י אחמד בשנת [[1964]] נאסרה לפרסום והופצה מחוץ לגבולות איראן<ref>ליאורה הנדלמן-בעבור, "ג'לאל אל-י אחמד ומכת המערב: ארבעה עשורים אחרי", בתוך: דוד מנשרי וליאורה הנדלמן-בעבור (עורכים), '''איראן: אנטומיה של מהפכה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2009, עמ' 174-175</ref>. למרות ההגבלות החמורות השפעת הספר על דור האינטלקטואלים באיראן הייתה רבה, בשל סגנונו הייחודי של אל-י אחמד, תוכן הספר שזכה להזדהות רבה, והאירועים האלימים באותה תקופה באיראן ([[המהפכה הלבנה]]) שליבו את ההתנגדות הפוליטית לשאה ולמשטר המלוכני<ref>ליאורה הנדלמן-בעבור, "ג'לאל אל-י אחמד ומכת המערב: ארבעה עשורים אחרי", בתוך: דוד מנשרי וליאורה הנדלמן-בעבור (עורכים), '''איראן: אנטומיה של מהפכה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2009, עמ' 179-189</ref>. בגלל השאיפה לחזרה לשיעה והמגמה האנטי-קולוניאליסטית של הספר הוא נחשב בעיני אנשי [[המהפכה האסלאמית באיראן]] כחיבור המבשר את בואה של המהפכה, ואל-י אחמד זכה להוקרה מיוחדת בקרב אנשי המשטר ובראשם ה[[אייתולה]] [[רוחאללה ח'ומייני]]<ref>ליאורה הנדלמן-בעבור, "ג'לאל אל-י אחמד ומכת המערב: ארבעה עשורים אחרי", בתוך: דוד מנשרי וליאורה הנדלמן-בעבור (עורכים), '''איראן: אנטומיה של מהפכה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2009, עמ' 206-208</ref>.