הבדלים בין גרסאות בדף "אלכסנדר מקלין (רופא)"

מ
סקריפט החלפות (צ'ארלס, ריצ'רד)
מ (סקריפט החלפות (צ'ארלס, ריצ'רד))
[[Fileקובץ:Macklin.jpeg|thumbממוזער|אלכסנדר מקלין]]
'''אלכסנדר הפְּבֶּרְן מקלין''' {ב[[אנגלית]]: '''Alexander Hepburne Macklin''' {{כ}} [[1889]] - [[21 במרץ]] [[1967]]) היה [[רופא]] [[בריטי]] שהיה אחד משני הרופאים ב[[המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית|משלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית]] של [[ארנסט שקלטון]] בשנים 1917-1914. בשנת 1922 הצטרף למשלחת האחרונה של שקלטון, [[משלחת שקלטון-רווט]], באונייה "קווסט".
 
אוניית המשלחת, [[אנדיורנס (אונייה, 1912)|אנדיורנס]], נלכדה בקרח ים דחוס, שסגר עליה מכל עבר ואיים למחוץ אותה בלחצו. ביום השלישי לכליאה בקרח, בעוד האנשים עמלים יומם ולילה לשאוב את המים ולנסות ליישר את כלי השייט, הופיעה לפתע משלחת של שמונה [[פינגווין קיסרי|פינגווינים קיסריים]] והתייצבה מול האוניה הנאבקת על חייה. הפינגווינים הרימו את ראשיהם והשמיעו קריאת קינה, שאיש מחברי המשלחת לא שמע כמותה מעולם. מקלין הבחין, שלא רק תומאס מקלאוד, השטוף באמונות תפלות, אלא גם שקלטון עצמו נחרד.{{הערה|היקוקס, עמ' 101}}
 
למחרת, בשעת אחר הצהריים של 27 באוקטובר 1915, החליט שקלטון להתפנות מן ה"אנדיורנס", שאפסה תקווה לחלצה. שקלטון ואנשיו נאלצו לחנות על מצוף קרח. מקלין וצוות הכלבים שלו, ועמו [[פרנק ויילד|ויילד]], עסקו בעבודה המסוכנת של חילוץ ציוד ומצרכי מזון מן הספינה הלכודה.{{הערה|אלפרד לנסינג, "אנדיורנס", עמ' 15-13}} והביאו [[כלב ים|כלבי ים]] שניצודו לשמש מזון לאנשי המשלחת. המצוף שעליו הקימו את מה שכינו "מחנה הסבלנות", בהמתנה ממושכת להופעת נתיב מים פתוחים שיאפשר להם להיחלץ ממנו, הלך והתבקע ושקלטון נאלץ להוביל את אנשיו ממצוף אחד לאחר , עד שלבסוף נבקע לפניהם נתיב, שבו יכלו להפליג בשלוש סירות הצלה אל אחד משני יעדים אפשריים. בגלל המחסור במזון, לאנשים ולכלבים, לא הייתה ברירה אלא לירות בכל יצור חי שלא הביא תועלת. מקלין נאלץ לירות ב"סיריוס", כלבלב שובב וידידותי, שלרוע מזלו לא אומן עדיין למלאכת הגרירה. בסופו של דבר היה הכרח לירות בכל כלבי המזחלות, אך הצוות של מקלין היה האחרון להמתה.{{הערה|לנסינג, "אנדיורנס", עמ' 74-73, עמ' 129}}
[[קובץ:LaunchingTheJamesCaird2.jpg|ממוזער|"גיימס קיירד" יוצאת להפלגה]]
לאחר מסע מפרך והרה-סכנות הצליחו שלוש הסירות להגיע בשלום אל [[אי הפיל]]. שקלטון יצא עם עוד חמישה אנשים להזעיק עזרה מ[[ג'ורג'יה הדרומית]] ויתר 22 אנשי המשלחת נשארו באי הפיל, בתנאים קשים של קור, רטיבות ורעב. ידיהם של שני הרופאים, מקלין ו[[ג'יימס מק אילרוי|מק אילרוי]], היו מלאות בטיפול בחולים, ללא חומרים מתאימים, כך שעקירת שן התבצעה ללא הרדמה וכאשר הוחלט בחודש יוני, כשההצלה לא נראתה באופק, על קטיעת בהונותיו נגועות הנמק של [[פירס בלקבורו|בלקבורו]], התבצע הניתוח בתנאי שדה, כשמקלין ממונה על ההרדמה ומקאילרוי מבצע את הקיטוע בעזרת [[פרנק ויילד]].{{הערה|היקוקס, עמ' 146}}
[[קובץ:AllSafeAllWell.jpg|שמאל|ממוזער|אנשי המשלחת שנשארו על אי הפיל נפרדים מן השישה שיצאו ב"ג'יימס קיירד" להזעיק עזרה]]
ספינת החילוץ, "ילכו" ה[[צילה|צ'יליאנית]], הגיעה לבסוף אל אי הפיל ב-30 באוגוסט 1916. למראה הספינה הקרבה, פרצו כל האנשים אל החוף, הדליקו משואה מאולתרת ומקלין הניף מעיל בֶּרְבֶּרי על גבי משוט, אך המעיל נתקע בחצי התורן ולבו של שקלטון, הצופה במשקפת מעל הספינה, נחמץ בקרבו למחשבה, שמי מאנשיו אבד. הוא מנה אותם אחד אחד בבואם ואז הריע: "כולם כאן! כולם ניצלו!"{{הערה|היקוקס, עמ' 174}}
 
==לאחר המשלחת==
עםןעם שובו לאנגליה, קיבל מקלין תפקיד בחיל הרפואה של הצבא המלכותי. בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] שירת ב[[צרפת]], [[רוסיה]] ו[[איטליה]]. הוא זכה בצלב הצבאי על גבורה בטיפול בפצועים תחת אש בתקופת שירותו באיטליה.
[[קובץ:Quest Diagram.JPG|ממוזער|שמאל|alt= Drawing of ''Quest'' with side removed to show interior organisations of the ship'd cabins and compartments.|שרטוט חתך של האונייה "קווסט" מתוך גיליון של "מדע פופולרי", דצמבר 1921]]
שקלטון הזמין את מקלין, יחד עם עוד חברים מצוות "אנדיורנס", [[פרנק וורסלי]], [[לאונרד האסי]], [[פרנק ויילד]], ג'יימס מק אילרוי, א. ג. קר, תומאס מקלויד וצ'רלסארלס גרין, להצטרף ל[[משלחת שקלטון-רווט]], שיצאה בשנת 1922 על ה"קווסט". לשקלטון לא היו תוכניות מגובשות למשלחת; האונייה עגנה ב[[ריו דה ז'ניירו]] ומשם הפליגה ל[[ג'ורג'יה הדרומית]]. שקלטון סבל מכאב בלבו במשך כל המסע, אבל סירב לנוח, בניגוד להוראותיו של מקלין. בריו, עבר שקלטון [[התקף לב]] אבל לא הניח למקלין לבדוק אותו. האונייה עגנה בג'ורג'יה הדרומית ב-4 בינואר 1922. השכם בבוקר ה-5 בינואר הוזעק מקלין אל תאו של שקלטון, שם מצא אותו בהתקף לב נוסף. הוא מת זמן קצר לאחר שמקלין הגיע אל תאו. כרופא האונייה, היה זה תפקידו של מקלין להכין את הגופה לקבורה. הכוונה הראשונית הייתה להביא את שקלטון למנוחות באנגליה, לשם היה אמור להישלח בליווי האסי, אך בהגיעם אל [[מונטווידאו]] המתין להם מברק מאשתו של שקלטון, שהורתה לקבור את בעלה בדרום הרחוק, כפי שרצה. האסי החזיר את גופתו של שקלטון לג'ורג'יה הדרומית, שם נקבר.{{הערה|היקוקס, עמ' 185}}
 
ב-1926 פתח מקלין מרפאה ב[[דאנדי]], שם עבד במשך 21 השנים הבאות. ב[[מלחמת העולם השנייה]] שירת בחיל הרפואה ב[[מזרח אפריקה]] בדרגת סגן אלוף. הוא קיבל את העיטור הטריטוריאלי ובהמשך קיבל את אות מסדר ההצטיינות הגבוה ביותר של האימפריה הבריטית (OBE).
 
בשנת 1948 נשא לאישה את ג'ין ועקר עמה ל[[אברדין]], שם עבד בבתי חולים שונים לפני שפרש מעבודה מלאה ב-1960. הוא המשיך לעבוד בשירותי הבריאות לסטודנטים של האוניברסיטה למשך שנים אחדות. לו ולג'ין היו שני בנים, אלכסנדר וריצ'ארדרד. אלכסנדר מקלין מת ב-21 במרץ 1976.
 
==לקריאה נוספת==
[[קטגוריה:מגלי ארצות בריטים]]
[[קטגוריה:רופאים בריטים]]
 
[[en:Alexander Macklin]]