ג'ייקוב קרדוזו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ רוליג העבירה את הדף משתמש:Moli2014/קארדוזו, ג'ייקוב נונז ל־ג'ייקוב נונז קארדוזו |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
קארדוזו חי בתקופה בה התחוללו אירועים מעצבים בהיסטוריה של [[ארצות הברית]], כגון: התפשטות טריטוריאלית מערבה, דחיקת האינדיאנים לשמורות, מאבק על זכויות המדינות מול הממשל המרכזי, מלחמת האזרחים, ביטול העבדות ושחרור ה[[אפרו-אמריקנים]], ששועבדו במסגרתה. כבעליהם וכעורכם של שני מקומונים, שהופיעו ב[[צ'ארלסטון]], [[דרום קרולינה]], במשך עשרים וחמש שנים ברציפות, הפך קארדוזו לדמות ציבורית בעירו, במדינתו וברחבי ארצות הברית. הוא ביטא את עצמו בפומבי לא רק באמצעות מאמרי המערכת היומיים בעיתוניו, אלא גם דרך נאומים, שנשא, וספרים, מאמרים ופמפלטים, שכתב. קריירת הכתיבה הענפה שלו מכסה כחמישים שנות פעילות, גם בעיתונים אחרים, כמעט עד יום מותו.
{{ש}}ההיסטוריוגרפיה של התקופה התעלמה מעובדת היותו יהודי נאמן ופעיל בנושאים יהודיים שונים. כמו כן, לא נחקרו ולא סוקרו עבודתו ותרומתו הציבורית והספרותית. היסטוריונים העדיפו להתמקד בעיקר בתיאוריה ובכתיבה הכלכלית שלו ועשו זאת רק במחצית המאה העשרים. נראה כי החוקרים לא חשו בנוח עם יחס היהודים בדרום ארה"ב לקיומה של העבדות ומסיבה זו המעיטו בערכם של יהודים בולטים ומפורסמים, שתמכו בה ואף לקחו בה חלק. קארדוזו היה אחד מיהודים אלה, שתמך הן בקיום העבדות והן בפרישה מהברית.▼
{{ש}}יתר על כן, לג'ייקוב קארדוזו הייתה התנסות אישית עם אפרו-אמריקנים. אחיינו, חוקי או לא, בנו של אחיו [[אייזק קארדוזו]], היה [[פרנסיס לואיס קארדוזו]] - המחנך והמדינאי האפרו-אמריקני הבולט והידוע ביותר בדרום קרולינה ב[[תקופת השיקום]], שלאחר מלחמת האזרחים.▼
▲
===משפחת קארדוזו מצ'ארלסטון, דרום קרולינה ===▼
▲
ג'ייקוב קארדוזו נולד ב-1786 ב[[סבנה]], [[ג'ורג'יה]], למשפחה יהודית ממוצא ספרדי, שהגיעה מ[[לונדון]] ל[[ניו יורק]] ומשם עברה למושבה ג'ורג'יה. בסופו של מסעה בעולם החדש השתקעה המשפחה בצא'רלסטון, עיר הנמל של דרום קרולינה, שהייתה גם הנמל השני בגודלו ב[[ארצות הברית]] של אותה תקופה, אחרי ניו יורק. בעיר זו התפתחה הקהילה היהודית הגדולה במדינה בתחילת המאה ה-19. האב, דייויד, לחם ב[[מלחמת העצמאות]] של ארה"ב במסגרת הצבאית המקומית נגד הבריטים ואף נפצע במערכה והוכר על ידי השלטונות כנכה מלחמה. לשרה, אמו של ג'ייקוב, ולדייויד נולדו חמישה ילדים: שני בנים ושלוש בנות. המשפחה שמרה על קשריה עם היהדות ומוסדותיה המקומיים, כפי שמופיע ברשומות בית הכנסת המקומי "[[קהל קדוש בית אלוהים]]", העומד על תילו עד עצם היום הזה.
ב-1824 התארגן זרם בקהילה היהודית המקומית, שדרש להנהיג הקלות במנהגי הפולחן היהודיים ולעשות שימוש רב יותר בשפה האנגלית. עקב התנגדות פרנסי הקהילה השמרניים הגיע הוויכוח אף לבית המשפט המקומי, אך, השופט דחה את התביעה. כתוצאה מכך, קמה בצ'ארלסטון ב-1825, האגודה הרפורמית היהודית הראשונה, שהניחה את הבסיס לתנועה הרפורמית, שהתפתחה בכל רחבי ארצות הברית מאז, ומהווה כיום את הזרם הדתי המרכזי בקרב היהודים, לצד הזרם ה[[אורתודוקסי]] והזרם ה[[קונסרבטיבי]].
{{ש}}כאמור, לג'ייקוב היה אח, בשם אייזק, שהיה פעיל בקרב הזרם הרפורמי המקומי ושמו אף הופיע כחבר מן המניין בחוקת היסוד שלו. גם שמו של ג'ייקוב הופיע ברשימת המשלמים את חובותיהם לבית הכנסת הרפורמי.▼
▲
===צ'ארלסטון ודרום קרולינה.===▼
דרום קרולינה, כמדינה חשובה במסגרת ארצות הברית, וצ'ארלסטון, כעיר נמל מרכזית, שמשו כתפאורת רקע לפעילותו הציבורית, העיתונאית והספרותית של ג'ייקוב נונז קארדוזו.
דרום קארולינה הייתה חלק מאזור נרחב בדרום מזרח ארצות הברית, אשר כלל בתוכו גם את [[צפון קרולינה]], את [[ג'ורג'יה]] וחלקים [[פלורידה]]. ההתיישבות בה החלה במחצית המאה ה-17, עם הגעתם של יוצאי [[וירג'יניה]] הסמוכה. אליהם הצטרפו מהגרים מ[[אנגליה]] ופליטים [[הוגנוטים]] מצרפת. צ'ארלסטון הוקמה על חצי אי, בשפך של שני נהרות (אשלי וקופר), ב-1670 ושמשה כמוצא לאוקיינוס האטלנטי.
{{ש}}ב-1735 פוצל השטח על ידי האנגלים לשלוש המושבות שכונו: ג'ורג'יה בדרומו, צפון קרולינה בצפונו ודרום קרולינה במרכזו. פלורידה נותרה בידי הספרדים. שלושתן היוו חלק מגרעין [[שלוש עשרה המושבות]], שמרדו בבריטניה והקימו את ארצות הברית של אמריקה ב-[[1776]]. לאחר ניסוח [[החוקה האמריקנית]] ב-1787 הצטרפה דרום קרולינה כמדינה השמינית לברית ב-1788. בהמשך הייתה מעורבת בעימותים קשים עם הממשל המרכזי ואף פרשה מהברית ב[[מלחמת האזרחים]] ב-1861.▼
{{ש}}הכותנה הייתה אחד מפריטי הייצוא הרווחיים ביותר בכלכלה של ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19. דרום קארולינה הייתה חלק מאותו איזור בו גידלו כותנה. גידול הכותנה באותה תקופה היה מבוסס, רובו ככולו, על עבודת הכפיים של עבדים, שהובאו בהמוניהם ובעל כורחם, מ[[אפריקה]]. כך הפך סחר העבדים האפריקנים לאחד הענפים המשגשגים ביותר בסחר העולמי. דרום קרולינה, למרות היותה חלק ממערכת כלכלית שלימה המבוססת על גידול כותנה ועל סחר העבדים הטרנס-אטלנטי, בלטה בקנאותה להגן על האינטרסים הכלכליים שלה ולשימור אורחות חייה ומנהגיה.▼
{{ש}}מיקומה הגיאוגרפי של צ'ארלסטון הכתיב את אופיה הכלכלי והמסחרי. היא הפכה לנמל מרכזי דרכו נכנסו רבבות עבדים למדינה. ממנה יצאו משלוחי הכותנה למטוויות באירופה. במחסניה אוחסנו קפה וסוכר מאיי הים הקריבי (שכונו גם [[איי הודו המערבית]]) לפני שיגורם ל[[אירופה]]. כך גם לגבי סחורות ומוצרים מוגמרים מאירופה, שהיו מיועדים לקריביים. אך, לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-19, החל תהליך של דעיכה בשגשוג זה. התהליך החל עם איסור סחר העבדים ב-1808, כפי שנקבע בחוקה של ארצות הברית עוד ב-1787. במקביל, מרכז הכובד המסחרי החל לעבור לניו יורק, יחד עם הקמת נמלים חדשים ב[[מוביל]], [[מיסיסיפי]], וב[[ניו אורלינס]], [[לואיזיאנה]].▼
{{ש}}יחד עם זאת, שמרה צ'ארלסטון על מרכזיותה לגבי בעלי המטעים הגדולים, עבורם שימשה גם מוקד לפעילות חברתית ותרבותית. ככלל, העיר נוהלה בידי הסוחרים הגדולים, שהזדהו לחלוטין עם שכבת בעלי המטעים והעבדים, מהם התפרנסו. רוב אוכלוסייתה הורכבה מלבנים עניים, ששרתו את שני המעמדות העליונים, ומשחורים חופשיים, ששימשו בעיקר כבעלי מלאכה, חלקם גם בעלי עבדים שחורים בעצמם. אלה כונו על ידי וולטר פרייזר "האליטה החומה", בספרו על צ'ארלסטון. הם מנו כמה מאות והיו הצאצאים של קשרים אישיים בין שחורים ללבנים. חלקם אף בקשרי נישואין רשמיים. בתחתית המדרג החברתי נמצאו העבדים השחורים, שתפקדו כמשרתי הבית של העירוניים, או ככוח עבודה המושכר לאחרים. ▼
▲
===ג'ייקוב קארדוזו===▼
▲
▲
▲
רובה הגדול של כתיבתו נעשה במסגרת עבודתו העיתונאית. הוא החל כעורך ה- [[Southern Patriot]], היומון הצ'ארלסטוני, בשנות העשרים והמשיך גם כשותף של בעליו עד 1845. בשנה זו פרש מהשותפות והקים את ה- [[Evening News]], יומון צ'ארלסטוני נוסף, אותו ערך ושימש בו ככתב עד סמוך לפרוץ מלחמת האזרחים, עת עזב את צ'ארלסטון ועבר לסבנה, ג'ורג'יה. במהלך מלחמת האזרחים היה קארדוזו בקשר עם מספר עיתונים דרומיים הן כעורך משותף והן ככתב לענייני כלכלה ונושאים כלליים הקשורים למדינות הדרום המורדות. בכל פעילותו העיתונאית הייתה לקארדוזו גישה בלתי מוגבלת לעמודה המרכזית בעיתונים השונים - זו בה פורסם מאמר המערכת. הוא נהנה גם מחופש יחסי בבחירת הנושאים עליהם כתב ואורכם היחסי של מאמריו מעיד על הכבוד, שרחשו כלפיו מעסיקיו השונים, ועל המוניטין העיתונאיים שלו במדינות הדרום. במספר מקרים היה היקף דיונו כה נרחב עד כי לא הספיק לגיליון אחד. במקרה זה השתרעו מאמריו על מספר גיליונות ופורסמו לעתים ברציפות ולעתים בהפסקות קצרות. הקוראים הגיבו לדעותיו, שזכו להתעניינות רבה ולתגובות נלהבות. לכן, במקרים מסוימים הייתה הצדקה כלכלית להוציאo לאור כיחידה ספרותית עצמאית, בנוסף לפרסומo מעל דפי העיתון.
|