ג'ייקוב קרדוזו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Moli2014 (שיחה | תרומות)
ג'ייקוב קארדוזו
Moli2014 (שיחה | תרומות)
ג'ייקוב קארדוזו
שורה 32:
 
רובה הגדול של כתיבתו נעשה במסגרת עבודתו העיתונאית. הוא החל כעורך ה- Southern Patriot, היומון הצ'רלסטוני, בשנות העשרים והמשיך גם כשותף של בעליו עד 1845. בשנה זו פרש מהשותפות והקים את ה- Evening News, יומון צ'רלסטוני נוסף, אותו ערך ושימש בו ככתב עד סמוך לפרוץ מלחמת האזרחים, עת עזב את צ'רלסטון ועבר לסבנה, ג'ורג'יה. במהלך מלחמת האזרחים היה קארדוזו בקשר עם מספר עתונים דרומיים הן כעורך משותף והן ככתב לענייני כלכלה ונושאים כלליים הקשורים למדינות הדרום המורדות. בכל פעילותו העיתונאית הייתה לקארדוזו גישה בלתי מוגבלת לעמודה המרכזית בעיתונים השונים - זו בה פורסם מאמר המערכת. הוא נהנה גם מחופש יחסי בבחירת הנושאים עליהם כתב ואורכם היחסי של מאמריו מעיד על הכבוד, שרחשו כלפיו מעסיקיו השונים, ועל המוניטין העיתונאיים שלו במדינות הדרום. במספר מקרים היה היקף דיונו כה נרחב עד כי לא הספיק לגליון אחד. במקרה זה השתרעו מאמריו על מספר גליונות ופורסמו לעיתים ברציפות ולעיתים בהפסקות קצרות. הקוראים היו מגיבים לדעותיו, שזכו להתעניינות רבה ולתגובות נלהבות. לכן, במקרים מסוימים הייתה הצדקה להוציאo לאור כיחידה ספרותית עצמאית, בנוסף לפירסומo מעל דפי העיתון.
כאמור, ג'ייקוב קארדוזו היה גם תיאורטיקן כלכלי. יחד עם זאת, קשה להצביע על הגורמים ועל האופן בו התפתח תחום התעניינות זה אצלו. גם לא ידוע על הכשרה, או השכלה פורמלית כלשהי, אותן רכש ואשר סללו בפניו את הדרך בכיוון זה, עד כדי פרסומו ברמה הלאומית. ספרו על הכלכלה הפוליטית פורסם ב- 1826 והיה ספרו היחיד, שהופיע כיצירה ספרותית מושלמת. שאר כתיבתו בתחום הכלכלי נגזרה מכתיבתו העיתונאית ועסקה בכל נושא כלכלי מתחילת שנות העשרים ועד תחילת שנות השבעים של המאה ה- 19. ייחודיותו, שגם הפכה אותו לבר סמכא כלכלי, התבטאה בקריאת התגר שלו על התיאוריות הכלכליות, ששלטו משני עברי האוקיינוס האטלנטי בתקופה זו. ג'וזף דורפמן, שספרו על החשיבה הכלכלית האמריקנית עד 1865, ושפורסם ב-1946, שיבח את ג'ייקוב קארדוזו והשווה את רמת הניתוח שלו לזו של דייויד ריקרדו. מלווין ליימן היה הראשון ועד כמה שידוע גם היחיד, שהקדיש עבודת מחקר מלאה לחשיבתו הכלכלית של קארדוזו. ספרו זה פורסם ב-1966 וליימן מציג בו את קארדוזו כמייצג את השקפת העולם הכלכלית של דרום ארצות הברית כולו בתקופה שלפני מלחמת האזרחים. גם ליימן וגם דורפמן הגיעו למסקנה כי הטפתו של קארדוזו להתפתחות מדעית וטכנולוגית, כאמצעי להתגבר על בעיית המחסור, מעמידה אותו כחוזה נכונה את עתידה הכלכלי של אמריקה.
קארדוזו היה חסיד הסחר החופשי, ללא הגבלות כלשהן, אך, בתנאי שלא יפגעו האינטרסים של סקטור, או אזור, אחר בארצות הברית. לכן, היה מוכן להתפשר בנושא מכסי המגן, אשר מטבעם הגבילו את הסחר החופשי. משמעות הדבר הייתה כי הוא הכיר בקיומם של אינטרסים שונים במציאות הפדרלית ולכן הטיף תמיד לחיפוש אחר דרך ביניים, שתספק את כולם ותשמור על הברית. בדרום ראה את המטעים ואת עיבודם על ידי עבדים כעמוד תווך הכלכלה המקומית. אולם, במקביל, הטיף בלהט לפיתוח התעשייה באזור זה כדי לצמצם את התלות ביבוא של מוצרים מוגמרים ובמחירי הסוכר, האורז והכותנה, על תנודותיהם בשווקי העולם. כמו כן, פעל, במסגרת חברותו בלשכת המסחר של צ'רלסטון, לפיתוח רשת מסילות ברזל מעירו לכל רחבי הדרום. זאת, במטרה להקל על הובלת התוצרת החקלאית לנמל לייצוא, אך, גם להוביל את חומרי הגלם המיובאים ליעדם.
למרות שרוב ימיו הטיף לנאמנות לברית הפדרלית, גם כאשר התעוררו חילוקי דעות עם הממשל המרכזי בנושא השמירה על האינטרסים הכלכליים של הדרום ולפעמים בניגוד לדעת הקהל המקומית, הרי שלקראת פרוץ מלחמת האזרחים הביע את תמיכתו בפרישה מהברית. קארדוזו הניח כי הבסיס הכלכלי של הדרום איתן דיו וכי מדינות אירופה יכירו בעצמאותו עקב קשריהן הכלכליים ההדוקים עמו, שהוגבלו רק על ידי האינטרסים של מדינות הצפון. לאחר פרוץ הקרבות התברר כי הנחותיו התבדו. האירופים נותרו מחוץ לתמונה והמצור הימי של מדינות הצפון על נמלי הדרום הקשו מאד על כלכלתו. הוא נוכח גם בניהול הכושל של כלכלת המלחמה בדרום ואף ביקר אותה במאמריו. לכן, בשלב מסוים של המלחמה קרא לפעול לסיום הסכסוך ולהיעזר לצורך זה בתיווך חיצוני, כדי למנוע מפלה מוחלטת של הדרום, כפי שאכן קרה בהמשך.