אגודת הציירים והפסלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Bazuza (שיחה | תרומות)
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 4:
מקורה של האגודה ב"[[אגודת אמנים עברית]]" שהוקמה באוקטובר [[1920]]. בוועד שלה היו [[מאיר גור אריה]], ש. בן דוד, [[אבל פן]], [[אברהם מלניקוב]] ושמואל אופל. מטרת האגודה הייתה "לפתח ולהפיץ בקרב העם את האמנויות, את מלאכת האמנות וטעם ויופי ברוח עברי". באפריל [[1921]] הציגו חברי האגודה [[תערוכות מגדל דוד|תערוכה במגדל דוד]]{{הערה|{{מעריב|משה בן שאול|ממגדל למגדל|1967/10/13|04900}}}}{{הערה|ב[[אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו]] כתוב שבעקבות סירובו של [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]] להשתתף בפתיחת תערוכה של [[ראובן רובין]] בשנת 1923, בגלל הסתייגותו מהסגנון האמנותי שלו, פעל רובין להקמת אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, והוא נבחר לוועד הראשון שלה יחד עם [[יוסף זריצקי]] ו[[אברהם מלניקוב]]. במשך מספר שנים היה רובין יושב ראש האגודה{{תדהר|4|1662|ראובן רובין (זליקוביץ)}}}}.
 
החל משנת 1923 הציגה האגודה 19 [[תערוכה קבוצתית|תערוכות קבוצתיות]] שונות. היו אלה תערוכות אקלקטיות ובהן הרבה יצירות אמנות ברמות אמנותיות שונות.<ref>{{הערה|1=בתערוכה של שנת [[1943]], לדוגמה, הוצגו מעל 200 יצירות. [[גילה בלס]], '''אופקים חדשים''', פפירוס, תל אביב 1980, עמ' 19.</ref>}} לצד תערוכות אלו נערכו מדי פעם תערוכות קבוצתיות שונות על בסיס מסחרי או אמנותי.
 
בנוסף ערכה האגודה את המדור לציור ולפסול של כתב העת "תיאטרון ואמנות" שיצא לאור בשנת 1927{{הערה|{{דבר||תיאטרון ואמנות|1927/05/26|00420|||Ad|}}}}.
שורה 11:
ב-[[4 באוגוסט]] [[1934]] התקיים ב[[תל אביב]] כינוס ראשון של אגודה הציירים והפסלים בארץ ישראל. דובר על הקמת ביתן לתערוכות ותערוכה מתמדת, הקמת [[קואופרטיב]] של ציירים, מועדון, עזרה הדדית ושיכון לחברי האגודה. לוועד האגודה נבחרו [[חיים גליקסברג]], [[נחום גוטמן]], ניומן, אבני, [[ישי קולביאנסקי]], ליובן ו[[אליהו סיגרד]]{{הערה|{{דבר||אגודת הציירים והפסלים בא"י|1934/08/12|00500}}}}. גליקסברג היה מזכיר האגודה{{הערה|{{תדהר|6|2466|חיים גליקסברג}}}}. ב-14 באוגוסט התקיימה אסיפה מקבילה בירושלים בה הוחלט על ועד שכלל את [[זאב בן צבי]], [[מאיר גור אריה]] ו[[יעקב שטיינהרדט]]{{הערה|{{דבר||איגוד מקצועי של אמני הציור והפיסול|1934/08/19|00409}}}}.
 
אחת מהתערוכות של האגודה, "תערוכת השמונה", התקיימה בחודש דצמבר [[1942]] ב"[[בית הבימה]]" ובה הוצגו עבודותיהם של [[אריה ארוך]], [[אהרון גלעדי]], [[צבי מאירוביץ]], [[אברהם נתון]] (נתנזון), [[אביגדור סטימצקי]] ו[[יחזקל שטרייכמן]]. פסל נוסף - [[דב פייגין]] הופיע בקטלוג אך לא השתתף לבסוף בתערוכה. תערוכה נוספת - "תערוכת השבעה" - התקיימה בשנת [[1947]], ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]], בהשתתפות ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, [[יעקב וכסלר]] ו[[יוסף זריצקי]]. בתערוכות אלו שאפו האמנים ליצירתה של אמנות מודרנית בהשפעה אירופית וליצירה של "סגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו".<ref>{{הערה|1='''[[דבר השבוע]]''', [[12 בפברואר]] [[1947]].</ref>}} בתערוכות אלו, הגם שלא ביססו מצע אמנותי משותף ברור, בלטה הנטייה להדגשת האמצעים הציוריים. בנוסף, סמלו תערוכות אלו התבדלות מסוימת וכ"הופעה חיובית" של האמנים על רקע "משטר ה'כלליות' [...] המסייע לטשטש גבולין ומידות, כדי להשליט את הבינוניות"<ref>{{הערה|1="מעת לעת", '''עתים''', מס' 4, 31.10.1946. </ref>}}
 
בשנת 1948 כיהן [[יוסף זריצקי]] כיו"ר האגודה. כאשר הגיעה הזמנה להציג תערוכה של אמנים ישראלים במסגרת הביתן ה[[איטליה|איטלקי]] ב{{ה|ביאנלה של ונציה}}, הוא החליט לבחור על דעת עצמו, ולא מתוך שיתוף כלל האמנים, את רשימת האמנים המשתתפים, בשל חששו מפני בחירתם של אמנים בינוניים על ידי הכלל. הדבר עורר שערורייה באספה הכללית של האגודה, שהתקיימה בביתו של [[חיים גליקסברג]]. במהלך האספה הוחלט על הרחקתו של זריצקי מהאגודה. בתגובה להאשמות הודיעו כמה אמנים ובהם [[משה קסטל]], שטרייכמן ו[[יוחנן סימון]] על פרישה מידית מהאגודה, והם הקימו עם זריצקי את "[[אופקים חדשים]]".