עלילת כרת – הבדלי גרסאות

תחילתה של העלילה היא באסון הכבד הפוקד את המלך '''כרת''' - 'עבד אל', מלכה של '''חובור''', שבו מתים כל צאצאיו בנסיבות שונות. הוא נותר ערירי, ובשנתו הוא בוכה ואז מתגלה אליו '''אל''', ראש הפנתיאון, שמנחם אותו ומייעץ לו להקריב קורבנות לו ול[[בעל (אל)|בעל]] (ובהם טלה, גדי, לחם, ציפור ויין). לאחר הטקס לפי ההתגלות, על כרת לאסוף [[צבא]] <ref>{{הערה|1=KTU.1.14.I-II</ref>}}, לתקוף את העיר '''אודום''' ולבקש ממלך העיר '''פבל''', לאישה את '''חורי''' בת המלך, בעלת היופי האגדי, שיפה כאלה [[ענת (אלה)|ענת]], בתמורה להסרת ה[[מצור]]<ref>{{הערה|1= KTU.1.14.III</ref>}}.

המלך כרת מתעורר משנתו ועושה כפי עצתו של אל. הוא זובח לאלים אל ובעל, נושא ידיו לשמיים, מכין מזון לעירו, מגייס צבא עצום שמונה שלוש מאות אלף חיילים, מצייד אותם כראוי ויוצא בראשם. בסוף היום השלישי הם מגיעים למקדש [[אשרה (אלה)|אשרה]] אלת [[צור]] ו[[צידון]], ושם הוא נודר [[נדר]] שאם היא תהיה בעזרו, הוא יתרום לעבודתה, ויכפיל את משקל הנסיכה חורי בכסף, ואף ישלש אותה בזהב. בסופם של ארבעה ימים נוספים, הוא מגיע לאודום, תוקף את סביבותיה ומטיל עליה [[מצור]], עד שלבסוף '''פבל''' מלך אודום נכנע לו ומוסר לו את בתו היפה לאישה, למגינת לבם של תושביו<ref>{{הערה|1=KTU.1.14.III-V.</ref>}}.

לרגל המאורע מתכנסים האלים לאסיפה מיוחדת, ובעל מציע לאל לברך את כרת. ואל מברך את כרת שיוולדו לו שמונה ילדים ובהם את יצב, הילד שיינק מאשרה וענת<ref>{{הערה|1=KTU.1.15.II</ref>}}. לאחר שהוא נושא אותה לאישה היא יולדת לו שמונה בנים ובנות. הוא מייעד את המלוכה ל'''שמנת''', בתו הצעירה ביותר במקום לבכור והאלים מסכימים לכך ברצון. אך כרת שלא עמד ב[[נדר|נדרו]] לאלה אשרה, נענש על ידה ב[[מחלה]] חשוכת מרפא<ref>{{הערה|1=KTU.1.15.III</ref>}}. אשתו עושה סעודה מיוחדת לנכבדי העיר, כנראה במטרה לעוררם למצבו הרע של בעלה ולבקש עצה למחלתו<ref>{{הערה|1=KTU.1.15.IV-V</ref>}}.

בנו של כרת, '''אלחוא''' תוהה לעצמו איך אביו בן אל יכול למות, ובוכה אצל אביו הגוסס. כרת מרגיע אותו ומבקש ממנו להתאפק ולהשאיר את האבלות והדמעות לאחותו שמנת. הוא מבקש ממנו שייקרא לאחותו, אבל יסתיר את דבר גסיסתו ויספר לה, כי הוא עורך זבח ומזמין אותה לבוא עם התוף שלה. אלחוא נוטל את הרומח שלו, יוצא אל שמנת ומגיע אליה בדיוק לכשיצאה לשאוב מים. אלחוא מניח את רומחו ושמנת נופלת לארץ מכיוון שהיא מבינה שאביה חולה, אך אלחוא מנסה לטעון שמדובר בזבח ועצרת<ref>{{הערה|1=KTU.1.16.I</ref>}}. שמנת לא מקבלת את ההרגעה וחוקרת את אלחוא והוא מספר לה כי אביהם חולה כבר כמה חודשים, והיא בוכה וגם לא מבינה איך אביה בנו של אל ימות ככל בן תמותה, ונכנסת בוכיה לאביה<ref>{{הערה|1=KTU.1.16.II</ref>}}.

בעקבות מחלתו של כרת, היבולים לא עולים יפה, ומאגרי ה[[מזון]] של העיר מידלדלים<ref>{{הערה|1=KTU.1.16.III</ref>}}. אל, אבי האלים מחליט לרפא את כרת, אבל אף אחד מהאלים לא מוכן להרתם לעזרתו, אף שהוא מבקש שבע פעמים ולבסוף אל בורא בלחש מאגי אלה מיוחדת בשם '''שעתקת''', שתפקידה לרפא את כרת, היא נכנסת לביתו בוכה, דואה ומכה את הסבל שאוחז בכרת בראשו וכך מסלקת את הסבל ופותחת את תיאבונו של כרת<ref>{{הערה|1=KTU.1.16.V</ref>}} ולאחר שכרת מתרפא ואוכל ארוחה דשנה, הוא חוזר לאיתנו ולכס מלכותו<ref>{{הערה|1= KTU.1.16.VI</ref>}}.

בנו הבכור '''יצב''' שעדיין נער, והודח למעשה מלהיות יורש עצר בידי אביו, שומע לקול יועציו וקורא תגר על אביו. יצב חוזר באוזני אביו על דברי יועציו ומבקשו שירד מכס המלוכה, ויפנה לו את המקום, בשל "שלא דן דין אלמנה ולא שפט את משפט קצר הנפש". בתגובה לתביעתו מקללו אביו המלך קללה נמרצת, ש[[חורון]] ישבור את ראשו ו[[עשתרת]] את קודקודו<ref>{{הערה|1=KTU.1.16.VI:25-28</ref>}}.