|
==היסטוריה==
דגניה א' (או '''דגניה''', כפי שנקראה עד להקמת [[דגניה ב']] בשנת [[1920]]) נוסדה בשנת [[ 19091910]] בקרקעותעל אדמות הכפר [[אום ג'וני]] , ( ששמושטח משמר כפר קדוםהכפר הנזכר ב[[משנה]] בשם:ככפר גון או אגין ), כנכלל ב- 3,0003000 דונם ממזרח ל[[נהר הירדן]] שנרכשו על ידי [[קק"ל]] בשנת [[1904]]) על ידי קבוצה שנקראה "[[הקומונה החדרתית]]"{{הערה|1=הקומונה החדרתית נקראה גם קבוצת רומני כשם העיירה ברוסיה שבה נולדו כמה מהם, ראו [http://www.kibbutz.org.il/orchim/6-Dgania.htm "דגניה" בלקסיקון הקיבוץ, יד טבנקין, 1998]}}. ▼=== מהקמתה עד 1914 ===
▲דגניה א' (או '''דגניה''', כפי שנקראה עד להקמת [[דגניה ב']] בשנת [[1920]]) נוסדה בשנת [[1909]] בקרקעות הכפר [[אום ג'וני]], (ששמו משמר כפר קדום הנזכר ב[[משנה]] בשם: גון או אגין), כ-3,000 דונם ממזרח ל[[נהר הירדן]] שנרכשו על ידי [[קק"ל]].
הקומונה החדרתית הייתה הקבוצה השנייה שעבדה את אדמות אום ג'וני. קדמה לה "קבוצת הכיבוש" שהגיעה למקום בשנת [[1909]] בסיוע "[[המשרד הארצישראלי]]". קבוצה זו קיבלה על עצמה לנהל את המקום ללא ניהול של פקידי המשרד לניסיון של שנה אחת. ב-[[1909]] נתגלה סכסוך בין מנהל חוות כנרת מטעם המשרד הארצישראלי, האגרונום ברמן, לבין הפועלים, וקבוצה של פועלים החליטה לקחת פסק זמן ולהשתלם בעבודת החקלאות ב[[חדרה]]. ב־[[28 באוקטובר]] [[1910]], לאחר שחתמו על הסכם חדש עם הד"ר [[ארתור רופין]] מנהל המשרד הארצישראלי, חצו אנשי "הקומונה החדרתית" (שתי בחורות ועשרה בחורים), חלקם אנשי "[[הקומונה הרומנאית]]" (על שם העיר [[רומני (אוקראינה)|רומני]] שבאוקראינה), בהנהגתו של [[יוסף בוסל]] את הירדן בדרכם ליישב ולעבד מחדש את אדמות אום ג'וני.
[[המשרד הארצישראלי]] הזמין את "קבוצת [[החורש]]" לעבוד באתר כקבוצת כיבוש תמורת שכר. ואחר כך הוזמנה "קבוצת רומני" (שנקראה אחר כך "[[הקומונה החדרתית]]").{{הערה|1="קבוצת רומני" כשם העיירה [[רומני (אוקראינה)|רומני]] באוקראינה, שבה נולדו כמה מחברי הקבוצה, ראו: [http://www.kibbutz.org.il/orchim/6-Dgania.htm "דגניה" בלקסיקון הקיבוץ, יד טבנקין, 1998].}}
ב-[[4 ביוני]] [[1912]] הקבוצה עברה מאום ג'וני לנקודת הקבע באב-אלתום - שער הנהר, מוצא הירדן מהכנרת - שם היא נמצאת עד היום. בשנת 1913 עבדה בדגניה קבוצת חברי [[ההסתדרות המצומצמת]], בוגרי המחזור הראשון של [[הגימנסיה הרצליה]]. בין חברי הקבוצה [[אליהו גולומב]] (שהיה לימים ראש ארגון [[ההגנה ]]), ו[[משה כרמי]]{{הערה|1=[http://www.bet-alon.co.il/info/people_details.php?people_id=133 משה כרמי] במאגר המידע אדם בגליל}} ממעצבי החינוך המשותף. באותןב-22 שניםבנובמבר עבדו1913, והתגוררוהתנדב בה[[משה הוגהברסקי]] הדעותלהביא והמנהיגתרופות הציוניל[[שמואל א"דדיין]], גורדוןשהיה והמשוררתחולה. [[רחלבדרכו המשוררת|רחלחזרה בלובשטייןמ[[מלחמיה]] הותקף על ידי קבוצת שודדים שביקשו ליטול את פרדתו, והוא הניס את הפרדה לחצר דגניה. במאבק עם השודדים הספיק לפגוע באחד מהם בטרם מת מפצעיו. ▼
"קבוצת רומני" קיבלה על עצמה לנהל את המקום ללא פיקוח של פקידי המשרד הארצישראלי, לתקופת ניסיון של שנה אחת. ב-[[1909]] נתגלה סכסוך בין מנהל חוות כנרת מטעם המשרד הארצישראלי, האגרונום ברמן, לבין הפועלים, והקבוצה החליטה לקחת פסק זמן ולהשתלם בעבודת החקלאות ב[[חדרה]].
ב[[מאורעות תרצ"ו]] בשנים [[1936]]{{כ}}-[[1939]] היהשימשה בדגניה א'דגניה [[בסיס צבאי|בסיס]] [[פו"ש|לפלוגות השדה]] ., ובשנים שבטרם [[מלחמת העצמאות]] , היה ביישוב- בסיס של הל[[פלמ"ח]]. ▼ב־[[28 באוקטובר]] [[1910]], לאחר שחתמו על הסכם חדש עם הד"ר [[ארתור רופין]] מנהל המשרד הארצישראלי, חצו אנשי "הקומונה החדרתית" (שתי בחורות ועשרה בחורים), בהנהגתו של [[יוסף בוסל]] את הירדן בדרכם להתיישב ולעבד מחדש את אדמות אום ג'וני.
====הקרב במלחמת העצמאות ==== ▼ב-[[4 ביוני]] [[1912]] הקבוצה עברה מאום ג'וני לאתר הקבע, בסמוך למוצא הירדן (באתר שנקרא אז בערבית: באב-אלתום, בעברית: שער הנהר).
{{ערך מורחב|קרב עמק הירדן}} ▼ב[[מלחמת העצמאות]] הצליחו מגיני דגניה א' ו[[דגניה ב']] לבלום את [[הצבא הסורי]], שפלש ל[[עמק הירדן]]. [[טנק]] סורי שהגיע לפתחה של דגניה נפגע ונעצר בידי מגיני המקום ונמצא שם עד היום. רבים סברו במשך שנים מספר כי הטנק נפגע והושבת באמצעות [[בקבוק תבערה]] דמוי בקבוק "מולוטוב", אך במאמר בשם "איך באמת נפגע הטנק של דגניה?" מאת מיכאל מס, נכתב על בדיקה שנערכה על ידי [[חיל החימוש]] ב-[[1991]]:
ב[[מלחמת העצמאות]] הצליחו מגיני דגניה א' ו[[דגניה ב']] לבלום את [[הצבא הסורי]], שפלש ל[[עמק הירדן]]. [[טנק]] [[סוריה|סורי]] שהגיע לפתחה של דגניה נפגע ונעצר בידי מגיני המקום (והושאר במתחם היישוב כעין אנדרטה לזכר הקרב). רבים סברו במשך שנים אחדות, כי הטנק נפגע והושבת באמצעות [[בקבוק תבערה]] דמוי בקבוק: " מולטוב". אולם בדיקה שנערכה על ידי [[חיל החימוש]] בשנת [[1991]]הבדיקה העלתה כישבטנק הטנקהשרוף נפגענמצאה והושבת כתוצאה מ"חדירה בליסטית אחת ב[[צריח (טנק)|צריח]], אחת בצריחון המפקד, ורסס היקפי מתחת לאזור הפגיעה... נגרמו מ[[מטען חלול]]... ממדי הרסס ההיקפי, צורתו ועובי השריון הנחדר, מתאימים לפצצת מטול [[פיא"ט]]".(נשק אנטי טנקי שהופעל על ידי לוחמי [[חטיבה|חטיבת]] [[גולני]] שהוחשו כתגבורת לחזית עמק הירדן).{{הערה| ראו: מיכאל מס, איך באמת נפגע הטנק של דגניה?, '''השריון''', גיליון 7, 2000, עמ' 61-60.}} ▼
וכך, במכתב מיום 17 ביולי [[2006]], מאת מחלקת היסטוריה, ענף חקר קרבות, אל שלמה אנשל, האיש שפגע בטנק הסורי בפגז של [[פיא"ט]], נכתב, בין השאר, כי: {{ציטוט|מרכאות=לא|תוכן=טנק שחדר למשק נפגע בפגז "פיאט" והושמד באמצעות "בקבוק מולוטוב".}} ▼▲בשנת 1913 עבדה בדגניה קבוצת חברי [[ההסתדרות המצומצמת]], בוגרי המחזור הראשון של [[הגימנסיה הרצליה]]. בין חברי הקבוצה [[אליהו גולומב]] (שהיה לימים ראש ארגון [[ההגנה]]) ו[[משה כרמי]]{{הערה|1=[http://www.bet-alon.co.il/info/people_details.php?people_id=133 משה כרמי] במאגר המידע אדם בגליל}} ממעצבי החינוך המשותף. באותן שנים עבדו והתגוררו בה הוגה הדעות והמנהיג הציוני א"ד גורדון והמשוררת [[רחל המשוררת|רחל בלובשטיין]].
(במיליםבאופן אלוזה נשמרו הן התיאור המקובל כי הטנק הושמד על ידי בקבוק מולוטוב, והן העובדה ההיסטורית כי הטנק נפגע קודם לכן מ[[פגז]] [[פיא"ט]] ). ▼
הקבוצה סבלה מבעיות ביטחון רבות. כך למשל, ב-22 בנובמבר 1913, התנדב [[משה ברסקי]] להביא תרופות ל[[שמואל דיין]], שהיה חולה. בדרכו חזרה מ[[מלחמיה]] הותקף על ידי קבוצת שודדים שביקשו ליטול את פרדתו, והוא הניס את הפרדה לחצר דגניה. במאבק עם השודדים הספיק לפגוע באחד מהם בטרם מת מפצעיו.
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] המשיכו אנשי דגניה לעבד את הקרקעות, הצליחו לאגור תבואה עבור היישוב היהודי, ואף מכרו במחיר הולם מוצרים חקלאיים ומזון ליחידות [[הצבא העות'מאני]].
=== בשנים 1918 עד 1948 ===
הקבוצה בדגניה א' הייתה לסמל ולמופת עבור אנשי [[העלייה השלישית]], ולספינת הדגל של [[תנועת העבודה]].
באמצע [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] היו חברי דגניה מראשי המארגנים של "חבר הקבוצות", ואחר כך "[[חבר הקבוצות והקיבוצים]]", אחד האירגונים ב{{ה|תנועה הקיבוצית}}. "חבר הקבוצות" עמד בזיקה הדוקה עם מפלגת "הפועל הצעיר"; ואחר כך, לאחר איחודה עם "[[אחדות העבודה]]" והקמת מפלגת [[מפא"י]], תמך במפלגה החדשה.
▲ב[[מאורעות תרצ"ו]] בשנים [[1936]]{{כ}}-[[1939]] היה בדגניה א' [[בסיס צבאי|בסיס]] [[פו"ש|לפלוגות השדה]]. ובשנים שבטרם [[מלחמת העצמאות]], היה ביישוב בסיס של ה[[פלמ"ח]].
▲====הקרב במלחמת העצמאות====
▲{{ערך מורחב|קרב עמק הירדן}}
▲ב[[מלחמת העצמאות]] הצליחו מגיני דגניה א' ו[[דגניה ב']] לבלום את [[הצבא הסורי]], שפלש ל[[עמק הירדן]]. [[טנק]] [[סוריה|סורי]] שהגיע לפתחה של דגניה נפגע ונעצר בידי מגיני המקום (והושאר במתחם היישוב כעין אנדרטה לזכר הקרב). רבים סברו במשך שנים אחדות, כי הטנק נפגע והושבת באמצעות [[בקבוק תבערה]] דמוי בקבוק "מולטוב". אולם בדיקה שנערכה על ידי [[חיל החימוש]] בשנת [[1991]] העלתה כי הטנק נפגע והושבת כתוצאה מ"חדירה בליסטית אחת ב[[צריח (טנק)|צריח]], אחת בצריחון המפקד, ורסס היקפי מתחת לאזור הפגיעה... נגרמו מ[[מטען חלול]]... ממדי הרסס ההיקפי, צורתו ועובי השריון הנחדר, מתאימים לפצצת מטול [[פיא"ט]]".(נשק אנטי טנקי שהופעל על ידי לוחמי [[חטיבה|חטיבת]] [[גולני]] שהוחשו כתגבורת לחזית עמק הירדן).{{הערה|ראו: מיכאל מס, איך באמת נפגע הטנק של דגניה?, '''השריון''', גיליון 7, 2000, עמ' 61-60.}}
▲וכך, במכתב מיום 17 ביולי [[2006]], מאת מחלקת היסטוריה, ענף חקר קרבות, אל שלמה אנשל, האיש שפגע בטנק הסורי בפגז של [[פיא"ט]], נכתב, בין השאר, כי: {{ציטוט|מרכאות=לא|תוכן=טנק שחדר למשק נפגע בפגז "פיאט" והושמד באמצעות "בקבוק מולוטוב".}}
▲(במילים אלו נשמרו הן התיאור המקובל כי הטנק הושמד על ידי בקבוק מולוטוב, והן העובדה ההיסטורית כי הטנק נפגע קודם לכן מ[[פגז]] [[פיא"ט]]).
===כיום===
=== מ-1948 עד ראשית המאה ה-21 ===
{{להשלים}}
בשנת [[תשמ"א]] 1981, זכתה קבוצת דגניה א' ב[[פרס ישראל]] על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה בהיותה מופת לחלוציות חברתית-אנושית.
כמו קיבוצים רבים, דגניה א' עוברת תהליך של [[הפרטה]]. נכון ל-2013 תהליך ההפרטה עדיין לא הסתיים. בסוף פברואר [[2007]] הסתיים פרק משמעותי בהיסטוריה של הקבוצה, כאשר בהצבעה בקרב חברי הקיבוץ, הוחלט כמעט בפה אחד להחליף את השיטה השיתופית בשיטה דיפרנציאלית. בשנת 2013 היה תהליך ההפרטה בהתהוות.
==כלכלה==
תנאי האקלים והקרקע בסביבות היישוב כוללים;בזכות שפע ה[[מים]] (ליד הכנרת), לחותוהאקלים וטמפרטורה גבוהה (יחסית לשאר אזורי הארץ). על כן,החם התבססה דגניה א' על גידולי שלחין, בריכות [[דג]]ים ורפתות בקר. בראשית המאה ה-21כיום, עיקר כלכלתההכנסתה מתבססתנובע על מפעלממפעל "טול-גל" ל[[יהלום|יהלומי]] [[תעשייה]] ואין במקום בריכות דגים.
[[יעקב פלמוני]], חבר הקיבוץ, הקים בדגניה א' מוזיאון בשם:ומרכז לימודים, "[[בית גורדון|בית גורדון לטבע ולחקלאות ולידע בקעת כנרות]]", או בקיצור "בית גורדון", על שמו של [[א"ד גורדון]], הוגה הדעות והמנהיג הציוני הנערץ שחי ועבד בדגניה בערוב ימיו, ואף נטמן בבית העלמיןהקברות שלה ., לידובו טמונים אישי התנועה הציונית:גם [[ארתור רופין]] ו[[אוטו ורבורג]]. ▼== תרבות ==
▲[[יעקב פלמוני]], חבר הקיבוץ, הקים בדגניה א' מוזיאון בשם: "[[בית גורדון|בית גורדון לטבע ולחקלאות ולידע בקעת כנרות]]", או בקיצור "בית גורדון", על שמו של [[א"ד גורדון]], הוגה הדעות והמנהיג הציוני הנערץ שחי ועבד בדגניה בערוב ימיו, ואף נטמן בבית העלמין שלה. לידו טמונים אישי התנועה הציונית: [[ארתור רופין]] ו[[אוטו ורבורג]].
ב[[ט"ו בשבט]] [[תש"ח]] (1948) ניטע בדגניה א' עץ ברוש לכבוד המדינה שבדרך. עץ זה נקרא עד היום '''עץ המדינה'''. במקום נטמנה מגילה שנכתבה על ידי יעקב פלמוני. נופו של העץ מרשים והוא מתנשאומתנשא לגובה. לידו לוח הנצחה עליו כתובה המגילה.
== ראו גם ==
| 