כנסיית כל העמים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריה: הגהה קלה
שורה 16:
[[קובץ:Gethsemane Jerusalem3068.JPG|שמאל|ממוזער|250px|דלת הכניסה]]
[[קובץ:Gethsemane, Trees beside the Church of All Nations.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עצי זית בגן שבגת שמנים]]
במקום בו שוכנת הכנסייה, ניצבה [[בזיליקה]] [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|ביזנטית]] קטנה שנבנתה ב[[המאה ה-4|מאה הרביעית]] ונהרסה עם הכיבוש ה[[סאסאנים|סאסאני]] ב-[[614]]. ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] קמה באתר כנסייה [[ממלכת ירושלים|צלבנית]] גדולה בהרבה, אך היא ננטשה ונהרסה לכל המאוחר בשנת [[1347]]. ב-[[1919]] מונה אנטוניה ברלוצי על ידי הקוסטוס (ראש [[משמורת ארץ הקודש]]) פרדיננדו דיוטאלווי (Ferdinando Diotallevi), להקים את הכנסייה הנוכחית. ב-[[1920]], שנה לאחר תחילת העבודות, נחשפו [[עמוד]] וקטע [[פסיפס]] מהכנסייה הביזנטית, ועבודות ההקמה פסקו עד שנת [[1922]]. עם סיום המחקר הארכאולוגי, שונו תוכניות הכנסייה והיא הושלמה והוקדשה ב-[[1924]].
 
===הכנסייה הביזנטית===
הכנסייה הביזנטית בגת-שמנים נבנתה, ככל הנראה, בתקופת שלטונו של ה[[קיסרי רומא|קיסר]] [[תאודוסיוס הראשון]] ([[379]]-[[395]]), והיא נזכרה בכתביהם של [[הירונימוס הקדוש]] ב[[המאה ה-4|מאה ה-4]] ושל ה[[צליין|צליינית]] [[אתריה]] ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]]. במקום נמצאה שכבת חורבן ב[[שריפה]], ככל הנראה מתקופת הכיבוש ה[[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]] של [[ארץ ישראל]], בשנת [[614]], ולמעט אזכור בודד של [[ויליבלד הקדוש]] מ[[המאה ה-8]], אין תיאורים מהימנים של מבנה [[פולחן|פולחני]] ששכן במקום עד התקופה הצלבנית.
 
הכנסייה נבנתה בדמות [[בזיליקה]] שלהבעלת שלוש [[ספינה (אדריכלות)|ספינות]], ובקצה של כל אחדאחת מהן נקבע [[אפסיס]]. האפסיס של הספינה המרכזית היה גדול משני האחרים, ומאפיין כנסייתי זה הוא המוקדם ביותר המוכר ב[[ארץ ישראל]]. אורכה של הכנסייה היה 25.1 מטרים ורוחבה עמד על 16.35 מטרים. בין הספינות נצבוניצבו שתי שורות בנות שבעה [[עמוד]]ים כל אחת. [[קוטר]]ם של העמודים עמד על 51 ס"מ, וראשיהם עוצבו בדמות כותרות [[הסדר הקורינתי|קורינתיות]]. בסיסיהם נחצבו ב[[אבן גיר]] וברובם נמצאו ב[[באתרו|אתרם]] בעת חשיפת המבנה.
 
[[תקרה|תקרת]] הכנסייה הייתה עשויה [[עץ (חומר גלם)|עץ]] כמקובל בכנסיות הביזנטיות. עובי קירותיו החיצוניים של המבנה היה 60 ס"מ, נתון נחות מהמקובל בבנייה הביזנטית. בגלל שיפוע המדרון חצבו בוני הכנסייה את צידה המזרחי בסלע ההר, ובנו מבני תמך מתחת ל[[מבואה]] שבצידה המערבי. מאפיין ייחודי של המבואה הוא שנכלל בה [[מאגר מים]], ואשר ניזון מתעלת ניקוז שהובילה מצידה המזרחי של הכנסייה לאורך קירותיה הצדדים. במרכזו של האפסיס המרכזי בלט קטע מ"סלע היגון" לגובה של 35 ס"מ מעל רצפת המבנה, ואשר עוצב כך שיתאים לצורתו המתעגלת של האפסיס. הסלע השתרע מערבה אל חלל המעבר המרכזי בכנסייה. רצפת הכנסייה רוצפה ב[[פסיפס]]ים, ושרידים מהם השתמרו בין העמודים. קירות הכנסייה כוסו באריחי [[אמייל (טכניקה)|אמייל]] ו[[זכוכית]].