תקליט – הבדלי גרסאות

'''תקליט''' הוא אמצעי [[הקלטה]] ובייחוד אמצעי הפצה [[שיווק]] ושמיעה של [[מוזיקה]]. שמות נוספים לתקליט הם: [[אריך-נגן|אריך-נֶגֶן]], תקליט ויניל, [[אלבום מוזיקה]]. התקליט היה האמצעי הנפוץ ביותר לשמיעת מוזיקה ברובבמרבית שנות [[המאה ה-20]].

את התקליט וה[[גרמופון]] להשמעת התקליטים המציא ב[[ארצות הברית]] בשנת [[1887]] הממציא ה[[יהודי]] [[אמיל ברלינר]] יליד העיר [[הנובר]] ב[[גרמניה]], אשר היגרשהיגר ל[[ארצות הברית]] בגיל 19,. פטנט נרשם על ההמצאה ב־12 בנובמבר [[1887]].

בתקליטים, כמעט תמיד הספיראלה מתחילה מבחוץ כלפי פנים כלומר משולי התקליט כלפי מרכז התקליט. יוצאים מן הכלל היו תקליטים יחידאיים (שלא שוכפלו בייצור המוני) שבהם נחרטה הספיראלה מהמרכז לשוליים וגם להפך. תקליטים אלה היו בשימוש נרחב בתחנות רדיו לשם שידור באולפנים. [[הכרזת העצמאות]] של [[מדינת ישראל]] הוקלטה ונחרטה על תקליטים יחידאים מסוג זה. באולפני הרדיו של [[קול ישראל]] היה שימוש נרחב בתקליטים כאלה ב[[שנות ה-50]].

התקליטים הראשונים נעשו ממגוון חומרים מעורבים בגומי קשה. בתחילת המאה ה-20 הוחלף הגומי בחומרים יותר קשים: תרכובת שהכילה [[שרף]] בשם [[שלאק]] (חומר טבעי דומה ל[[פלסטיק]]). התכונה החשובה של התרכובת הזו היא התרככותה בחום באופן שמאפשר ייצור תקליטים בלחיצה בחום. ייצור המוני של תקליטים כאלו נעשה ב־[[1898]] ב[[הנובר]] ב[[גרמניה]]. סוג זה של "תקליטי 78" יוצרו עד [[1960]]. מהירויות הסיבוב היו מגוונות מאוד, אך ב-[[1910]] היו רוב התקליטים במהירות הייתהשל 78 או 80 סיבובים לדקה ([[סל"ד]]). בשנת [[1920]] נקבע תקן של 78 סל"ד.

התקליטים הראשונים היו בדרך- כלל בקוטר של 12- עד 18 [[סנטימטר]] ( 7 [[אינץ']] ) <br>