מאמץ (הנדסה) – הבדלי גרסאות

אם נחלק את המידה החדשה של הקורה (בדרך כלל, מידת האורך) במידתה המקורית, נקבל גודל חדש הוא המעוות היחסי הנקרא בעברית "עיבור" (strain). עקומת מאמץ-מעוות היא העקומה הנוצרת משרטוט המאמץ הפועל בדגם עבור כל ערך של עיבור. צורתה הכללית של דיאגרמת מאמץ-מעוות היא [[לינארי]]ת בתחילתה, באזור בו מתקיים [[חוק הוק]]. תחום זה נקרא "התחום ה[[אלסטיות|אלסטי]]". עיבור בתחום האלסטי הוא הפיך, כלומר עם הסרת העומס תחזור הגאומטריה של הקורה לקדמותה, ללא שיגרם לה נזק משמעותי (כמו [[קפיץ]] למשל).

לאחר הקטע הלינארי משתנה צורת הגרף ונהיית מורכבת יותר. תחום זה נקרא "התחום הפלסטי". הנקודה בה הגרף מאבד את הלינאריות שלו נקראת נקודת הכניעה (או גבול הכניעה). עיבור בתחום הפלסטי הוא לא הפיך, כלומר גם כאשר יוסר העומס, הגוף לא יחזור לגודלו המקורי. רצוי שחומר הנדסי הנמצא במערכת עובדת יעבור רק עיבורים אלסטיים, שכן עבודה מעבר לגבול הכניעה גורמת לשינוי מידות החלק בשלב ראשון ועלולה לגרום ל[[שבר (הנדסה)|שבר]] בחומר. הנקודה העליונה בגרף נקראת נקודת הכניעה (או גבול הכניעה), ומשמעותה שמכאן ואילך אפילו מאמץ הנמוך מן הנוכחי יגדיל את המעוות (אשר לא ניתן היה להיות מושג בכוח כזה עד שהחומר הגיע לנקודת הכניעה). נקודת הכניעה קרובה לנקודת השבר, בה החומר נהרס.