דוחן – הבדלי גרסאות

'''דוחן''' הוא כינוי לקבוצה של [[דגנים]] חד-שנתיים גבוהים בעלי [[זרע (בוטניקה)|זרע]] קטן, המשמשים לגידול [[חקלאות|חקלאי]] כמזון לאדם וכמספואוכ[[מספוא]] לבהמותל[[בהמה|בהמות]], באזורים בעלי תנאים קשים לגידול חקלאי. זו איננה קבוצה [[מיון עולם הטבע|טקסונומית]], ורוב המיניםה[[מין (טקסונומיה)|מינים]] בה שייכים לתתל[[תת-משפחה|תת-המשפחה]] Panicoideae {{אנ|Panicoideae}} שבמשפחת ה[[דגניים]].

השימושים בגידולי הדוחן מגוונים: במקומות מסוימים הוא משמש כמרכיב הראשי בתזונה של בני־אדםבני אדם. זנים מסוימים של דוחן משמשים מזון מקובל לבני אדם ב[[הודו]], [[נפאל]], [[סרי לנקה|סרי־לנקה]], [[סודאן]], [[קניה]], [[אוגנדה]], [[זמביה]], [[זימבבואה]], [[טנזניה]], [[נמיביה]], [[סין]], [[מונגוליה]], [[גאורגיה]], ו[[אתיופיה]] (את ה[[אינג'רה]], ה[[לחם]] האתיופי מכינים מ[[קמח]] של [[טף]], זן דוחן אתיופי).

הדוחן נזכר פעם אחת בין מרכיבי הלחם שממנו אכל הנביאה[[נביא#נביא ביהדות|נביא]] [[יחזקאל]]: "ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים" ({{ויקיטקסט|יחזקאל ד ט}}). כל התרגומים הקדומים זיהו את הדוחן שבמקראשב{{ה|מקרא}} עם Panicum miliaceum {{אנ|Panicum miliaceum}}, וכן רבים מפרשנימ[[פרשני המקרא#פרשנות ימי הביניים|פרשני ימי הביניים]]. כך זיהו גם את ה'דוחן' הנזכר במשנה: רש"י, הרמב"ם, רש"ס ועוד. הצעות זיהוי נוספות ל'דוחן' הם הזיפןה[[זיפניים|זיפן]] האיטלקי (Panicum italic) והדורה{{אנ|Panicum italic}} וה[[דורה]] (Sorghum bicolor) {{אנ|Sorghum bicolor}} אך לפי שעה, העדויות מהממצא הבוטני-ארכאולוגי אינן מאפשרות אימות של שתי ההצעות הללו, ובנסיבות אלו יש להעניקניתנת העדפה למסורת הזיהוי הקדומה שמדובר במין הנקרא בימינו 'דוחן'<ref>[[זהר עמר]], '''צמחי המקרא''', ירושלים, תשע"ב. עמ' 131-130</ref>.