אג'תהאד – הבדלי גרסאות

'''אג'תהאד''' (ב[[ערבית]]: '''اجتهاد''', הגייה בעברית: אִיגְ'תִיהָאד, מילולית: חריצות), מונח [[אסלאם|אסלאמי]] המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות שלגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"[[אצול אל-פקה|אֻצוּל אל-פִקְה]]", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: [[הקוראן]], ה[[סונה]], [[אג'מאע]] (קונצנזוס) ו[[קיאס]] (אנלוגיה). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית ([[ראי (אסלאם)|רַאְי]]) כמקור הלכתי לגיטימי (ע"יעל ידי [[עקל]]- שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק [[חדית'|הידע המועבר מפי הנביא וחבריו]], ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כ[[נקל]] - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה ה[[מועתזילה|מועתזלית]] ומנגד התייצבו בני האסכולה ה[[ט'אהרים (אסכולה)|ט'אהרית]] וה[[חנבלים|חנבלית]]. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן [[מיחנה|האינקוויזיציה]] של ה[[ח'ליף]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] [[אל-מאמון]] (בין [[814]]-[[833]]) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר. <br />

המונח "אג'תהאד" משמש גם לציון פסיקה הלכתית חדשה בסוגיה קיימת בשל כורח המתעורר משינויים במצב החברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. דוגמאות בולטות: השימוש בכלי תחבורה ואמצעי תקשורת מודרניים שלא היו קיימים בימי הנביא, היחס לשתיית קפה ועישון, ותכנון משפחה בשל הגידול הדמוגרפי שאינו בר-קיימא בעולם האסלאמי בעשורים האחרונים.<br />

ה'''מוג'תהיד''' – הוא חכם הלכה שזוכה להכרה כבעל בקיאות הלכתית ומצוינות שכלתנית המאפשרת לו לגזור הלכות חדשות או לשנות הלכות קיימות. ב[[שיעה]] למוג'תהד סמכות הלכתית רבה בהיותו [[נאאב אמאם]], ממלא מקומו של [[האמאם הנעלם]] [[רג'עה|העתיד לשוב]] ו[[מהדי|להתגלות]]. ב[[סונים|סונה]] למוג'תהד הייתה סמכות מעטה יחסית למן המאה ה-11 לספירה ועד לדורות האחרונים, בשל ההסכמה כי "''שערי האג'תהאד נסגרו''". הוגה הדעות המוסלמי שנחשב למוג'תהיד האחרון המקובל על כלל זרמי האורתודוקסיה הסונית הוא [[אלגזאליאל-ע'זאלי]].

בשלהי המאה ה-19 החלו להשמעלהישמע קריאות [[רפורמיזם אסלאמי|לרפורמה באסלאם]], ובכלל זה גם לפתיחתם של "שערים" אלו כדרך להחיות את האסלאם ולעוררו מן הקיפאון המחשבתי שאחז בו 'מאז ימי השתלטות העמים הזרים' עליו. דוגליהדוגלי גישהבגישה זו, ובהם [[ג'מאל א-דין אל-אפגאניאפע'אני]], [[מוחמד עבדה|מוחמד עַבְּדֻה]] ו[[רשיד רידא]] הניחו את היסודות האינטלקטואליים לעלייתם הן של זרמי החילון והן של זרמים שמרניים-[[סלפיה|סלפיים]] במחשבה האסלאמית המודרנית. עבודתם של אל-אפגאניאפע'אני, עבדה ורידא הניחה במישרין את היסודות התאולוגיים והאידאולוגיים לצמיחתה של תנועת [[האחים המוסלמים]] ב[[מצרים]] בשנות העשרים של המאה העשרים בראשות [[חסן אל-בנא]] ואחרים. תנועת ה[[חמאס]] מהווה את הפלג [[ארץ ישראל|הארץ-ישראלי]] של תנועה זו.