פרנק-ריהל – הבדלי גרסאות

 

==אופי האות==

 

עיצוב האות שואב ממסורת [[יהדות ספרד]], שנטתה לקשט את האותיות ב[[תג (גופן)|תגים]] מתונים ולא מצועצעים יתר על המידה. האות מבוססת על אות דפוס [[איטליה|איטלקית]] ששימשה את המדפיס מ[[המאה ה-17]], [[דניאל בומברג]] ורוח תנועת ה[[אר נובו]]. מומחים‏‏<ref>‏רחלי אידלמן, מנכ"ל [[הוצאת שוקן]] בשנת 2000, עוזי שביט, מנכ"ל [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] ואף [[עוזי אגסי]], מייסד הוצאת [[אבן חושן]] שלא עושה שימוש באות‏</ref> טוענים שהאות טובה לקריאה משום שהיא קריאה מאד, יומיומית, "אינה מבליטה את עצמה" ו"שקופה" כביכול, ומאפשרת לקורא לרוץ בטקסט מבלי להתעכב על עיצוב האות. מצד אחד אין בה מוזרויות ומצד שני ההבדל בין אותיות דומות (ר' ו-ד' למשל) הוא ברור מספיק. לפיכך מודפסים באות מינים רבים של טקסטים מספרי [[שירה]] ועד עיתונים יומיים. שימוש באות שונה יוצר מיד מראה ייחודי, אף מבלי שהקורא מבין מדוע. למשל, ב-[[1978]] שכר עיתון [[מעריב (עיתון)|מעריב]] את המעצב הגרפי [[שמעון זנדהאוז]] לעצב מחדש את העיתון. זנדהאוז ניסה להיות מהפכני והשתמש באותיות [[נרקיס (גופן)|נרקיס]] במקום בפרנק-ריהל. לעיתון הגיעו תגובות קוראים נזעמות בעקבותיהם חזר לפרנק-ריהל תוך זמן קצר. עוד יוצא מן הכלל המדגיש את הכלל הוא [[סדרת ספרים|סדרת ספרי]] [[עם הספר (סדרה)|עם הספר]], שאינם מודפסים בפרנק-ריהל ומראה הטקסט בהם מודרני מאד, דבר המרתיע חלק מהמבקרים‏‏<ref>‏למשל [[מאיר שלו]] בביקורת על [[תמול שלשום]]: "רומן נפלא.. הודפס באותיות 'פרנק ריהל' – אלה האותיות היפות שהקורא רואה ברגע זה ממש – ולא בפונט המזעזע של כמה ספרים קודמים שיצאו בסדרת 'עם הספר'."