סינדרום ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←בתרבות:
תיקון לשוני קל |
מ ←חקר התופעה: קישור פנימי (בית החולים כפר שאול) |
||
שורה 8:
תיאורים ראשונים של התסמונת ניתן למצוא כבר בספרות עולי הרגל מ[[ימי הביניים]], כך למשל מופיע תיאור של התסמונת ב[[אוטוביוגרפיה]] של מרג'רי קמפ (Margery Kempe) - צליינית אנגליה מ[[המאה ה-14]] אשר כתביה נחשבים לאוטוביוגרפיה הראשונה בשפה האנגלית. היא מתארת כיצד הופיעו אצלה תחושות של שליחות משיחית בעת שהחלימה במולדתה מפסיכוזה שלאחר לידה, וכיצד מחשבות אלו הבשילו להתנהגות מוזרה ותיאטרלית בהגיעה בתום מסע רצוף תלאות למקומות הקדושים בירושלים. גם בספרות עולי הרגל והתיירים ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ניתן למצוא תיאורים רבים של הלוקים בתסמונת. אחדים מהכותבים, דוגמת התיירת א. גודריץ' פריר (A. Goodrich freer) הקדישו לכך פרקים שלמים (דוגמת ספרה מ-1904).
ה[[פסיכיאטר]] הראשון אשר הביא תיאורים קליניים של התופעה היה ד"ר [[היינץ הרמן]], שהיה מנהל ביה"ח הפסיכיאטרי היהודי הראשון - [[עזרת נשים (בית חולים)|"עזרת-נשים"]], בחיבור מדעי שפרסם בשנת [[1937]]. בשנות השבעים פרסם פרופ' ליאון פרס שעבד במוסד זה סידרה של מאמרים על "משיחים מאושפזים". החל משנת 1979 ועד תחילת שנות האלפיים מרבית התיירים שהזדקקו לאשפוז הופנו
אחד האירועים הידועים של סינדרום ירושלים במאה העשרים היה מקרהו של [[מייקל רוהאן]], תייר אוסטרלי נוצרי אשר ניסה בשנת [[1969]] ל[[הצתת מסגד אל-אקצא|הצית את המסגדים]] בהר הבית. לדבריו מטרתו הייתה לשרוף את המסגדים משום שהדבר יאפשר ליהודים לבנות את [[בית המקדש]], דבר שיביא [[גאולה]] לעולם. מעשהו עורר זעם ומהומות בכל רחבי [[העולם המוסלמי]] וגם מיקד את תשומת הלב של הפסיכיאטרים בתסמונת ירושלים.
| |||