ג'ייקוב קרדוזו – הבדלי גרסאות

רובה הגדול של כתיבתו נעשה במסגרת עבודתו העיתונאית. הוא החל כעורך ה- [[Southern Patriot]], היומון הצ'ארלסטוני, בשנות העשרים והמשיך גם כשותף של בעליו עד 1845. בשנה זו פרש מהשותפות והקים את ה- [[Evening News]], יומון צ'ארלסטוני נוסף, אותו ערך ושימש בו ככתב עד סמוך לפרוץ מלחמת האזרחים, עת עזב את צ'ארלסטון ועבר לסאבאנהלסבנה, ג'ורג'יה. במהלך מלחמת האזרחים היה קארדוזו בקשר עם מספר עיתונים דרומיים הן כעורך משותף והן ככתב לענייני כלכלה ונושאים כלליים הקשורים למדינות הדרום המורדות. בכל פעילותו העיתונאית הייתה לקארדוזו גישה בלתי מוגבלת לעמודה המרכזית בעיתונים השונים - זו בה פורסם מאמר המערכת. הוא נהנה גם מחופש יחסי בבחירת הנושאים עליהם כתב ואורכם היחסי של מאמריו מעיד על הכבוד, שרחשו כלפיו מעסיקיו השונים, ועל המוניטין העיתונאיים שלו במדינות הדרום. במספר מקרים היה היקף דיונו כה נרחב עד כי לא הספיק לגיליון אחד. במקרה זה השתרעו מאמריו על מספר גיליונות ופורסמו לעתים ברציפות ולעתים בהפסקות קצרות. הקוראים הגיבו לדעותיו, שזכו להתעניינות רבה ולתגובות נלהבות. לכן, במקרים מסוימים הייתה הצדקה כלכלית להוציאo לאור כיחידה ספרותית עצמאית, בנוסף לפירסומoלפרסומo מעל דפי העיתון.

{{ש}}כאמור, ג'ייקוב קארדוזו היה גם תיאורטיקןתאורטיקן כלכלי. יחד עם זאת, קשה להצביע על הגורמים ועל האופן בו התפתח תחום התעניינות זה אצלו. גם לא ידוע על הכשרה, או השכלה פורמלית כלשהי, אותן רכש ואשר סללו בפניו את הדרך בכיוון זה, עד כדי פרסומו ברמה הלאומית. ספרו על [[כלכלה פוליטית]] פורסם ב- 1826 והיה ספרו היחיד, שהופיע כיצירה ספרותית מושלמת. שאר כתיבתו בתחום הכלכלי נגזרה מכתיבתו העיתונאית ועסקה בכל נושא כלכלי מתחילת שנות העשרים ועד תחילת שנות השבעים של המאה ה- 19. ייחודיותו, שגם הפכה אותו לבר סמכא כלכלי, התבטאה בקריאת התגר שלו על התיאוריות הכלכליות, ששלטו משני עברי האוקיינוס האטלנטי בתקופה זו. [[ג'וזף דורפמן]], שספרו על החשיבה הכלכלית האמריקנית עד 1865, ושפורסם ב-1946, שיבח את ג'ייקוב קארדוזו והשווה את רמת הניתוח שלו לזו של [[דייוידדיויד ריקרדו]], התאורטיקן הכלכלי הידוע. [[מלווין ליימן]] היה הראשון ועד כמה שידוע גם היחיד, שהקדיש עבודת מחקר מלאה לחשיבתו הכלכלית של קארדוזו. ספרו זה פורסם ב-1966 וליימן מציג בו את קארדוזו כמייצג את השקפת העולם הכלכלית של דרום ארצות הברית כולו בתקופה שלפני מלחמת האזרחים. גם ליימן וגם דורפמן, היסטוריונים כלכליים בני המאה ה-20, הגיעו למסקנה כי הטפתו של קארדוזו להתפתחות מדעית וטכנולוגית, כאמצעי להתגבר על בעיית המחסור, מעמידה אותו כחוזה נכונה את עתידה הכלכלי של אמריקה. ספרו של קארדוזו פורסם שוב ב- 1960, הפעם במסגרת הוצאה חוזרת של סדרת קלסיקות כלכליות של המו"ל [[AugustusAugustu [[J. Kelly.

{{ש}}קארדוזו היה חסיד הסחר החופשי, ללא הגבלות כלשהן, אך, בתנאי שלא יפגעו האינטרסים של סקטור, או אזור, אחר בארצות הברית. לכן, היה מוכן להתפשר בנושא [[מכסי המגןמגן]], אשר מטבעם הגבילו את ה[[סחרהסחר החופשי]]. משמעות הדבר הייתה כי הוא הכיר בקיומם של אינטרסים שונים במציאות ה[[פדרלית]]הפדראטיבית של ארה"ב ולכן הטיף תמיד לחיפוש אחר דרך ביניים, שתספק את כולם ותשמור על הברית בין המדינות המרכיבות את ארצות הבריתאותה. בדרום ראה את המטעים ואת עיבודם על ידי עבדים כעמוד תווך של הכלכלה המקומית. אולם, במקביל, הטיף בלהט לפיתוח התעשייה באזור זה כדי לצמצם את התלות ביבוא של [[מוצרים מוגמרים]] ובמחירי הסוכר, האורז והכותנה, על תנודותיהם בשווקי העולם. כמו כן, פעל, במסגרת חברותו ב[[לשכתבלשכת המסחר של צ'ארלסטון]], לפיתוח רשת מסילות ברזל מעירו לכל רחבי הדרום. זאת, במטרה להקל על הובלת התוצרת החקלאית לנמל לייצוא, אך, גם כדי להוביל את חומרי הגלם המיובאים ליעדם במדינתו.

{{ש}}למרות שרוב ימיו הטיף לנאמנות לברית הפדרלית, גם כאשר התעוררו חילוקי דעות עם הממשל המרכזי בנושא השמירה על האינטרסים הכלכליים של הדרום ולפעמים בניגוד לדעת הקהל המקומית, הרי שלקראת פרוץ מלחמת האזרחים הביע את תמיכתו בפרישה מהברית. קארדוזו הניח כי הבסיס הכלכלי של הדרום איתן דיו וכי מדינות אירופה יכירו בעצמאותו עקב קשריהן הכלכליים ההדוקים עמו, שהוגבלו רק על ידי האינטרסים של מדינות הצפון. לאחר פרוץ הקרבות התברר כי הנחותיו התבדו. האירופים נותרו מחוץ לתמונה והמצור הימי של מדינות הצפון על נמלי הדרום הקשו מאד על כלכלתו. הוא נוכח גם בניהול הכושל של [[כלכלת המלחמה]] בדרום ואף ביקר אותה במאמריו. לכן, בשלב מסוים של המלחמה קרא לפעול לסיום הסכסוך ולהיעזר לצורך זה ב[[תיווךבתיווך חיצוני]], כדי למנוע מפלה מוחלטת של הדרום, כפי שאכן קרה בהמשך.