ויטרבו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{עיר| |שם=ויטרבו |סוג יישוב=עיר |שם בשפת המקור=Viterbo |סמל=100px |דגל=קובץ:Fl..." |
מ סקריפט החלפות (שלטון), תיקון קישור לפירושונים + זוטות |
||
שורה 1:
{{עיר|
'''ויטרבו''' (ב[[איטלקית]]: '''Viterbo''') היא עיר עתיקה ובירת [[ויטרבו (נפה)|נפת ויטרבו]] שב[[מחוזות איטליה|מחוז]] [[לאציו]] שבמרכז [[איטליה]]. בשלב מוקדם של ההיסטוריה שלה כבשה ויטרבו וסיפחה לתחומיה את העיר השכנה פרנטו (Ferento). העיר שוכנת במרחק של כ-80 ק"מ מצפון ל[[מטרופולין]] של [[רומא]]. מרכזה ההיסטורי של העיר מוקף בחומות מ[[ימי הביניים]], שעדיין ניצבות ללא פגם ונבנו במהלך המאות ה-11 וה-12. הכניסה למתחם החומות הוא דרך שערים עתיקים.
בנוסף לחקלאות, ענפי הכלכלה העיקריים של ויטרבו הם תעשיית ה[[קדרות]], ה[[שיש]] וה[[עץ (חומר גלם)|עץ]]. העיר היא מקום משכנם של רזרבת ה[[זהב]] של איטליה, אקדמיה חשובה לאומנות, אוניברסיטה ושל מרכז הפיקוד וההדרכה של הזרוע האווירית של [[צבא איטליה]]. ויטרבו ממוקמת באזור של [[מעיינות חמים]] ומהווה מקור משיכה לתיירים מכל רחבי מרכז איטליה.
==היסטוריה==
התיעוד הראשון לקיומה של העיר הוא מהמאה השמינית לפני הספירה, אז נקראה קאסטרום ויטרבי (Castrum Viterbii). העיר בוצרה בשנת [[773]] על ידי המלך ה[[לומברדים|לומברדי]] דזידריוס (Desiderius) במסגרת ניסיונו הכושל לכבוש את [[רומא]]. כאשר החלה [[הכנסייה הקתולית]] לחסות בצלו של
בתקופה בה ה[[אפיפיור]]ים התקשו להשליט את סמכותם על העיר רומא, ויטרבו הפכה להיות
ב-[[1207]] קיים האפיפיור [[אינוקנטיוס השלישי]] מועצה ב[[קתדרלה]] של העיר , אך מאוחר יותר נודתה העיר כמקום מושב מועדף של תנועת הפטריאנים הכופרים והיא אף הובסה על ידי רומא. יחד עם זאת, ב-[[1210]] הצליחה ויטרבו להביס את הקיסר [[אוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|אוטו הרביעי]] ושוב הייתה במצב מלחמה עם רומא.
במאה ה-13 נשלטה העיר על ידי ה[[
בין השנים [[1266]]-[[1268]] בחר [[קלמנס הרביעי]] את ויטרבו כבסיס למאבקו חסר הרחמים כנגד בית הוהנשטאופן. כאן, מאכסדרת ארמון האפיפיורים בויטרבו, הוא נידה את צבאו של [[קונראד השלישי, מלך ירושלים|קונראד השלישי]] והכריז עליו ככופר. אפיפיורים נוספים שנבחרו
ללא חסותם של האפיפיורים, נפלה העיר לידיה של משפחת די ויקו. במאה ה-14,
▲בין השנים [[1266]]-[[1268]] בחר [[קלמנס הרביעי]] את ויטרבו כבסיס למאבקו חסר הרחמים כנגד בית הוהנשטאופן. כאן, מאכסדרת ארמון האפיפיורים בויטרבו, הוא נידה את צבאו של [[קונראד השלישי, מלך ירושלים|קונראד השלישי]] והכריז עליו ככופר. אפיפיורים נוספים שנבחרו בויטרבו היו [[גרגוריוס העשירי]], [[יוחנן העשרים ואחד]] (אשר נהרג כאשר תקרת הספרייה של ארמון האפיפיורים קרסה עליו), [[ניקולאס השלישי]] והאפיפיור ה[[צרפת]]י [[מרטינוס הרביעי]]. אנשי ויטרבו, אשר בהשפעתו של [[שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה]] התנגדו לבחירתו של זר לתפקיד הכס הקדוש, התפרצו לקתדרלה שבה נערכה ה[[קונקלווה]] ועצרו שניים מהקרדינלים. בסופו של דבר הם זכו לנידוי והאפיפיורים נמנעו מלהגיע לויטרבו במשך 86 שנים.
▲ללא חסותם של האפיפיורים, נפלה העיר לידיה של משפחת די ויקו. במאה ה-14, גובאני די ויקו יצר [[סניור]]יות ששלטה על [[צ'יוויטווקיה]], [[טרקוויניה]], בולנזה, [[טודי]], נרני ואמיליה. שלטונו רוסק ב-[[1354]] על ידי הקרדינל ג'יל דה אלבורנוז (Albornoz), שנשלח על ידי [[אפיפיורות אביניון]] לשקם את מדינת האפיפיור ובנה בעיר מצודה. ב-[[1375]] נכנעה העיר לפרנצ'סקו די ויקו, בנו של הרודן הקודם, אך 13 שנים לאחר מכן הוא נרצח על ידי אנשי העיר שהעבירו את השלטון בה לאפיפיור [[אורבנוס השישי]] ולאחר מכן לג'ובני די סקירה די ויקו, בן דודו של פרנצ'סקו. ב-[[1396]] הביסו שוב כוחותיו של האפיפיור [[בוניפקיוס התשיעי]] את ג'ובני ומיסדו מחדש את הריבונות הכנסייתית על העיר. השליט האחרון למשפחת די ויקו, ג'יאקומו, הובס ב-[[1431]]. מכאן והלאה הייתה ויטרבו לעיר בעלת חשיבות משנית בעקבות יחידת כוחה של [[מדינת האפיפיור]]. ב-[[1871]] היא הפכה לחלק מאיטליה.
==אתרים חשובים==
המרכז ההיסטורי של ויטרבו הוא אחד מהערים
נקודת המשיכה המרכזית של ויטרבו היא הארמון האפיפיורי (Palazzo dei Papi), ששימש לאפיפיורים כמעון כפרי וכמקום מפלט בזמני משבר ברומא. עמודי הארמון הם עמודיו של מקדש רומי שנעשה בהם [[שימוש משני]].
|