רצח – הבדלי גרסאות

במרבית ה[[מדינה|מדינות]] נחשב הרצח ל[[עבירה|עבירה פלילית]] שעונשה [[מאסר עולם]] ובאחרות (כגון [[ארצות ערב]], [[סין]], מדינות שונות ב[[אסיה]] וחלק מ[[מדינות ארצות הברית]]) הדין קובע [[עונש מוות]] למורשעים ברצח והם [[הוצאה להורג|מוצאים להורג]].

 

הרצח ביהדות נחשב לפשע המוסרי הגדול ביותר. האיסור "[[לא תרצח]]" מופיע ב[[עשרת הדיברות]], נמנה עם [[שבע מצוות בני נח]] וב[[הלכה]] נקבע שבין [[מצוות לא תעשה]] זו היא אחת משלוש מצוות שהן בגדר "[[ייהרג ובל יעבור]]", כלומר מי שאנוס לרצוח כדי להציל את חייו, מוטב שימות ולא יִרצח. בתורה האיסור על רצח נובע מכך שהאדם נברא ב[[צלם אלוהים]] ולכן אין לשום אדם אחר זכות לבטל את חייו, בשל המימד האלוהי שקיים בו, בשום מצב אף לא בהמתת חסד. למעט התגוננות שבו האדם מציל את חייו שלו. על פי המקרא הרוצח הראשון בהיסטוריה היה [[קין]], והפך להיות לסמל לאדם מקולל. בלשון התלמוד נאמר שדמו של אדם אחד אינו סמוק מדמו של אדם אחר. במקרים מסוימים הריגה מותרת כמו במקרה של ענישת [[בית דין (הלכה)|בית דין]] ו[[מלחמה]]. במקרא עונשו של רוצח הוא בכך שהוא יהרג, [[מידה כנגד מידה]], "שופך דם האדם - באדם דמו ישפך", עם זאת חלק מחכמי המשנה הסתייגו מכך עד שאמרו ב[[משנה]]‏‏‏‏<ref>‏מסכת מכות א י‏</ref>: "[[סנהדרין]] ההורגת אחד בשבוע (הכוונה לשבע שנים) נקראת חובלנית, רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם". לעומתם טען [[רבן שמעון בן גמליאל]] שגישה זו תוביל לריבוי מקרי הרצח. כמו כן מפרידים במקרא בין דינו של [[רוצח בשגגה]] לבין דינו של רוצח בזדון.