ארובת שרב – הבדלי גרסאות

את הרעיון הגה [[פיליפ קרלסון]] מחברת לוקהיד (נרשם כפטנט בשנת [[1975]]), והוא פותח ונחקר ב[[הטכניון|טכניון]] החל מ-1989 על ידי פרופסור [[דן זסלבסקי]], שהתמנה מאוחר יותר ל[[הרשות הממשלתית למים ולביוב|נציב המים]] (1992-1993), בין היתר במסגרת כ-20 עבודות דוקטורט שונות והושקעו בו כ-150 שנות אדם של עובדי מחקר. מאזן האנרגיה של המגדל אמור להיות 55% להפקת האנרגיה ו-45% להפקת חשמל. על פי פרסומי הטכניון, "ארובת השרב" אחת תהיה מסוגלת לייצר כ-12% מהצריכה של מדינת ישראל בנתוני 2004. בנוסף לכך היא תתפיל כמוצר-לוואי בשיטת ה[[אוסמוזה הפוכה]] כ-200 מיליון קוב מים בשנה בעלות של כ-25 סנט לממ"ק. עלות ייצור החשמל על פי זסלבסקי תהיה בין 1-4 סנטים לקוט"ש.

 

 

החסרונות העיקריים של ארובת שרב הם מחיר ההקמה הגבוה, חוסר המודולריות שלה, זיהום הסביבה בטיפות ים מלוחות, וחוסר ההתנסות בפועל עם מבנים בסדר גודל דומה.