ועידת לייפציג – הבדלי גרסאות

ההכנות לכינוס, קביעת הנושאים, המוזמנים וכדומה נערכוהיו תוצאה של בו[[ועידת הרבנים בקאסל]]. בוועידת לייפציג השתתפו 83 אישים יהודים. בראשהובראש הנשיאות עמדו הנשיא [[מוריץ לצרוס]], כנציגנשיא האינטלקטואלים,הכינוס סגן-הנשיא(נציג הרבהאינטלקטואלים), [[אברהם גייגר]], מטעםסגן התאולוגים,נשיא וסגן-הנשיא(נציג יוזףהתאולוגים) ו[[יוסף פון ורטהיימר]], נציגסגן הפרנסים.נשיא בין הנאספים(נציג היוה[[פרנס]]ים אישיםשכיהן מכלבעבר האגפיםכראש שלהקהילה הקהילותהיהודית הליברליותשל בגרמניה, מ[[יהדות קונסרבטיבית|פוזיטיבים-היסטוריםוינה]]). דוגמתבין [[מנואלהמתכנסים יואל]]היו מברסלאושמרנים ועדיותר, רפורמיםדוגמת רדיקלים.'''עמנואל מתנגדייואל''' הסינודמ[[ברסלאו]] טענוורפורמיסטים נגדוקיצוניים, שהחלטותאך בעניינימרבית דתהמתכנסים יכוליםהיו לקבל רקרפורמים חכמי הלכה ולא אסיפה סתמיתמתונים.

בוועידתב[[ועידת פרנקפורט,|וועידת פרנקפורט]] השימוש בשפה ה[[עברית]] עורר מחלוקת קשה ביותר, אך בוועידת לייפציג השתנה היחס והשימוש בעברית זכה לתשבחות רבים כמרכיב חיוני בחינוך היהודי. בהחלטת הועידה נקבע שחשיבות העברית נובעת, בנוסף להיותה שפת המקרא והשפה דרכה נמסרה היהדות במהלך הדורות, גם מכך שהיא "הייתה ועוד תהיה הקשר היציב והרוחני בין כל חברי כלל ישראל".

לפי יוזמה שיצאה מהסינוד של לייפציג נוסד ב[[ברלין]], [[בית המדרש הגבוה ללימודי יהדות]], מוסד רפורמי להכשרת רבנים, שנחנך ב-[[1870]] ונפתח ב-[[1872]]. בית המדרש הציב חלופה ל[[סמינר ברסלאו]], שלאשלדעת גייגר ויתר הרפורמים הרדיקליים, לא היה פתוח במידה הדרושה למגמות הביקורת ההיסטורית לדעת גייגר ותומכיו.

הרב ד"רדר' [[לודוויג פיליפסון]], עיתונאי וסופר ידוע מאוד בתקופתו, שעשה נפשות לקיום הכנס מעל דפי עיתונו, נעלב מכך שלא נבחר לנשיאות, לכן לא השתתף בוועידתב[[ועידת אוגסבורג|וועידת ההמשך באוגסבורג]].

[[קטגוריה:יהדותועידות גרמניהכנסייתיות יהודיות|לייפציג]]