אמנון (דמות מקראית) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פתיח: , קישורים פנימיים
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 3:
ב[[תנ"ך]], '''אַמְנוֹן''' היה [[בן|בנו]] ה[[בכור]] של [[דוד המלך]], מ[[אחינועם היזרעאלית]]. הופיע בספר שמואל ב'.
 
אמנון [[משיכה מינית גנטית|חשק]] ב[[תמר (בת דוד)|תמר]], אחותו מ[[אבא|אב]]. על אהבת אמנון לתמר נאמר ב[[מסכת אבות]]:"כל [[אהבה]] התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ו[[יהונתן]]." <ref>{{הערה|1={{משנה|אבות|ה|טז}}</ref>}} בעצת רעהו, [[יונדב בן שמעה]], התחזה אמנון לחולה, הוביל את תמר למגוריו ו[[אונס|אנס]] אותה.
 
לפי חלק מהדעות ב[[ספרות חז"ל|חז"ל]], הייתה תמר בתו של דוד המלך מ[[אשת יפת תואר]] שהיא [[גוי]]ה [[שבוי|שבוית מלחמה]] ש[[גיור|התגיירה]] מאוחר יותר. במקרה כזה לפי [[ההלכה]] תמר איננה מתייחסת אחר אביה, והיא אחות אבשלום מאמו; על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית. דעה זו בחז"ל באה להסביר את דברי תמר האומרת {{הדגשה|דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ|שמואל ב יג יג|שמואל ב' י"ג, יג}}.{{הערה|ראו [[רמב"ם]], [[משנה תורה]], [[S:רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ח י|הלכות מלכים ומלחמות ח', י']]}}
שורה 13:
 
[[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]] כותב על אמנון ומעשה האונס:
:כבר בתנ"ך מוצאים אנו סיפור המתאר איך נהפך החטא לתועבה, ואיך נרדף החוטא ומתייסר לא על ידי יצר הטוב החלש ורפה האונים, אלא על ידי יצר היופי שהוא רב עוצמה, אגרסיבי ורב-תחבולות. כוונתי למסופר בשמואל ב' פרק יג.: "ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד" (פסוק א'). אם המקרא מעיד עליה שיפה הייתה, אין לנו כל ספק שיפה הייתה באמת, ואנו יכולים לתאר לעצמנו עד כמה קסמה לו תמר לאמנון בן דוד. רגע אחד לפני החטא עוד חשב אמנון בוודאי כי תמר היא המייצגת יופי שאין למעלה הימנו, הדר ותפארת. הללו מלאו אותו באהבה עזה כל כך שבגללה חטא ועשה אותה "נבלה … כאחד הנבלים" (פסוקים י"ב-י"ג). כל זה היה לפני החטא, אבל מיד לאחריו (פסוק ט"ו): "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד, כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה". הוא שנא אותה עתה שנאה גדולה מאוד לא מחמת ייסורי מצפון שנתייסר בהם, אלא מחמת כך שפתאום ראה עד כמה איננה יפה, עד כמה כעורה היא ומאוסה היא. החטא היה לו תועבה. בגללו הוא בא לשנוא את עצמו – וממילא שנא אותה. לחטא השפעה מאזוכיסטית. אמנון שנא את עצמו והעביר את שנאתו לתמר העלובה על לא אשם בכפה. אותה תמר היפה להפליא – נהפכה בעיניו לסמל התועבה והשנאה. כל כך שנואה ומאוסה נעשתה בעיניו, עד שלא הסתפק בכך שקרא לה: "קומי לכי" אלא "ויקרא את נערו משרתו ויאמר אליו: שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה" (פסוק י"ז) גם שמה של תמר חמודת נפשו נעשה לו לתועבה "את זאת"! – הוא אינו יכול להעלות את שמה על שפתיו, רגשות התועבה והטומאה המקיפים אותו, חונקים אותו, "ונעל הדלת אחריה"! – הוא נתקף פחד מפניה. רק לפני שעה אחת כה העריץ אותה וכה אהב אותה – והנה עתה כולו תיעוב מפניה.<ref>{{הערה|1=יוסף דוב סולובייצ'יק, על התשובה, ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה (תשל"ה). עמודים 115-116</ref>}}
 
בפרשנות מודרנית לסיפור טענה [[אריאלה דים-גולדברג]] [[סופר]]ת עברית ו[[חקר המקרא|חוקרת מקרא]] כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום <ref>{{הערה|1=אריאלה דים '''אהבה התלויה בדבר : עיון בסיפור אמנון ותמר''' , נדפס ב"הספרות" 28, 1979. עמודים 104-107</ref>}}. לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.
 
פרופסור [[ניסן אררט]] טוען שסיפור אמנון ותמר משתייך לחטיבת הפרקים י"ג-כ' ב[[שמואל ב']] שגיבורם הוא [[אבשלום]] ושאבשלום הוא זה שדאג להסית את אמנון לאנוס את תמר כדי לארגן אמתלה לרציחת אחיו הבכור וסילוקו מהקרב על ירושת מלכות אביו{{הערה|ניסן אררט, '''אמת וחסד במקרא''', ספרית אלינר, ירושלים תשנ"ג, עמודים 242-269}}.