הפרעה אפקטיבית – הבדלי גרסאות

 

==סוגים==

דיכאון היא הפרעה המתאפיינת במצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח, שקיעה לתוך [[עצב (רגש)|עצב]]ות ו[[ייאוש]] עמוקים, ואובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים. אנשים מדוכאים חווים רגשות שליליים לרוב, בין אם בתחושתם כלפי עצמם (מרגישים שאינם בני אדם בעלי ערך) ובין אם כלפי אחרים (סבורים שהזולת לא אוהב אותם ולא חפץ בקרבתם). הם עלולים לסבול גם מנטיות [[התאבדות|אובדניות]].

 

*[[דיכאון עונתי]]

*[[דיסתימיה]]

{{ערך מורחב|מאניה}}

בניגוד לדיכאון, מאניה היא הפרעה המאופיינת בתחושת התעלות, תחושת כל-יכולות ופעלתנות יתר. אדם שלוקה בהתקף מאני מאופיין במצב רוח מרומם או באופוריה, והוא נוטה לרקום תוכניות חדשות. מחשבותיו מהירות, והדיבור עשוי להיות מהיר מאוד ([[לוגומניה]]), עד כי אינו מצליח להדביק את קצב המחשבה, כך שלעתים הוא משמיט מדיבורו משפטים או חלקי משפטים, דבר המקשה את הבנתו. הוא עשוי להיראות רציונלי ברגע אחד וחסר כל שליטה ברגע שלאחר מכן. לעתים קיים איבוד עכבות בתחומי חיים שונים, בין השאר בתחום ה[[מיניות]] וגילויי ה[[אלימות]], והאדם עלול לפעול באופן נמהר וקיצוני ותוך [[בוחן מציאות]] לקוי.

בהיעדר טיפול עלול ההתקף המאני להימשך חודשים ואף שנים. צורה מתונה יותר של התקפי מאניה מכונה '''[[היפומאניה]]'''.

 

{{ערך מורחב|הפרעה דו קוטבית}}

הפרעה דו-קוטבית, או מאניה דֶפרסיה, היא הפרעה בה החולה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות בין שני הקטבים של מאניה ודיכאון, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות. דרושה לפחות אפיזודה מאנית אחת כדי להגדיר הפרעה דו קוטבית, גם אם שנים לאחר מכן האדם סובל מדיכאון בלבד. בין התקף להתקף יכולות לחלוף שנים של מצב רוח מאוזן. ההפרעה נפוצה הרבה פחות מדיכאון, אך השלכותיה על הלוקה בה ועל הסובבים אותו עלולות להיות הרסניות, במיוחד בשלבים המאניים של ההתקף.