אגודת הציירים והפסלים – הבדלי גרסאות

החל משנת 1923 הציגה האגודה 19 [[תערוכה קבוצתית|תערוכות קבוצתיות]] שונות. היו אלה תערוכות אקלקטיות ובהן הרבה יצירות אמנות ברמות אמנותיות שונות.<ref>{{הערה|1=בתערוכה של שנת [[1943]], לדוגמה, הוצגו מעל 200 יצירות. [[גילה בלס]], '''אופקים חדשים''', פפירוס, תל אביב 1980, עמ' 19.</ref>}} לצד תערוכות אלו נערכו מדי פעם תערוכות קבוצתיות שונות על בסיס מסחרי או אמנותי.

אחת מהתערוכות של האגודה, "תערוכת השמונה", התקיימה בחודש דצמבר [[1942]] ב"[[בית הבימה]]" ובה הוצגו עבודותיהם של [[אריה ארוך]], [[אהרון גלעדי]], [[צבי מאירוביץ]], [[אברהם נתון]] (נתנזון), [[אביגדור סטימצקי]] ו[[יחזקל שטרייכמן]]. פסל נוסף - [[דב פייגין]] הופיע בקטלוג אך לא השתתף לבסוף בתערוכה. תערוכה נוספת - "תערוכת השבעה" - התקיימה בשנת [[1947]], ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]], בהשתתפות ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, [[יעקב וכסלר]] ו[[יוסף זריצקי]]. בתערוכות אלו שאפו האמנים ליצירתה של אמנות מודרנית בהשפעה אירופית וליצירה של "סגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו".<ref>{{הערה|1='''[[דבר השבוע]]''', [[12 בפברואר]] [[1947]].</ref>}} בתערוכות אלו, הגם שלא ביססו מצע אמנותי משותף ברור, בלטה הנטייה להדגשת האמצעים הציוריים. בנוסף, סמלו תערוכות אלו התבדלות מסוימת וכ"הופעה חיובית" של האמנים על רקע "משטר ה'כלליות' [...] המסייע לטשטש גבולין ומידות, כדי להשליט את הבינוניות"<ref>{{הערה|1="מעת לעת", '''עתים''', מס' 4, 31.10.1946. </ref>}}