ג'ייקוב קרדוזו – הבדלי גרסאות

{{ש}}ג'ייקוב נונז קארדוזו (1786-1873) חי בתקופה המאופיינתבה באירועיםהתחוללו חשוביםאירועים ומעצביםמעצבים בהיסטוריה של [[ארצות הברית]], בכללכגון: ובהיסטוריההתפשטות שלטריטוריאלית מערבה, דחיקת האינדיאנים לשמורות, מאבק על זכויות המדינות מול הממשל המרכזי, מלחמת האזרחים, ביטול העבדות ושחרור ה[[האפרואפרו-אמריקנים]], בפרטששועבדו במסגרתה. כבעליהם וכעורכם של שני מקומונים, שהופיעו ב[[צ'ארלסטון]], [[דרום קארולינהקרולינה]], במשך עשרים וחמש שנים ברציפות, הפך קארדוזו לדמות ציבורית בעירו, במדינתו וברחבי ארצות הברית. הוא ביטא את עצמו בפומבי לא רק באמצעות מאמרי המערכת היומיים בעיתוניו, אלא גם דרך נאומים, שנשא, וספרים, מאמרים ופמפלטים, שכתב. קריירת הכתיבה הענפה שלו מכסה כחמישים שנות פעילות, גם בעיתונים אחרים, כמעט עד יום מותו.

{{ש}}היסטוריונים תייגו אותו כגזען וכתומךההיסטוריוגרפיה של [[מוסדהתקופה העבדות]], שהתקיים במספר מדינות בברית וחוסל רק עם תום [[מלחמת האזרחים]] (1865). לכן, התעלמוהתעלמה מעובדת היותו יהודי נאמן ופעיל בנושאים יהודיים שונים. כמו כן, לא סיקרונחקרו אתולא סוקרו עבודתו ותרומתו הציבורית והספרותית. הםהיסטוריונים העדיפו להתמקד בעיקר בתיאוריה ובכתיבה הכלכלית שלו ועשו זאת רק במחצית המאה העשרים. נראה כי החוקרים לא חשו בנוח עם יחס היהודים בדרום ארה"ב לקיומה של העבדות ומסיבה זו המעיטו בערכם של יהודים בולטים ומפורסמים, שתמכו בה ואף לקחו בה חלק. קארדוזו היה אחד מיהודים אלה, שתמך הן בקיום העבדות והן בפרישה מהברית.

{{ש}}יתר על כן, לג'ייקוב קארדוזו הייתה התנסות אישית עם [[אפרו-אמריקנים]]. אחיינו, חוקי או לא, בנו של אחיו [[אייזק קארדוזו]], היה [[פרנסיס לואיס קארדוזו]] - המחנך והמדינאי האפרו-אמריקני הבולט והידוע ביותר בדרום קארולינהקרולינה ב[[תקופת השיקום]], שלאחר מלחמת האזרחים.

===משפחת קארדוזו מצ'רלסטוןארלסטון, דרום קארולינהקרולינה ===

ג'ייקוב קארדוזו נולד ב-1786 ב[[סאבאנהסבנה]], [[ג'ורג'יה]], למשפחה יהודית מ[[מוצאממוצא ספרדי]], שהגיעה מ[[לונדון]] ל[[ניו יורק]] ומשם עברה למושבה [[ג'ורג'יה]]. בסופו של מסעה בעולם החדש השתקעה המשפחה [[בצא'רלסטון]], עיר הנמל של [[דרום קארולינה]]קרולינה, שהייתה גם הנמל השני בגודלו ב[[ארצות הברית]] של אותה תקופה, אחרי ניו יורק. בעיר זו התפתחה הקהילה היהודית הגדולה במדינה בתחילת המאה ה-19. האב, דייויד, לחם ב[[מלחמת העצמאות]] של ארה"ב במסגרת הצבאית המקומית נגד הבריטים ואף נפצע במערכה והוכר על ידי השלטונות כנכה מלחמה. לשרה, אמו של ג'ייקוב, ולדייויד נולדו חמישה ילדים: שני בנים ושלוש בנות. המשפחה שמרה על קשריה עם היהדות ומוסדותיה המקומיים, כפי שמופיע ברשומות בית הכנסת המקומי "[[קהל קדוש בית אלוהים]]", העומד על תילו עד עצם היום הזה.

ב-1824 התארגן זרם בקהילה היהודית המקומית, שדרש להנהיג הקלות במנהגי הפולחן היהודיים ולעשות שימוש רב יותר בשפה האנגלית. עקב התנגדות פרנסי הקהילה השמרניים הגיע הוויכוח אף לבית המשפט המקומי, אך, השופט דחה את התביעה. כתוצאה מכך, קמה בצ'ארלסטון ב-1825, האגודה הרפורמית היהודית הראשונה, שהניחה את הבסיס לתנועה הרפורמית, שהתפתחה בכל רחבי ארצות הברית מאז, ומהווה כיום את הזרם הדתי המרכזי בקרב היהודים, לצד הזרם ה[[הזרם האורתודוכסיאורתודוקסי]] ווהזרם ה[[הזרם הקונסרבטיביקונסרבטיבי]].

===צ'ארלסטון ודרום קארולינהקרולינה.===

דרום קארולינהקרולינה, כמדינה חשובה במסגרת ארצות הברית, וצ'ארלסטון, כעיר נמל מרכזית, שמשו כתפאורת רקע לפעילותו הציבורית, העיתונאית והספרותית של ג'ייקוב נונז קארדוזו.

דרום קארולינה הייתה חלק מאזור נרחב ב[[דרוםבדרום מזרח ארצות הברית]], אשר כלל בתוכו גם את [[צפון קארולינהקרולינה]], את [[ג'ורג'יה]] וחלקים [[מפלורידהפלורידה]]. ההתיישבות בה החלה במחצית המאה ה-17, עם הגעתם של יוצאי [[וירג'יניה]] הסמוכה. אליהם הצטרפו מהגרים מ[[אנגליה]] ופליטים [[הוגנוטים]] מצרפת. צ'ארלסטון הוקמה על חצי אי, בשפך של שנינהרותשני נהרות (אשלי וקופר), ב-1670 ושמשה כמוצא לאוקיינוס האטלנטי.

{{ש}}ב-1735 פוצל השטח על ידי האנגלים לשלוש המושבות שכונו: ג'ורג'יה בדרומו, צפון קארולינהקרולינה בצפונו ודרום קארולינהקרולינה במרכזו. פלורידה נותרה בידי הספרדים. שלושתן היוו חלק מגרעין [[שלוש עשרה המושבות]], שמרדו בבריטניה והקימו את ארצות הברית של אמריקה ב-[[1776]]. לאחר ניסוח [[החוקה האמריקנית]] ב-1787 הצטרפה דרום קארולינהקרולינה כמדינה השמינית לברית ב-1788. בהמשך הייתה מעורבת בעימותים קשים עם הממשל המרכזי ואף פרשה מהברית ב[[מלחמת האזרחים]] ב-1861.

{{ש}}הכותנה הייתה אחד מפריטי הייצוא הרווחיים ביותר בכלכלה של ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19. דרום קארולינה הייתה חלק מאותו איזור בו גידלו כותנה. גידול הכותנה באותה תקופה היה מבוסס, רובו ככולו, על עבודת הכפיים של [[עבדים]], שהובאו בהמוניהם ובעל כורחם, מ[[מאפריקהאפריקה]]. כך הפך [[סחר העבדים האפריקנים]] לאחד הענפים המשגשגים ביותר ב[[סחרבסחר העולמי]]. דרום קארולינהקרולינה, למרות היותה חלק ממערכת כלכלית שלימה המבוססת על גידול כותנה ועל [[סחר העבדים הטרנס-אטלנטי]], בלטה בקנאותה להגן על האינטרסים הכלכליים שלה ולשימור אורחות חייה ומנהגיה.

{{ש}}מיקומה הגיאוגרפי של צ'רלסטוןארלסטון הכתיב את אופיה הכלכלי והמסחרי. היא הפכה לנמל מרכזי דרכו נכנסו רבבות עבדים למדינה. ממנה יצאו משלוחי הכותנה למטוויות באירופה. במחסניה אוחסנו קפה וסוכר מ[[איימאיי הים הקריבי]] (שכונו גם [[איי הודו המערבית]]) לפני שיגורם ל[[אירופה]]. כך גם לגבי סחורות ומוצרים מוגמרים מאירופה, שהיו מיועדים לקריביים. אך, לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-19, החל תהליך של דעיכה בשגשוג זה. התהליך החל עם [[איסור סחר העבדים ב-1808]], כפי שנקבע בחוקה של ארצות הברית עוד ב-1787. במקביל, מרכז הכובד המסחרי החל לעבור לניו יורק, יחד עם הקמת נמלים חדשים ב[[מוביל]], [[מיסיסיפי]], וב[[ניו אורלינס]], [[לואיזיאנה]].

{{ש}}יחד עם זאת, שמרה צ'ארלסטון על מרכזיותה לגבי בעלי המטעים הגדולים, עבורם שימשה גם מוקד לפעילות חברתית ותרבותית. ככלל, העיר נוהלה בידי הסוחרים הגדולים, שהזדהו לחלוטין עם שכבת [[בעלי המטעים]] והעבדים, מהם התפרנסו. רוב אוכלוסייתה הורכבה מלבנים עניים, ששרתו את שני המעמדות העליונים, ו[[משחוריםומשחורים חופשיים]], ששימשו בעיקר כבעלי מלאכה, חלקם גם בעלי עבדים שחורים בעצמם. אלה כונו על ידי [[וולטר פרייזר]] "[[האליטה החומה]]", בספרו על צ'רלסטוןארלסטון. הם מנו כמה מאות והיו הצאצאים של קשרים אישיים בין שחורים ללבנים. חלקם אף בקשרי נישואין רשמיים. בתחתית המדרג החברתי נמצאו העבדים השחורים, שתפקדו כמשרתי הבית של העירוניים, או ככוח עבודה המושכר לאחרים.