תדמית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
Libi makarov (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{לשכתב|סיבה=מחקר מקורי, ניסוח לא אנציקלופדי|נושא=מדעי החברה}}
'''תדמית''' היא [[דימוי]], [[דמות]] אדם או ארגון המצטיירת בעיני אחר, או הרושם שאדם עושה על המתבונן בו. הדימוי במהותו הוא [[אינסטינקט]], והרושם שאחרים מקבלים הוא בגין כל מיני סימנים חיצוניים שהאדם מקרין: [[לבוש]], [[דיבור]], [[שפת גוף]] וכדומה. התדמית יכולה להיות זהה לדמות אותה היא משקפת, אך בימינו לעתים קרובות יש פער ביניהן עקב נטייתם של אנשים לעסוק בעיצוב התדמית, וביצירת הרושם אותו הם מבקשים להציג בפני אחרים.
=ייעוץ תדמילת עסקית=
[[יועץ]] התדמית הוא אדם אשר מייעץ לחברה או אדם פרטי על המראה החיצוני שלהם, אישיותם וכמו כן על מהו הלבוש המקובל בקרב קבוצה או אוכלוסיה מסוימת. יועץ התדמית מיידע את הלקוח שלו אודות הצהרותיו ופעולותיו החיצוניות אשר משפיעות על התדמית העסקית שלו. יועץ התדמית יכול לייעץ ללקוח שלו להשתתף באירועים מסוימים או להימנע מאירועים שאינם מועילים לשמירה על תדמיתו. (מהיכן לקוח?)
מחקרים מוכיחים כי תשעים ושלושה אחוזים מה[[תקשורת]] הבין אישית של בני האדם מורכבים מהמסר הבלתי מילולי, הכולל את המידע המועבר דרך ההופעה החיצונית, היציבה, תנועות הגוף, מאפייני הקול וסמלי סטאטוס. רק שבעה אחוזים מהווה המסר המילולי, הכולל מידע בצורת מילים ומשפטים ( בנצור, נ., 1987).
בשנת 1960, ב[[ארצות הברית]] נערך העימות הטלוויזיוני הראשון בין שני מועמדים לנשיאות, [[ריצ'ארד ניקסון]] הרפובליקני ו[[ג'ון קנדי]] הדמוקרטי, אשר הוכיח כי ישנה חשיבות רבה לתדמית האישית. משנת 1960, נעזרים פוליטיקאים ברחבי העולם ובארץ בפרט ביועצי תדמית אשר מדריכים אותם בבחירה של המסרים המילוליים והבלתי מילוליים אשר יסייעו להם להקרין נחישות, אמינות ומנהיגות לעין הציבורית. יועצי התדמית עוזרים לפוליטיקאים לעצב את הסגנון שישקף בצורה הטובה ביותר את תכונותיו החיוביות, ועם זאת יתאם את ציפיות הבוחרים( בנצור, נ., 1987).
=התדמית בפוליטיקה=
ה[[פוליטיקאי]] ניזון מן התדמית הציבורית שלו והיא עומדת למבחן יום-יומי: די בפליטת-פה בלתי מוצלחת, במעידה בהופעה בפני כלי התקשורת- ומאמץ של שנים עלול לרדת לטמיון. כלי העבודה החשוב ביותר של פוליטיקאי הוא יכולת העברת מסר פומבי. מה שקהל הבוחרים רואה במועמד לתפקיד פוליטי מותנה בתדמית שהמועמד מקרין בהופעותיו הציבוריות: בנאומיו, במסר שהוא מעביר, בהופעותיו וראיונותיו בכלי התקשורת ובמדיה השונים וכמו כן בוויכוחים פומביים.
מחקרים שנעשו בתחום תקשורת ההמונים מוכיחים כי המרכיבים השכיחים ביותר שאנשים מייחסים למעביר המסר הפומבי המוצלח הם ביטחון, דינאמיות ומומחיות. ביטחון ודינאמיות הינם מרכיבים צורניים המתבססים על התרשמות מדרך העברת המסר ולא על תוכנו, לכן התדמית שמקרין הפוליטיקאי הינה תנאי להצלחתו בקריירה ( בנצור, נ., 1987).
=התדמית בראיונות עבודה=
מחקרים מוכיחים כי שבע שניות, זה הזמן שלוקח ליצור רושם ראשני חיובי. בראיונות עבודה חשוב למרואיין לגייס את יכולתו בפרק זמן קצר וקצוב של הראיון כדי להקרין תדמית שתפעל לטובתו ותאפשר לו ליצור רושם ראשוני חיובי מול המראיין.
===נקודת מוצא של ייעוץ תדמית===
ה"אני הפנימי" וה"אני החיצוני"
המילה תדמית נגזרת מהשורש "דמה". לשורש זה יש תכונה של אי וודאות וחוסר בטחון לגבי המהות האמיתית. כלומר, במילה תדמית משוקעת אי-הוודאות. לכל אחד מבני האדם ישנם שני סוגי "אני": ה"אני הפנימי" – מכלול הרגשות והמידע, ו"האני החיצוני" – אותו חלק מתוך ה"אני הפנימי" שאותו יחלוק עם סביבתו החברתית. ישנו פער בין האופן בו בני האדם תופסים את ה"אני הפנימי" שלהם, לאופן בו הסביבה רואה את ה"אני החיצוני שלך". למעשה, קיים פער בין המסרים שהאדם מעוניין להעביר ולבין המסרים שהוא מעביר בפועל. תפקידם של יועצי התדמית הינו ליצור התאמה בין ה[[מסר]] המילולי והבלתי-מילולי.
===ההיסטוריה של ייעוץ התדמית===
תעשיית ייעוץ התדמית הראשונה החלה בשנות ה- 70 המאוחרות. לפני כן, מושג "ייעוץ התדמית" אינו היה מוכר בקרב הציבור הרחב. עקרונות אלו היו רלוונטיים לתחומים של עיצוב אופנה, דוגמנות, ובתי ספר שהתמחו בתחום. המועמדים היחידים אשר שכרו יועצי תדמית והיו מיועדים למהפך היו דוגמניות, אושיות טלוויזיוניות וסלבריטאים.
בשנת 1980 התאחדו מספר כוחות משלובים על מנת לסלול את הדרך לתעשיית ייעוץ התדמית ולגרום לה להתפתח. ספרו של ג'ון מולוי, "להתלבש להצלחה", זכה לפופולאריות עצומה ותיאוריית ה"צבע העונתי" החלה לצבור תאוצה בכל העולם. במקביל, נשים{{הערה|עניין של תדמית}} נכנסו לשוק העבודה והחלו להתחרות בזירה הגברית, תוך שהן מודעות לעובדה כי התדמית העסקית חשובה בזירה זאת, וכמו כן החלו להשקיע את כספן במראה החיצוני.
בשנת 1990 חברות ה[[הייטק]] הושפעו ממגמה של עיצוב ביגוד נוח ועובדיהן החלו להתלבש בסגנון הנקרא "עסקי מזדמן" אשר תפס תאוצה בכל רחבי העולם. מעסיקים דיווחו כי למרבה הצער לבוש עסקי עבר מפורמלי לעסקי מזדמן ומשם לעסקי אוים וגרם לבלבול בעניין התדמית העסקית. לכן היה חשוב להציג את קוד הלבוש המקובל ולהציב מגבלות ותקנים.
כיום, הביקוש ליועצי תדמית איכותיים בשוק העבודה נמצא בשיאו. ישנה תחרות קשה וארגונים מוכרחים לבדל את עצמם מהמתחרים. כמו כן, פיתוח מיומנויות אישיות ומקצועיות הופכות להיות קריטיות בעידן זה.
=האופן בו מקדמים תדמית עסקית=
תחילה ה[[אדם]] צריך לשאול עצמו אם הופעתו החיצונית משרתת או בולמת את התקדמותו: אם אכן אין ניגוד בין ה"עטיפה" ובין הרצון להתקדם. לאחר מכן יועץ התדמית משתמש נכון בנתונים הטבעיים המוצלחים של הלקוח שלו, ועוזר לו לחפות על נתונים פחות מוצלחים בעזרת [[לבוש]] מתאים, [[עיצוב]] שיער ואיפור – כאשר כל אלה יגדילו את סיכוייו "להימכר" ויעלו את מחיקו בשוק. כמו כן, יועץ התדמית דואג לברור בקפידה את המסרים אשר יובילו את הלקוח שלו להשגת המטרה וכי יהיו בהירים ויעילים ככל האפשר. האיכות הבסיסית, ההופעה החיצונית והמיומנות התקשורתית- מהווים יחד את התדמית ( בנצור, נ., 1987).
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
==התדמית ומעורבותה בחיינו==
| |||