הבדלים בין גרסאות בדף "נוגדי דלקת שאינם סטרואידים"

האנזים '''COX-2''' התגלה בשנת [[1991]] על ידי [[דניאל סימונס]]. זהו אנזים פקולטטיבי, המבוטא במצבי דלקת, וחסימתו היא זו אשר מייצרת את האפקט הרצוי של התרופה. הגילוי של האנזים COX-2 הביא למחקר ולפיתוח של תרופות אשר חוסמות באופן בררני את האנזים הזה בלבד, וכתוצאה מכך כך נמנעות בעיות בקיבה אשר מאפיינות את ה- NSAIDS הישנים יותר. עם זאת, בשנים האחרונות קיימים חילוקי דעות באשר להשפעתן של תרופות מקבוצה זו בכל הקשור לעליה בסיכון למחלות קרדיוווסקולריות, וחלק מהתרופות ממשפחת ה- COX-2 בהן נמצא עליה בסיכון כאמור כגון rofecoxib ([[ויוקס]]) הופסקו לשיווק.
 
כאשר משתמשים בתרופות ממשפחת ה-NSAIDS אשר חוסמות הן את COX-1 והן את COX-2 (כגון [[אספירין]], [[איבופרופן]], [[נפרוקסן]]), יש ירידה ברמות הפרוסטגלנדינים בקיבה, תהליך העלול להביא ליצירת [[כיב קיבה|כיב בקיבה]] (או ב[[כיב תריסריון|תריסריון]]) ולדימום כתוצאה מכך.
 
'''הורדת חום''': תרופות ממשפחת ה- NSAIDS הן בעלות תכונות להורדת חום ועל כן ניתן להשתמש בהן כאמצעי להורדת חום. חום נגרם בשל עליות רמות של פרוסטגלנדין E2, שגורם לעליה בקצב היריה של [[נוירון|נוירונים]] ב[[היפותלמוס]] אשר מבקרים את תהליך התרמו-רגולציה.