פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני 5 שנים
מ
בוט החלפות: על ידי
המיג-17 היה ל[[מטוס קרב]] נפוץ בכל מדינות [[ברית ורשה]] בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ובתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. מספר רב של מדינות שהיו תחת השפעתה [[פוליטיקה|הפוליטית]] של [[ברית המועצות]] רכשו את המטוס, בעיקר ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]].
 
מטוסי המיג-17 לא השתתפו ב[[מלחמת קוריאה]], אך הם זכו לשימוש רב כמטוס הקרב העיקרי של חיל האוויר של צפון [[וייטנאם]] במהלך [[מלחמת וייטנאם]], כאשר הם שיתפו פעולה עם מטוסי [[מיג-21]] שבדרך-כלל הוטסו על- ידי טייסים |סובייטים או סינים. למעשה, הטייסים העדיפו את המיג-17 על פני המיג-21 מפני שהמיג-17 היה בעל כושר תמרון עדיף, אם כי היה איטי יותר. [[חיל האוויר המצרי]] ו[[חיל האוויר הסורי]] הפעילו גם הם מטוסי מיג-17 ב[[מלחמת ששת הימים]] וב[[מלחמת יום הכיפורים]].
 
===מיג-17 בישראל===
ב-[[12 באוגוסט]] [[1968]] חדרו לישראל בטעות צמד מטוסי מיג-17 סוריים. הטייסים, סגן וליד אדהם וסג"מ רדפאן רפאעי, היו בקורס אימון מתקדם וטעו בניווט בשל מפה ישנה. הם נחתו במנחת [[בצת]] בגליל המערבי בחשבם שנחתו ב[[לבנון]], ושוחררו כעבור שנתיים בעסקת [[שבויי צה"ל|חילופי שבויים]].
 
המטוסים נבדקו באופן מעמיק על- ידי [[חיל האוויר הישראלי]] ונתגלו כמקבילים ל[[דאסו סופר מיסטר|סופר מיסטר]] הצרפתי שהיה בשירות חיל האוויר הישראלי באותה העת. [[דני שפירא]], טייס הניסוי של חיל האוויר, סיפר: "המיג-17 היה מטוס בעל כושר תמרון מדהים, הוא ביצע תמרונים בצורה הרבה יותר טובה מכל מטוס שהיה אז ברשותנו, כולל ה[[מיראז' 3|מיראז']]. אך כל זה היה נכון עד למהירות 350 קשר. מעל מהירות זאת, התחילו ההגאים להתקשות, ומעל 600 קשר כמעט שלא ניתן היה להזיז אותם".
 
הוא יעץ לטייסי חיל האוויר להיכנס לקרב עם מיג-17 רק במהירות של 400 קשר ומעלה, שכן במהירות נמוכה יותר כושר התמרון העדיף של המיג היה מאפשר לו להפילם בקלות.