היסטוריה של תאילנד – הבדלי גרסאות

האמנה האנגלו-סַיָאמית של [[1909]] יצרה את ה[[גבול]] המודרני בין סַיָאם לבין מאלאיה הבריטית בכך שהעבירה את המחוזות פאטאני, יאלה, נאראתיווט וסאטון, שקודם לכן היו חלק מהסולטאנויות המאלאיות העצמאיות למחצה פאטאני וקדה, לידי תאילנד. סדרה של אמנות עם [[צרפת]] קבעה את הגבול המזרחי הנוכחי עם [[לאוס]] ו[[קמבודיה]] (שטחים שסַיָאם טענה קודם לכן לסמכות עליהם ואף שלטה בהם במידה מסוימת).

 

ההפיכה הצבאית הסַיָאמית ב-[[24 ביוני]] [[1932]] הפכה את תאילנד מ[[מלוכה אבסולוטית]] ל[[מלוכה חוקתית]]. המלך פראצ'אתיפוק (ראמה השביעי) קיבל בתחילה את השינוי אך לאחר-מכן התפטר והוריש את כס המלוכה לאחיינו בן העשר, אַנַנדָה מַהידוֹן. עם התפטרותו אמר כי חובת המלך למלוך עבור טובתם של כל העם ולא עבור כמה יחידים. המלך אננדה מהידון (Annada Mahidol בכתיב המסורתי הפאלי/הודי, ראמה השמיני) מת ביריה ב-[[1946]] בנסיבות מסתוריות למדי. אחריו הומלך אחיו [[פומיפון אדוניאדט|פּוּמִיפּוֹן אַדוּנְיַאדֵט]] (Bhumibol Adulyadej בכתיב המסורתי הפאלי/הודי), שהינו מלך פופולרי ביותר ומולך למשך תקופה הארוכה ביותר (גם בקרב שליטי העולם). אם כי מבחינה רשמית תאילנד הייתה למלוכה חוקתית, למעשה היא נשלטה בידי סדרה של ממשלות צבאיות (הבולטות שבהן הונהגו בידי [[פלק פיבונסונגרם|לואנג פִּיבּוּן-סוֹנגקְרָם]] וסַרִיט תאנאראט), וביניהן תקופות קצרות של דמוקרטיה. ב-[[1992]] השליט הצבאי האחרון, סוצ'ינדה קרפריון, ויתר על כוחו בשל מחאה עממית חזקה שנתמכה בידי המלך. מאז תאילנד הינה דמוקרטיה עם החלפת ממשלות על פי החוקה.

 

אך חוכמתו של המהלך הזה הוטלה בספק תוך זמן קצר, כאשר ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] המנצחים אחזו בשלטון ב[[וייטנאם]], [[לאוס]] ו[[קמבודיה]] במאי 1975. העובדה שכעת ישנם משטרים קומוניסטיים ל[[גבול|גבולותיה]] של תאילנד, הביטול של המלוכה בת 600 השנה ב[[לאוס]], וההגעה של זרם [[פליט|פליטים]] גדול מלאוס וקמבודיה, החזירו את דעת הקהל הציבורית לימין, והשמרנים הצליחו הרבה יותר בבחירות 1976 מאשר ב-1975. האגף השמאלי של תנועת הסטודנטים לא קיבל זאת, ודרש שינויים רדיקליים.

 

 

עד סוף 1976 דעתו של המעמד הבינוני נעשתה פחות ופחות נוחה מהרדיקאליזם, לאחר שהסטודנטים, שבסיסם היה ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטת]] תאמאסאט, הפכו מיליטנטים יותר. הצבא והמפלגות הימניות לחמו נגד הרדיקלים דרך קבוצות פרה-צבאיות כמו "סיירי הכפרים" (Village Scouts). המצב הדרדר באוקטובר, כאשר תאנום שב לתאילנד על מנת להתקבל ל[[מנזר]]. מחאות סטודנטים אלימות הביאו למחאות-נגד אלימות גם כן. ב-6 באוקטובר 1976 העניק הצבא יד חופשית לקבוצות הפרה-צבאיות, וכתוצאה מכך נהרגו מאות סטודנטים תוך כדי מהלך של ביטול החוקה וחזרה לשלטון, עם מה שנראה כהסכמה של המלך.

 

 

נסיונותיו של צ'אוואליט להתמודד עם המשבר לא היו מוצלחים, ובנובמבר צ'ואן חזר לשלטון. צ'ואן הגיע להסכמה עם [[קרן המטבע הבינלאומית]] שייצבה את המטבע, וכך איפשר לכלכלה להתאושש. בניגוד למה שהיה מקובל בהיסטוריה של המדינה, המשבר כולו נפתר על ידי שליטים אזרחיים ובאמצעים דמוקרטיים.

 

 

בשלטון ניהל תאקסין את ההתאוששות הכלכלית המהירה של תאילנד. עד 2002 תאילנד, ובנגקוק במיוחד, כבר פרחו שוב. ייצור תעשייתי מתוחכם פחות החל לעבור לסין ולכלכלות אחרות בעלות שכר נמוך, ותאילנד התקדמה בייצור מתוחכם יותר, המצריך עובדים בעלי הכשרה רבה יותר, לשוק המקומי ולייצוא. [[תיירות]], ובעיקר [[תיירות מין]], גם היא נותרה גורם הכנסה גדול מאד, למרות הנסיון הממשלתי להשתלט על חיי הלילה במדינה.

=== הפיכה צבאית - 2006 ===

[[קובץ:Demonstration of the Red Shirts in Thailand 12-4-2010.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת אנשי החולצות האדומות ברחובות [[בנגקוק]] ליד המרכז המסחרי הגדול MBK ב- 12 באפריל 2010]]

 

 

 

מלך תאילנד [[פומיפון אדוניאדט]], המכונה [[ראמה התשיעי]], מתערב לעתים רחוקות במהלכים פוליטיים אולם נחשב בעל סמכות קובעת. המלך לא התנגד למהפכנים, וכעבור יום הכריז על הרמטכ"ל המוסלמי סונדהי כראש המדינה הזמני. הצבא הכריז על [[משטר צבאי]], ביטל את ה[[חוקה]] הדמוקרטית ואסר על התכנסויות של יותר מחמישה בני אדם.

 

 

 

באוקטובר [[2006]] הציג ראש הממשלה החדש, הרמטכ"ל לשעבר צ'ולנונט סוריוד, את ממשלתו הזמנית. למרות היותה ממשלה ממונה ולא נבחרת היא זכתה לאישור המלך, בין השאר בזכות התחייבות מנהיגי המהפכה לערוך בחירות דמוקרטיות במדינה בתום שנה. מנהיגי הצבא גם התחייבו לנסח חוקה חדשה תוך תשעה חודשים.

בנובמבר 2006 הסירה הממשלה את המשטר הצבאי ב-41 מתוך 76 המחוזות, ובכך נעשתה לגיטימית יותר בעיני העולם. אפילו ארצות הברית, שהחוק בה אוסר על קשרים עם מדינות ששליטן הנבחר הודח בהפיכה צבאית, שלחה את הנשיא לשעבר [[ג'ורג' בוש האב]] לסיור במדינה. ארצות הברית עדיין קוראת לתאילנד לחזור לשלטון דמוקרטי בכל הזדמנות, אבל בוש האב לחץ את ידו של ראש הממשלה סוריוד ואמר לו, באופן רשמי קצת פחות, כי הוא "מבין" את המצב בתאילנד. כדי להבטיח את המשך שלטונם, הגדילה החונטה השלטת את תקציב הצבא ב-66 אחוזים לשנת 2007, התקציב צפוי לגדול לחמישה מיליארד דולר ב-2008.{{הערה|[http://www.foreignpolicy.com/top10-2007/index7.html]}}

 

 

===בחירות 2008===

 

===2014===

 

==לקריאה נוספת==

 

==ראו גם==

 

==הערות שוליים==