אלבטרוסיים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ניו זילנד
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 27:
[[תמונה:Phoebastria albatrus1.jpg|ממוזער|שמאל|230px|ההמראה היא אחד מהאירועים היחידים בהם האלבטרוסים מנפנפים בכנפיהם על מנת לעוף, והיא מהשלבים המאומצים ביותר בחיי היום-יום שלהם.]]
[[תמונה:Albatross squabble.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שני [[אלבטרוס אנטיפודי|אלבטרוסים אנטיפודיים]] נאבקים על מזון]]
האלבטרוסים הם עופות גדולים, חלקם גדולים מאוד. הם הגדולים ביותר בסדרת ה[[יסעוראים]] - משקלם של המינים הגדולים במשפחה עשוי להגיע לשמונה קילוגרמים. [[מקור]]ם ארוך, חזק וקרני, חד וכפוף בקצהו. שני צינורות אוויר קטנים, המשמשים כנחיריים, נמצאים בצדי המקור, בשונה משאר היסעוראים שבהם נמצאים הצינורות בחלקו העליון של המקור. הודות לצינורות אלו, חוש ה[[ריח]] של האלבטרוסים מפותח מאוד, תכונה נדירה למדי בין העופות. הם משתמשים ביכולת הזו, בין היתר, לאיתור מזון <ref>{{הערה|1=Lequette, B., Verheyden, C., Jowentin, P. (1989) "Olfaction in Subantarctic seabirds: Its phylogenetic and ecological significance" The Condor 91: 732-135.</ref>}}. רגליהם חזקות מאוד, ובכפות רגליהם ישנן שלוש אצבעות קדמיות בלבד (ללא אצבע אחורית), שביניהן מתוחים קרומי שחייה.
 
ניצוי האלבטרוסים הבוגרים משתנה ממין למין, אולם באופן כללי למדי ניתן לומר כי גבם וגב כנפיהם כהים וחלקיהם התחתונים, הבטן והצוואר, לבנים. עם זאת, מינים אחדים לבנים כמעט לחלוטין (למשל [[אלבטרוס מלכותי דרומי]]), ולאחרים ניצוי כהה לאורך כמעט כל הגוף (כמו ל[[אלבטרוס אמסטרדם]]). ניצוי הצעירים כהה על פי רוב יותר מזה של הבוגרים, והוא מתחלף לצורתו הבוגרת לאחר מספר שנים.
 
[[מוטת כנפיים|מוטת כנפיהם]] של האלבטרוסים הגדולים (במיוחד אלו מהסוג ''Diomedea'') היא הגדולה ביותר בקרב ה[[עופות]] כולם, ועשויה לעלות על 340 סנטימטרים; עם זאת, יתר המינים הם בעלי מוטת כנפיים קטנה יותר באופן משמעותי. הכנפיים צרות, קשיחות וקמורות. האלבטרוסים עפים למרחקים עצומים, וכדי להמעיט בבזבוז אנרגיה, הם נוהגים [[דאייה|לדאות]] ברוב מהלך מעופם. [[יחס גלישה|יחס הגלישה]] שלהם במהלך דאייתם נע בין 22:1 ל-23:1, כלומר, בהתקדמות אופקית של 22 עד 23 מטרים הם מנמיכים במטר אחד בלבד. בדאייתם הם נעזרים ב[[הסתגלות אבולוציונית|התאמה]] מורפולוגית - מספר [[גיד]]ים בכתפם נועלים את הכנף כאשר היא פרושה למלוא אורכה, ובכך מאפשרים את מתיחתה תוך השקעת מאמץ מועט יחסית.
האלבטרוסים משלבים את טכניקת הדאייה יחד עם בחירה חכמה של נתיבי תעופה. אלבטרוסים הנמצאים ב[[חצי הכדור הדרומי]] ועפים צפונה, בוחרים בנתיב תעופה בכיוון השעון, בעוד שאלו שעפים דרומה בוחרים בכיוון המנוגד לכיוון השעון<ref name{{הערה|שם="Tickell">|1=Tickell, W.L.N. (2000). Albatrosses. Sussex:Pica Press, ISBN 1-873403-94-1.</ref>}}. האלבטרוסים מותאמים היטב לדאייה. קצב פעימות [[לב|ליבם]] במהלך דאייה קרוב לקצב פעימותיו במנוחה, ומשכך, השקעת האנרגיה העיקרית נעשית בזמן ההמראה, הנחיתה ובמהלך ציד המזון עצמו<ref>{{הערה|1=Weimerskirch H, Guionnet T, Martin J, Shaffer SA, Costa DP. (2000) "Fast and fuel efficient? Optimal use of wind by flying albatrosses." Proc Biol Sci 267: (1455) 1869–74.</ref>}}. ואולם, ביתרונם ויעילותם בדאייה נעוץ גם חסרונם: הסתמכותם על הדאייה הפכה אותם לתלויים ברוח ובגלים, וכשאלו אינם בנמצא הם מתקשים לעוף. לפני שהם ממריאים, רצים האלבטרוסים מרחק מה כדי לייצר לחץ [[עילוי (כוח)|עילוי]] מספיק להמראה.
 
=== תפוצה ובתי גידול ===
מרבית מיני האלבטרוסים מצויים ב[[חצי הכדור הדרומי]], מ[[אנטארקטיקה]] דרך [[אוסטרליה]] ועד ל[[דרום אמריקה]]. יוצאי הדופן הם ארבעה מינים שמצויים ב[[חצי הכדור הצפוני]]. מתוך ארבעה מינים אלו, שלושה נפוצים רק ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]], מ[[הוואי]] ועד [[יפן]], [[קליפורניה]] ו[[אלסקה]], ומין אחד, [[אלבטרוס גלאפגוס]], מתרבה ב[[איי גלאפגוס]] וניזון בחופי דרום אמריקה. האלבטרוסים אינם מיטיבים לעוף תוך נפנוף בכנפיהם. מכיוון שהם זקוקים לזרמי אוויר חזקים כדי לדאות ולהישאר באוויר, תפוצתם מוגבלת לפיכך לאזורים המרוחקים מ[[קו המשווה]], שבו זרמי אוויר מתונים יותר. למרות זאת, אלבטרוס גלאפגוס מסוגל לחיות באזור שסמוך לקו המשווה, וזאת בשל [[זרם הומבולדט]] הקר והרוחות שנוצרות ממנו.
 
מאובנים מעידים שבעבר היו האלבטרוסים נפוצים גם בצפון [[האוקיינוס האטלנטי]], ולא ידוע בוודאות מדוע הם נכחדו משם. משערים שעלייה ב[[גובה פני הים]], שנבעה מהתחממות כלל-עולמית, גרמה להכחדות מושבת [[אלבטרוס שטלר]], ששרידיה נמצאו ב[[איי ברמודה]] ‏‏<ref name{{הערה|שם="Olson">|1=‏Olson, S.L., Hearty, P.J. (2003) "Probable extirpation of a breeding colony of Short-tailed Albatross (Phoebastria albatrus) on Bermuda by Pleistocene sea-level rise." Proceedings of the National Academy of Science 100: (22) 12825–12829.‏</ref>}}. מיני אלבטרוס דרומיים תועים לעתים ומגיעים לחצי הכדור הצפוני, ולעתים נשארים שם כל חייהם. באחד מהמקרים הללו, הגיע [[אלבטרוס שחור גבות]] למושבת קינון של [[סולה צפונית|סולות צפוניות]] ב[[סקוטלנד]] ושהה שם במשך שנים רבות, בניסיון לא מוצלח להתרבות ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Cocker, M., & Mabey, R., (2005), Birds Britannica, London:Chatto & Windus, ISBN 0-7011-6907-9‏</ref>}}. בעזרת מעקב לווייני, למדו מדענים על האופן שבו משייטים האלבטרוסים מעל האוקיינוס בתורם אחר מזון. האלבטרוסים אינם [[נדידת ציפורים|נודדים]] מדי שנה, אך מינים רבים מהם מתפזרים לאזורים שונים לאחר הרבייה, והמינים שבחצי הכדור הדרומי אף מקיפים לעתים את [[הקוטב הדרומי]]‏‏<ref>{{הערה|1=‏Croxall, J. P., Silk, J.R.D., Phillips, R.A., Afanasyev, V., Briggs, D.R., (2005) "Global Circumnavigations: Tracking year-round ranges of nonbreeding Albatrosses." Science 307: 249–250.‏</ref>}}. למינים שונים של אלבטרוסים אזורי אכילה שונים, אם כי לעתים אזורי תפוצתם חופפים. ישנן גם עדויות לתחומי תפוצה שונים לאלבטרוסים מאותו מין אך מ[[זוויג]] שונה: מחקר שנעשה על אלבטרוסים מהמין ''Diomedea dabbenena'', שמתרבים ב[[האי גוף|אי גוף]], הראה כי הזכרים ניזונים במערב האי, ואילו הנקבות - במזרחו.
 
=== תזונה ===
תזונת האלבטרוסים מבוססת בעיקרה על [[סילוניות]] (בעיקר [[דיונון|דיונונים]]), [[דגים]] ו[[סרטנאים|סרטנים]], אך הם עשויים לאכול גם פגרים או מיני [[פלנקטון|זואופלנקטון]] שונים ‏‏<ref name{{הערה|שם="Tickell" />}}. חקירת תזונתם של מרבית מיני האלבטרוסים אפשרית רק בעונת הרבייה שלהם, כשהם מתקרבים ליבשה, ולפיכך קשה לקבל תמונה כוללת של הרגלי תזונתם בכל עונות השנה. חשיבות כל אחד ממקורות המזון שצוינו משתנה ממין למין, ואפילו מאוכלוסייה אחת לאחרת; אוכלוסיות מסוימות ניזונות בעיקר מדיונונים, והאחרות - מדגים ומ[[קריל]].
 
מנתונים שהתקבלו מחיישנים שהותקנו באלבטרוסים, עולה, שבהיותם בים הפתוח הם ניזונים בעיקר בשעות היום. בדיקות שנעשו בשרידי דיונונים שפלטו אלבטרוסים, מראות שחלק מהדיונונים שאכלו גדולים מכדי שהאלבטרוס יצוד אותם בעודם בחיים, וחלקם אף חיים במים עמוקים יותר מעומק הצלילה המרבי של האלבטרוס ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Croxall, J.P. & Prince, P.A. (1994). "Dead or alive, night or day: how do albatrosses catch squid?" Antarctic Science 6: 155–162.‏</ref>}}. מסיבה זו, הוצע שפגרי דיונונים מהווים חלק ניכר בתזונה של חלק ממיני האלבטרוסים, כדוגמת ה[[אלבטרוס נודד|אלבטרוס הנודד]]. השאלה מאין מגיעים הדיונונים המתים שמהם ניזונים האלבטרוסים שנויה במחלוקת. חלקם מגיעים מאזורי דיג אדם. אולם בים הפתוח, נראה שאלו דיונונים שמתו לאחר השרצה, או שרידי דיונונים שפלטו [[לווייתנאים]] ממינים שונים ([[ראשתן גדול ראש]] ו[[גלובי שחור]]). אלבטרוסים אחרים, כמו [[אלבטרוס אפור ראש]] ו[[אלבטרוס שחור גבות]], ניזונים מדיונונים קטנים יותר, שנוטים לשקוע לאחר מותם, ולכן נראה שהאלבטרוסים צדים אותם חיים ואינם ניזונים מפגריהם.
 
בעבר היה מקובל לחשוב שהאלבטרוסים צדים את מזונם בעיקר סמוך לפני הים. הם משייטים על פני המים, מבחינים בדג או בדיונון - מת או חי - וצדים אותו במהירות. אולם התגלה, שבעוד שמינים מסוימים דוגמת האלבטרוס הנודד אינם צוללים לעומק העולה על מטר אחד, הרי שמינים אחרים, כדוגמת [[אלבטרוס אפור|האלבטרוס האפור]], צוללים לעומק ממוצע של חמישה מטרים, ועשויים אף להגיע לעומק של 12.5 מטרים ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Prince, P.A., Huin, N., Weimerskirch, H., (1994) "Diving depths of albatrosses." Antarctic Science 6: (3) 353–354.‏</ref>}}. בנוסף לציד מאזור פני-המים ולצלילת הציד, נצפו גם אלבטרוסים הצוללים במהירות מהאוויר למים כדי לתפוס טרף ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Cobley, N.D., (1996) "An observation of live prey capture by a Black-browed Albatross Diomedea melanophrys." Marine Ornithology 24: 45–46.</ref>}}.
 
===חיזור ורבייה ===
[[תמונה:LAAL adult sky call.jpg|ממוזער|שמאל|180px|אלבטרוס מחזר.]]
על פי רוב, האלבטרוסים מקננים במושבות. מושבות קטנות ובינוניות מתרכזות לרוב באיים מבודדים; ואילו מושבות גדולות מתרכזות לרוב בלשונות יבשה חשופות עם גישה לים ממספר כיוונים. צפיפות האוכלוסין של האלבטרוסים במושבות משתנה - אלבטרוסים אחדים מעדיפים לחיות בצפיפות רבה (ה[[אלבטרוס שחור גבות|אלבטרוס שחור הגבות]] מקנן בצפיפות של 70 קנים ב-100 מטרים רבועים), בעוד שאחרים מעדיפים מרחב-מחיה רב יותר עבור כל זוג. מושבות האלבטרוסים מוקמות על איים שבהם לא חיו בעבר [[יונקים|יונקי]] יבשה, אך כיום נכנסו לאיים רבים יונקים כמו חולדות וחתולים, בשל השיט הימי. האלבטרוסים נוהגים לשוב ולהתרבות במושבה שבה בקעו. במחקר שנערך ב-[[1976]] נמצא כי ה[[אלבטרוס נצחי|אלבטרוסים הנצחיים]] מקננים בממוצע במרחק 22 מטרים בלבד ממקום בקיעתם <ref>{{הערה|1=Fisher, H.I., (1976) "Some dynamics of a breeding colony of Laysan Albatrosses." Wilson Bulletin 88: 121–142.</ref>}}.
 
בדומה למרבית ה[[עופות ימיים|עופות הימיים]], [[אסטרטגיית רבייה|אסטרטגיית הרבייה]] של האלבטרוסים היא "אסטרטגיית K", כלומר הם משקיעים זמן ומאמץ רבים יותר, יחסית לעופות אחרים, בגידול הצאצאים. תוחלת חייהם של האלבטרוסים גבוהה מאוד; מרבית המינים חיים למעלה מ-50 שנה. האלבטרוס הגדול ביותר שתועד היה [[אלבטרוס מלכותי צפוני]], ש[[טיבוע עופות|טובע]] כבוגר ומאז אותו רגע הוא חי 51 שנים; ההערכות הן, אם כן, שהוא היה בן 61 במותו <ref>{{הערה|1=Robertson, C.J.R. (1993). "Survival and longevity of the Northern Royal Albatross Diomedea epomophora sanfordi at Taiaroa Head." 1937–93. Emu 93: 269–276.</ref>}}. נקבת אלבטרוס נצחי הידועה בשם "Wisdom" היא עוף הבר המבוגר ביותר הידוע למדע ב[[המיספירה#חצי הכדור הצפוני|חצי הכדור הצפוני]]{{הערה|1=[http://www.washingtonpost.com/national/health-science/albatross-named-wisdom-astounds-scientists-by-giving-birth-at-age-62/2013/02/05/f46a68a6-6fc5-11e2-8b8d-e0b59a1b8e2a_story.html?wpisrc=nl_headlines Albatross named Wisdom astounds scientists by producing chick at age 62]. מאתר ה[[וושינגטון פוסט]]}}. היא [[טיבוע עופות|טובעה]] על ידי חוקרים בשנת 1956 ובמרץ 2011 נצפתה כאשר מטפלת בגוזל שלה באטול מידווי. מאחר שאלבטרוס נצחי אינו יכול להתרבות עד הגיעו לגיל 5, גילה של Wisdom מוערך בלפחות 60 שנה.<ref name{{הערה|שם="cnn11">|1={{cite news | title= America's oldest wild bird is a new mom | url= http://news.blogs.cnn.com/2011/03/09/americas-oldest-wild-bird-is-a-new-mom | publisher=[[CNN]] | date= March 9, 2011 | accessdate=2011-03-09| quote=The bird was first identified and banded by a USGS researcher in 1956 when she was incubating an egg, according to the USGS. As the Laysan albatross can't breed before age 5 &ndash; and spends much of its life before that at sea &ndash; scientists estimate Wisdom is at least 60 years old. She may be even older, though, as most Laysan albatrosses don't breed until age 8 or 9 after an extended courtship...}}</ref>}}
[[תמונה:Laysan albatross fws.JPG|ממוזער|שמאל|240px|נקבה בשם "Wisdom" שגילה מוערך ביותר מ-60 שנה עם הגוזל שלה, צולם בשנת 2011.]]
 
האלבטרוסים מגיעים ל[[בגרות מינית]] בגיל מאוחר יחסית, בסביבות חמש שנים, והם יזדווגו לראשונה מספר שנים לאחר ההגעה לבגרות. הצעירים שטרם בחרו שותף לחיים יגיעו למושבה בטרם יתחילו להזדווג, ויבלו את זמנם באימונים על טקס החיזור המורכב <ref>{{הערה|1=Jouventin, P., Monicault, G. de & Blosseville, J.M. (1981) "La danse de l'albatros, Phoebetria fusca". Behaviour 78: 43–80.</ref>}}. נוהגי החיזור של האלבטרוסים כוללים מגוון רב יחסית של ביצועים, כמו חיכוך המקור במקורו של בן הזוג, צקצוקי מקור מהירים, ניקוי בן הזוג, הפניית המקור לשמיים, מתיחת הצוואר מעלה ופרישת הכנפיים ועוד. תהליך בחירת בן הזוג הדרגתי: בשנות בגרותו הראשונות ירקוד האלבטרוס עם שותפים רבים, ומספרם של אלו יקטן בהדרגה עד שלבסוף ייבחר השותף היחיד.
 
לפי אחד ההסברים, האלבטרוסים מקיימים תהליכי חיזור מסובכים וארוכים מכמה סיבות. תחילה האלבטרוסים מעוניינים לוודא שההתאמה בינם לבין בן זוגם טובה, וכי הוא שותף רציני לקשר ארוך-טווח שכולל משימות קשות, העיקרית שבהן היא הדגירה על הביצה וגידול הגוזל פעם אחר פעם. יתר על כן, בני הזוג רוצים לוודא כי הם מזהים זה את זה. נקבת האלבטרוס מטילה ביצה אחת בכל עונת רבייה (אחת לשנתיים על-פי רוב). אם הביצה נטרפת או נשברת, בני הזוג אינם מנסים לחדש את ניסיונות הרבייה באותה שנה, ומחכים לעונת הרבייה הבאה. פרידה בין בני זוג היא אירוע נדיר, שמתרחש לרוב לאחר מספר שנים בהם ניסיונות הרבייה כשלו.
 
קניהם של מרבית מיני האלבטרוסים, ובפרט המינים שחיים בחצי הכדור הדרומי, גדולים ומרווחים, בשונה מקניהם המצומצמים יותר של המינים הצפוניים. מין אחד, [[אלבטרוס גלאפגוס]], כלל לא בונה קן עבור הביצה. הקנים עשויים על-פי רוב מעשבים, מנוצות, מאדמה ומצואה, ורובם מוקמים על הקרקע. ההורים דוגרים שניהם על הביצה במשמרות שאורכן נע בין יום אחד לשלושה שבועות, אך עשוי להימשך למעלה מכך בתנאים קשים. באופן עקרוני, משך הדגירה גדול יותר אצל המינים הגדולים, ונע בין 70 ל-80 ימים בממוצע. דגירה זו היא מן הארוכות ביותר בעולם ה[[עופות]], וזהו עוד אחד מאופני הביטוי של אסטרטגיית הרבייה (K). במהלך הדגירה, אחד ההורים דוגר על הביצה, בעוד השני עף לים על מנת לחפש מזון; כשהשני חוזר, הראשון עף לים, וחוזר חלילה. הדגירה עצמה קשה במיוחד, שכן משמעותה המעשית עבור ההורה הדוגר התורן היא צום מוחלט. הורה בוגר עשוי לאבד 83 גרמים מגופו בכל יום בו הוא דוגר <ref>{{הערה|1=Warham, J. (1990), The Petrels - Their Ecology and Breeding Systems, London:Academic Press.</ref>}}.
 
לאחר הבקיעה מן הביצה, הגוזל נשאר בקן לצד הוריו במשך שלושה שבועות לערך, עד שיהיה גדול מספיק וחום גופו יתייצב. במשך התקופה כולה, וגם לאחריה, יאכילו ההורים את הגוזל במנות קטנות של מזון מעוכל, לרוב [[דיונון|דיונונים]], [[דגים]] ו[[קריל]]. לאחר 140 עד 280 ימים לערך (תלוי במין) הגוזלים יחלו לעוף. משקלם באותו זמן יהיה דומה למשקל הוריהם, ואפילו למעלה מכך.
שורה 66:
האלבטרוסיים שייכים לפי המיון המסורתי לסדרת ה[[יסעוראים]]. קיימות מערכות מיון אחרות, כמו [[טקסונומיית סיבלי-אלקיסט]], שבהן סדרת היסעוראים (וסדרות אחרות) בוטלו כליל, ובמקומן שויכו העופות שבהן, והאלבטרוסיים בתוכן, לסדרת ה[[חסידאים]]. עם זאת, מיון זה נמצא רחוק יותר מהזרם המרכזי, ובמרבית המקומות נהוג המיון המסורתי שצוין. בהמשך, מיון המשפחה לסוגים היה לסלע מחלוקת משך למעלה ממאה שנים. בתחילה סווגו כל האלבטרוסיים בסוג אחד, ''Diomedea'', וב-[[1852]] [[לודוויג רייכנבאך]] ([[1793]] - [[1879]]) פיצל את הסוג היחיד לארבעה. מאוחר יותר הוא איחד אותם ופיצל אותם חזרה מספר פעמים. בניסיון נוסף להשליט סדר במיון המשפחה, סווגו כל המינים תחת שני סוגים בלבד - ''Phoebetria'' ו-''Diomedea''. המיון החדש, שהתבסס על הניתוח המורפולוגי שביצע [[אליוט קאוז|אליוט קָאוּז]] ב-[[1866]], לא היה חף מכל היגיון, אך הוא הקדיש תשומת לב מועטה בלבד למחקרים עדכניים יותר שהיו קיימים בזמנו, ואף התעלם מחלק מההצעות שהעלה קאוז עצמו.
[[תמונה:Albatross phylogeny.lat.svg|שמאל|ממוזער|240px|ארבע הענפים התחתונים מייצגים את האלבטרוסים ואת הקרבה ההדדית בין ארבעת הסוגים, והענף העליון - מייצג את קרבת המשפחה כולה למשפחת ה[[יסעוריים]].]]
מחקר מאוחר יותר שנערך על ידי גארי נאן ו[[המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע]] (1996) בדק את ה[[דנ"א מיטוכונדריאלי|דנ"א המיטוכונדריאלי]] של האלבטרוסיים, והעלה כי 14 המינים המוסכמים על כולם מחולקים למעשה לארבע קבוצות [[מונופילטיות]] <ref>{{הערה|1=Nunn, G. B., Cooper, J., Jouventin, P., Robertson, C. J. R. and Robertson G. G. (1996) "Evolutionary relationships among extant albatrosses (Procellariiformes: Diomedeidae) established from complete cytochrome-b gene sequences". Auk 113: 784–801.</ref>}}. הצעתו של נאן לחלק את המשפחה לארבעה סוגים התקבלה בחוגים רבים. אך בעוד שעל מספר הסוגים קיימת הסכמה כלשהי, מספר המינים עודנו נתון במחלוקת עזה. ב-[[1998]] פרסמו נאן ורוברטסון <ref>{{הערה|1=Robertson, C. J. R. and Nunn, G. B. (1998) "Towards a new taxonomy for albatrosses" in: Proceedings First International Conference on the Biology and Conservation of Albatrosses, G.Robertson & R.Gales (Eds), Chipping Norton:Surrey Beatty & Sons, 13–19, </ref>}} חלוקה חדשה של המינים - ומספרם עלה מארבעה עשר לעשרים וארבעה. החלוקה החדשה ספגה ביקורת מצד חוקרים רבים. מאז בוצעו מחקרים נוספים: חלקם איששו את מסקנותיהם של נאן ורוברטסון, בעוד שחלקם דחו אותן. כיום, חלוקת המשפחה ל-21 מינים מקובלת על אי אלו חוקרים, והיא גם זו שמקובלת על [[איגוד השימור העולמי]] (IUCN). עם זאת, היא איננה מקובלת בקרב כל החוקרים בשום פנים. רק ב-[[2004]] פרסמו שני חוקרים מחקר המציע לצמצם את מספר המינים ל-13 בלבד <ref>{{הערה|1=Penhallurick, J. and Wink, M. (2004). "Analysis of the taxonomy and nomenclature of the Procellariiformes based on complete nucleotide sequences of the mitochondrial cytochrome b gene." Emu 104: 125–147.</ref>}}. נראה, אם כן, שהסכמה רחבה יותר בנושא תושג רק לאחר ביצוע מחקר מקיף נוסף בעתיד.
 
בסוף [[שנות ה-70]] ולאורך [[שנות ה-80]] ביצעו שני טקסונומים, [[טקסונומיית סיבלי אלקיסט|סיבלי ואלקיסט]], שורה של מחקרים מולקולריים הנוגעים ל[[אבולוציה]] של העופות. לשיטתם, ה[[יסעוראים]] התפצלו (radiated) זה מזה בתקופת ה[[אוליגוקן]] (לפני 30 - 35 מיליוני שנים). לפי עדויות מולקולריות, ה[[יסעורוניים]] (משפחה בסדרת היסעוראים) היו הראשונים להתפצל מקבוצת האם, אחריהם האלבטרוסיים, ולבסוף - ה[[חותרניים]] וה[[יסעוריים]]. [[מאובן|מאובני]] האלבטרוסים הפרימיטיביים ביותר נמצאו בסלעים שתוארכו לזמנים שבין ה[[אאוקן (גאולוגיה)|אאוקן]] ל[[אוליגוקן]], ב[[אוזבקיסטן]], ב[[ניו זילנד]] וב[[דרום קרוליינה]]. עם זאת, הקרבה בין המאובנים שנמצאו למינים המודרניים מעטה יחסית. התפצלות האלבטרוסים לסוגים התרחשה כפי הנראה באמצע עידן ה[[מיוקן]], כפי שמראים מאובני המינים ''Phoebastria californica'' ו-''Diomedea milleri'' שנמצאו ב[[קליפורניה]], [[ארצות הברית]]. נראה כי הפיצול בין הסוג ''Diomedea'' ובין הסוג ''Phoebastria'' התרחש לפני 15 מיליוני שנים. ממצאים נוספים ב[[חצי הכדור הדרומי]] מצביעים על כך שהפיצול בין שני הסוגים האחרים התרחש לפני כ-10 מיליוני שנים<ref name{{הערה|שם="eight">|1=Brooke, M. (2004). "Albatrosses And Petrels Across The World", Oxford University Press, Oxford, UK ISBN 0-19-850125-0.</ref>}}.
 
שרשרת המאובנים שנמצאה בחצי הכדור הצפוני שלמה יותר מזו שנמצאה בחצי הכדור הדרומי. צורות מאובנים שונות ורבות נמצאו בצפון האוקיינוס האטלנטי, שם לא חיים כיום אלבטרוסים. שרידיה של מושבת [[אלבטרוס שטלר|אלבטרוסי שטלר]] נחשפו על אדמות האי [[ברמודה]]<ref name{{הערה|שם="Olson" />}}; מאובנים נוספים נמצאו ב[[צפון קרוליינה]] וב[[אנגליה]], בין היתר.
 
=== מיון ===
שורה 106:
== האלבטרוס והאדם ==
=== אטימולוגיה; האלבטרוס בתרבות ===
מקור המילה "אלבטרוס" נעוץ במילה ה[[ערבית]] الغطاس ("הצוללן"), שעברה ל[[אנגלית]] דרך המילה [[פורטוגזית]] "alcatraz" ([[סולה]]), שהיא גם מקור שמו של בית הסוהר [[אלקטרז]]. [[המילון האנגלי של אוקספורד]] מציין כי המילה "alcatraz" שימשה במקור לתיאור [[פריגטה (ציפור)|פריגטות]]. המעבר למילה "אלבטרוס" היה מושפע כנראה מהמילה ה[[לטינית]] "albus" שמשמעותה [[לבן]], בניגוד לפריגטות שהן שחורות <ref>{{הערה|1=Tickell, W.L.N. (2000). Albatrosses. Sussex:Pica Press, ISBN 1-873403-94-1.</ref>}}.
[[תמונה:The rime of the ancient Mariner - Coleridge.jpg|ממוזער|שמאל|230px|איור מאת [[גוסטב דורה]] המתאר את שירו של קולרידג'.]]
האלבטרוס תואר כ"אגדי מכל הציפורים" <ref>{{הערה|1=‏Carboneras, C. (1992) "Family Diomedeidae (Albatross)" in Handbook of Birds of the World Vol 1. Barcelona:Lynx Edicions, ISBN 84-87334-10-5‏</ref>}}. האלבטרוס משמש כ[[מטפורה]] מרכזית בפואמה "שירת יורד הים הישיש" (The Rime of the Ancient Mariner), פרי-עטו של [[סמואל טיילור קולרידג']]. האלבטרוס מהווה גם מטפורה למשורר בודד בפואמה של [[שארל בודלר]]. באופן כללי מסמל האלבטרוס עול כבד או מכשולים רבים; על כך מבוססת האמרה האנגלית "An albatross around their neck" (בתרגום חופשי: "אלבטרוס סביב הצוואר"). האלבטרוסים נהגו מאז ומעולם להתאסף סביב [[ספינת דיג|ספינות דיג]] וליהנות משיירי המזון שהן מפזרות. בשל הקרבה הרבה ל[[דייג]]ים, הפכו האלבטרוסים לנושא שכיח בפולקלור של הימאים, והיו למושאן של מספר אמונות תפלות. כך, לפי אחת האמונות שרווחו בקרב יורדי הים, פגיעה באלבטרוס היא הרת-אסון. הם סברו שבאלבטרוסים מגולמות [[נשמה|נשמותיהם]] של מלחים אובדים, ולכן האמינו כי פגיעה באלבטרוס תמיט על החוטא מנת מזל רע. עם זאת, לא כל יורדי-הים חששו לצוד את האלבטרוס ולאכול את בשרו, ורבים לכדו אלבטרוסים והשתמשו באיבריהם להכנת [[מקטרת|מקטרות]] ותיקי-[[טבק]].
 
בסרט הקולנוע של [[אולפני דיסני|דיסני]] "ברנרד וביאנקה" טסים הגיבורים ב"קווי תעופה אלבטרוס", שהטייס שלהם, אלבטרוס מנוסה, מפגין את הקשיים האופייניים לבני מינו גם בהמראה וגם בנחיתה.
שורה 115:
 
=== איומים ושימור ===
למרות המקום שתפס האלבטרוס ב[[אגדת עם|אגדות-עם]], ב[[שירה]] וב[[ספרות]], הוא לא ניצל מפגיעה בידי האדם. מפגשים מוקדמים של האלבטרוס עם האדם, עם ה[[פולינזיה|פולינזים]] וה[[אלאוטים]] הסתיימו בציד, ולעתים - בהכחדה (כך, לדוגמה, אירע ב[[אי הפסחא]]). כאשר האירופאים החלו לשוט מסביב לעולם, גם הם התחילו לצוד את האלבטרוסים - בתור מאכל, או לשם הנאה בלבד ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Safina, C. (2002), Eye of the Albatross: Visions of Hope and Survival, New York:Henry Holt & Company ISBN 0-8050-6229-7‏</ref>}}. ציד האלבטרוסים בתור ספורט זכה לפופולריות בנתיבי ההגירה לאוסטרליה, ונפסק רק כאשר הספינות נעשו מהירות מדי מכדי לצוד מהן, וכתוצאה מתקנות בטיחות שאסרו ירי כזה מהספינות. במאה ה-19 פקדו בני אדם מושבות-קינון של אלבטרוסים, עבור סחר בקנה מידה תעשייתי בנוצותיהם, סחר שכמעט והוביל להכחדתו של [[אלבטרוס שטלר]].
[[תמונה:Albatross hook.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלבטרוס שחור-גבות שנלכד במערך חכות]]
מתוך עשרים ואחד מיני האלבטרוסים שמתויגים ב"רשימה האדומה" (של מינים בסכנה) של [[איגוד השימור העולמי]] (IUCN), תשעה עשר מינים נתונים בסכנה, ואילו השניים האחרים "קרובים לאיום" ‏‏<ref>{{הערה|1=‏IUCN, 2004. Red List: [http://www.iucnredlist.org/search/search.php?freetext=Albatross&modifier=phrase&criteria=wholedb&taxa_species=1&redlistCategory%5B%5D=allex&redlistAssessyear%5B%5D=all&country%5B%5D=all&aquatic%5B%5D=all&regions%5B%5D=all&habitats%5B%5D=all&threats%5B%5D=all&Submit.x=104&Submit.y=16 Albatross Species]. Retrieved July 27, 2007.‏</ref>}}. מתוך 19 המינים הנתונים בסכנה, [[מצב שימור|מצב השימור]] של שניים הוא "סכנת-הכחדה חמורה": [[אלבטרוס אמסטרדם]] ו[[אלבטרוס צ'אטהאם]]. האיום המרכזי על האלבטרוסים הוא [[דיג]] מסחרי בעזרת [[מערך חכות]] ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Brothers NP. 1991. "Albatross mortality and associated bait loss in the Japanese longline fishery in the southern ocean." Biological Conservation 55: 255–268.‏</ref>}}. האלבטרוסים ו[[עופות ימיים]] אחרים שניזונים בשמחה משיירים, נמשכים לפיתיונות ונלכדים בהמוניהם. מדי שנה נהרגים בדרך זו עשרות אלפי אלבטרוסים <ref>{{הערה|1=Leigh S. Bull, "Reducing seabird bycatch in longline, trawl and gillnet fisheries", Marine Conservation Unit, Department of Conservation. Fish and Fisheris , 2007, 8, 31–56.</ref>}}, ודיג לא-חוקי רק מגביר את הבעיה.
 
ב[[אטול מידוויי]], התנגשויות בין [[אלבטרוס נצחי|אלבטרוסים נצחיים]] למטוסים הביאו למותם של בני אדם ואלבטרוסים, ולשיבושים חמורים במערך התעופה הצבאית. יתר על כן, נמצא כי בשנים [[1964]] - [[1965]] נהרגו כ-3,000 אלבטרוסים כתוצאה מהתנגשות במבנים גבוהים כמו אנטנות רדיו. לבסוף, בעיות אלו נפתרו בשנת [[1993]] עם סגירת בסיס חיל האוויר במקום. צמצום האוכלוסייה האנושית באי סייע אף הוא למצב האלבטרוסים, אף על פי שעדיין יש הרעלות מזון כתוצאה מצבע שמקורו משרידי הבסיס<ref>{{הערה|1=‏[http://www.audubon2.org/watchlist/viewSpecies.jsp?id=118 Audubon Watchlist. "Laysan Albatross (Phoebastria immutabilis)]".</ref>}}.
 
איום אחר על האלבטרוסים הוא הכנסה של [[מין פולש|מינים פולשים]] לשטחי המחיה שלהם. מינים פולשים, כמו [[חולדה|חולדות]] או [[חתול רחוב|חתולי רחוב]], הם מינים שמוכנסים לאזור מסוים על ידי האדם ומזיקים ל[[אקולוגיה]] המקומית. במקרה של האלבטרוסים, החולדות והחתולים תוקפים לעתים קרובות את ביצי האלבטרוסים ואת גוזליהם. האלבטרוסים נהגו לחיות מאז ומתמיד באיים נטולי [[יונקים]] טורפים, ולכן גם לא פיתחו הגנות כנגדם. אפילו מין קטן, כמו [[עכבר]], עלול להזיק: ב[[האי גוף|אי גוף]] גוזליו של ה[[אלבטרוס טריסטני|אלבטרוס הטריסטני]] נאכלים על ידי [[עכבר הבית]] ‏‏<ref>{{הערה|1=‏BBC News, 2005. [http://news.bbc.co.uk/1/hi/sci/tech/4708899.stm "Albatross chicks attacked by mice"]. Retrieved March 6, 2006.‏</ref>}}. הנזקים שגורמים המינים הפולשים לאלבטרוסים ולאקולוגיה בכלל אינם דווקא מיידיים: [[בקר]] כילה צמחייה חיונית ב[[אמסטרדם (אי)|אי אמסטרדם]], מה שמאיים על [[אלבטרוס אמסטרדם]]; ובאיים אחרים, מיני צמחים שהוכנסו על ידי האדם גורמים להפחתה באוכלוסיית הצמחים המקומית, וכתוצאה מכך - להקטנת אזורי הקינון הפוטנציאליים של האלבטרוס.
[[תמונה:Laysan albatross chick remains.jpg|ממוזער|שמאל|230px|גווית [[אלבטרוס נצחי]], ובקרבה מוצרי פלסטיק שנאכלו על ידי האלבטרוס.]]
אכילת פסולת פלסטיק היא בעיה נוספת הניצבת בפני האלבטרוסים, ובפני עופות ימיים בכלל. כמות הפסולת הולכת וגדלה עם הזמן. מקורה של הפסולת במטען-עודף שהושלך מאוניות, באשפה שהושלכה בחופים או בפסולת שנסחפה עם הנהרות אל הים. מוצרי פלסטיק אינם ניתנים לעיכול על ידי האלבטרוסים, והם תופסים בקיבה או בזפק מקום שהיה מיועד למזון, ולכן גורמים לחסימות, ובסופו של דבר הציפורים מורעבות למוות. מחקרים שנעשו על אלבטרוסים בצפון האוקיינוס השקט הראו שאכילת שקיות פלסטיק גורמת לירידה במשקל הגוף ולהרעה במצבו הכללי ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Spear, L.B., Ainley, D.G. & Ribic, C.A. (1995). "Incidence of plastic in seabirds from the tropical Pacific, 1984–91: relation with distribution of species, sex, age, season, year and body weight." Marine Environmental Research 40: 123–146.‏</ref>}}. לעתים העופות מקיאים את הפלסטיק לגוזליהם בתור מזון; מחקרים שנעשו על גוזלי אלבטרוסים נצחיים באטול מידווי הראו שיעור גבוה של פלסטיק בקיבותיהם של גוזלים שמתו מוות טבעי, לעומת שיעור הפלסטיק בקיבותיהם של גוזלים שניצודו על ידי טורפים ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Auman, H.J., Ludwig, J.P., Giesy, J.P., Colborn, T., (1997) "Plastic ingestion by Laysan Albatross chicks on Sand Island, Midway Atoll, in 1994 and 1995." in Albatross Biology and Conservation, (ed by G. Robinson and R. Gales). Surrey Beatty & Sons:Chipping Norton. Pp. 239-44‏</ref>}}. גם כאשר הפלסטיק אינו גורם למותם של הגוזלים, הוא גורם לכך שהם יאכלו פחות, וכתוצאה מכך - שיעור השרידה קטן.
 
מדענים ואנשי שימור-הטבע עובדים מול ממשלות מקומיות ומול דייגים, על-מנת למצוא פתרונות לבעיות הניצבות בפני האלבטרוסים. שימוש במערך חכות בלילה ולא ביום, צביעת הפיתיונות בכחול לא-אטרקטיבי, השקעת הפיתיונות מתחת למים, הגדלת המשקל על החכות ושימוש בדחלילים - כל אלו עשויים להקטין את כמות העופות שנלכדים ‏‏<ref>{{הערה|1=‏Food and Agriculture Organisation (1999), "The incidental catch of seabirds by longline fisheries: worldwide review and technical guidelines for mitigation". FAO Fisheries Circular No.937. Food and Agriculture Organization of the United Nations, Rome.‏</ref>}}. לדוגמה, מחקר שנערך בניו זילנד, הראה שהשקעת מערך החכות עשויה למקם אותן בעומק שהוא מעבר להישג כנפיהם של מיני אלבטרוסים שמצויים בסכנת הכחדה, וכך להפחית משמעותית את הסיכון שבלכידתם ‏‏<ref>{{הערה|1=‏O'Toole, Decland & Molloy, Janice (2000), "Preliminary performance assessment of an underwater line setting device for pelagic longline fishing" New Zealand Journal of Marine and Freshwater Research 34: 455–461.‏</ref>}}. אנשי שימור פועלים גם להחלת תוכניות שיקום ושימור איים, שכוללת תפיסה של כל המינים הפולשים והוצאתם מהם, כדי למנוע פגיעה באלבטרוסים.
 
אחד הצעדים החשובים בדרך להגנה על האלבטרוסים היה ה[[הסכם לשימור אלבטרוסים ויסעורים|הסכם לשימור האלבטרוסים והיסעורים]] שנחתם בשנת [[2001]], ויישומו החל בשנת [[2004]] בתשע מדינות: [[אוסטרליה]], [[אקוודור]], [[ניו זילנד]], [[ספרד]], [[דרום אפריקה]], [[צרפת]], [[פרו]] ו[[הממלכה המאוחדת]]. ההסכם תובע ממדינות אלו לנקוט בצעדים ספציפיים להקטנת מספר האלבטרוסים הנלכדים כ[[שלל לוואי]] בציד, להפחתת הזיהום ולסילוק מינים פולשים מאיים בהם העופות מקננים.