אנרכו-קומוניזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תקלדה |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 45:
האנרכו-קומוניזם תומך בבעלות משותפת על אמצעי הייצור והחלוקה ובבעלות אישית על דברים שימושיים. היחסים המופשטים בין "בעל בית" ל"דייר" יחדלו מלהתקיים, מאחר שתארים אלו משמשים לתיאור של מצב חוקי כופה, ואינם הכרחיים לאיכלוס של בתים או מרחבים (זכויות [[קניין רוחני]] גם כן יחדלו מלהתקיים). בנוסף לאמונה ששכירות היא נצלנית, אנרכו-קומוניסטים מרגישים גם שתשלומים כגון אלו הם לחצים שרירותיים שגורמים לאנשים לבצע פונקציות לא רלוונטיות. לדוגמה, הם מטילים ספק בכך שאדם צריך [[עבודה (כלכלה)|לעבוד]] מספר שעות מסוים בשבוע, רק במטרה שיוכל להרשות לעצמו מגורים במקום כלשהו. לכן, במקום לראות את העבודה כתנאי להרוויח [[שכר|משכורת]], הם מאמינים שהעבודה צריכה להתבצע במטרה ישירה לבצע את אותה עבודה. עקב כך, הם מאמינים שבמקום שאדמה או מבנה פנוי יעמדו למכירה או להשכרה, הם יאוכלסו בצורה חופשית, ללא קשר למצב הכלכלי של אדם או למצב התעסוקתי שלו (כך, למשל, השלט "למכירה" יוחלף בשלט "פנוי").
אם כך, בתאוריה האנרכו-קומוניסטית, חלקת אדמה שיחידים או משפחות משתמשים בהם למטרותיהם האישיות, או רכוש יצרני שמשמש לייצור עבור האנשים שמפעילים אותו (כגון [[חווה חקלאית]] קטנה), ייחשב [[רכוש]] אישי, ולא רכוש ציבורי. ליחיד תהיה את האפשרות ליצור דבר מה ולהשאירו ברשותו הפרטית, כל עוד דבר זה אינו אמצעי ייצור הכרחי ל[[קהילה]] או לציבור הכללי. כך, למשל, מברשת הציור של אמן לא תצטרך אישור חיצוני לשימוש בה, ואותו עקרון ייושם לכל חפץ אישי כגון [[מברשת שיניים]], [[ביגוד]], [[כלי נגינה]], או אוסף [[ספר]]ים. אולם, אם הרכוש כרוך בייצור עבור החברה (כגון מפעל שמייצר מברשות שיניים, ביגוד, כלי נגינה או ספרים), הוא ייהפך לרכוש ציבורי, שינוהל על ידי כל העובדים באותו מקום וכל הצרכנים של אותו מוצר. במובן זה, אפשר לראות באנרכו-קומוניזם כפשרה בין בעלות קולקטיבית לבעלות פרטית
==טיעונים פילוסופיים==
| |||