ארכאולוגיה של ארץ ישראל – הבדלי גרסאות

בהתאם למקום, לזמן ולאקלים הפוליטי-דתי, יש שימנעו משימוש בשם "ארכאולוגיה של ארץ ישראל" ויעדיפו במקום זה שמות חופפים יותר ופחות כגון: ארכאולוגיה של [[המזרח הקרוב הקדום]], ארכאולוגיה של ארץ הקודש, ארכאולוגיה של המרחב הסורי-פלסטיני וכדומה.‏‏<ref>{{הערה|1=‏עוד בנושא, וכן בנוגע לשמות התקופות: [[משה דותן|Moshe Dothan]], "Terminology for the Arcaheology of the Biblical Periods‏", in: '''Biblical archaeology today''', [[החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה|Israel Exploration Society]], 1985</ref>}}

[[פרופסור]] [[סר]] [[פלינדרס פיטרי|ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי]] היה [[אגיפטולוג]] [[אנגליה|אנגלי]], חבר ב[[החברה המלכותית|חברה המלכותית]] וחלוץ ה[[מתודולוגיה]] של ה[[ארכאולוגיה]] השיטתית [[מודרניות|המודרנית]], הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית ויישם אותם בעבודתו בארץ ישראל. לאור זאת, נחשבות חפירותיו כחפירה המדעית המודרנית הראשונה בארץ ישראל.‏‏<ref>{{הערה|1=‏[[רוני רייך]], '''[[הזמנה לארכאולוגיה]]''', [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר הוצאה לאור]], 1995, עמ' 16-19‏</ref>}} אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא [[אסטלת ישראל]], [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] מצרית המזכירה את השם "[[שבטי ישראל|ישראל]]". זהו האזכור החוץ-[[מקרא]]י הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו.

פיטרי שהה ב[[ארץ ישראל]] בשתי תקופות נפרדות. בפעם הראשונה הגיע לארץ ישראל בשנת [[1890]], בתקופת שלטון [[האימפריה העות'מאנית]]. הוא הוזמן על ידי [[הקרן לחקר ארץ ישראל]] במטרה לחפש ולמצוא את [[תל לכיש|לכיש]], אותו זיהה בטעות כ[[תל חסי]]. החפירה התנהלה בתקופת השלטון העות'מאני, שהיה לרוב עוין וחשדן כלפי כל עבודה מדעית הקשורה לחפירה באדמה, והקשה מאוד על הארכאולוגים בקבלת ה[[פירמן]] המאשר להם לחפור. בחפירות נחשפה חומת לבני בוץ עבה מאוד. הוא חפר 79 בורות בדיקה, ו[[תיארוך|תיארך]] את הממצאים ל-[[המאה ה-17 לפנה"ס|1700 לפנה"ס]]. פיטרי קרא לתקופה: "התקופה ה[[אמורי (עם)|אמורית]]". הזיהוי של פיטרי נשאר תקף עד מציאת [[מכתבי לכיש]] בשנת [[1935]] (על ידי [[ג'יימס לסלי סטרקי]], תלמידו של פיטרי), אשר זיהו את לכיש בתל אֶ דֻוֵיר‏.‏<ref>{{הערה|1=ולרי מ' פרגו, "חסי, תל", בתוך: אפריים שטרן (עורך), '''האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל''', 1992, עמ' 519</ref>}}

החפירות הארכאולוגיות בארץ ישראל, בראשות מכוני המחקר המקומיים והבינלאומיים קיבלה תאוצה ניכרת בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה ל[[מלחמת העולם השנייה]] והיא ידועה גם כ'''תור הזהב של החפירות בארץ ישראל''' <ref>{{הערה|1=N.A Silberman. Ephraim Stern (Author) in The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta [[1993]] page IX</ref>}}

<ref>{{הערה|1=O.Henry D.O.- ''Adaptive evolution within the Epipaleolithic of the Near East'' In „Advances in World Archeology” vol.2 F. Wendorf and A.E.Close, NY Academic Press, 1983</ref>}} גולת הכותרת של עבודתה הייתה חפירת [[מערות האדם הקדמון]] שעל [[הר הכרמל]] ([[1929]]-[[1934]]). על המדרון המערבי של הכרמל, ב[[מערת תנור]] נחשף שלד של אשה ניאנדרטאלית, שנחשב "אחד ממאובני אנוש החשובים ביותר שנמצאו אי-פעם" <ref>{{הערה|1=[[כריס סטרינגר|כריסטופר סטרינגר]], עוצר מחלקת טבון א במוזיאון לתולדות הטבע בלונדון, מצוטט ב''תערוכה לכבוד דורותי גארוד'', הוצאה קלנדר אנד סמית, 1998 ''Exhibition in Honour of D.A.E. Garrod'', Callander and Smith, 1998)</ref>}}, במערת תנור גארוד חשפה גם רצף ארוך ביותר (לפחות חצי מיליון שנה) של תרבויות [[התקופה הפלאוליתית|פלאוליתיות]]: [[התרבות האשלית]], [[התרבות האשלו-יברודית]] ו[[התרבות המוסטרית]]. במערה אחרת ב[[נחל מערות]], [[מערת הגדי]] (א-סחול), גילתה גארוד את שלדיהם המאובנים של בני אדם בעלי אנטומיה מודרנית ([[הומו ספיינס]]), מלפני כמאה אלף שנה ([[התרבות המוסטרית]]). בשנת [[1935]] חפרה גארוד באזור [[גשר בנות יעקב]] וגילתה כלים אופייניים ל[[התרבות האשלית|תרבות האשליית]] הקדומה, מלפני 780,000 שנה.

בהקדמה למהדורה האנגלית של [[האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל]] מציין הארכאולוג [[ניל אשר סילברמן]] כי במהלךם חפירות אלו ובתום התקופה החלה להסתמן מגמה במחקר הארכאולוגי הישראלי של ארץ הקודש מול המחקר האמריקאי המקביל, לדבריו המחקר הישראלי הונע על ידי תפיסה לאומית ואף סקטוריאלית שראתה את הממצאים הארכאולוגיים דרך פרשנות תנכ"ית והתרכזה בפרשנות ארכיטקטונית של ה[[סטרטיגרפיה (ארכאולוגיה)|סטרטיגרפיה]] בעוד המחקר האמריקאי התמקד בכרונולוגיה של הסטרטיגרפיה כדרך להרחיב את הפרספקטיבה המקראית. <ref>{{הערה|1= N.A Silberman. Ephraim Stern (Author) in The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 page X </ref>}}

במאמר '''על הזיקה בין המחקר הארכאולוגי לכתיבת ההיסטוריה של ראשית ישראל''' כותב [[עמיחי מזר]] <ref>{{הערה|1=קתדרה|[[עמיחי מזר]]|על הזיקה בין המחקר הארכאולוגי לכתיבת ההיסטוריה של ראשית ישראל|100.2|100, אוגוסט 2001, עמ' 88-66</ref>}}על התקופה הנדונה כי המחקר על תולדות עם ישראל עד ל[[שנות השישים של המאה העשרים]] נשען על 3 צירים מרכזיים: הזיקה בין ההיסטוריה המקראית לבין מקורות כתובים החיצוניים לתנ"ך, ניתוח המקורות ההיסטוריים שבמקרא והזיקה בין מקורות אלו לממצאים הארכאולוגיים. חיבורים מדעיים נכתבו תוך "הסתמכות מרבית על המקורות המקראיים" על פי המאמר, בתשתית המחקר עמדה ההסכמה הכללית שראתה את ההיסטוריוגרפיה המקראית כבסיס אמין והממצא הארכאולוגי שובץ בתפיסה זו ללא היסוס.

[[הרודיון]], אתר [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] מ[[תקופת בית שני]] שבו מבצר דמוי גבעה מלאכותית ועיר, שנבנו על ידי המלך [[הורדוס]], הנמצא כ-12 [[קילומטר]]ים מדרום ל[[ירושלים]], באזור [[ספר המדבר בארץ ישראל|ספר מדבר יהודה]]. צורתו הייחודית של האתר משכה את תשומת לבם של הנוסעים והחוקרים של ארץ ישראל. בין השנים [[1956]] - [[1962]] נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות על ידי משלחת מ[[בית הספר הפרנציסקני]] בירושלים. משלחת זו חשפה עיר תחתית מפוארת ובה ארמון ומבצר-ארמון מפואר שצורתו מעגלית בראש התל . לאחר כיבוש האזור ב[[מלחמת ששת הימים]] נשלחה לאתר משלחת מטעם [[האוניברסיטה העברית]] בראשות [[אהוד נצר]], שהחלה את חפירותיה בהרודיון תחתית בשנת [[1972]]. נצר המשיך בחפירת האתר במשך שנים רבות וגולת הכותרת של תגליותיו הייתה הקבר המשוער של הורדוס האתר הרודיון הוכרז כ[[גן לאומי]] שנים ספורות לאחר תחילת החפירות. <ref>{{הערה|1=[[אהוד נצר]], '''גילוי קברו של הורדוס''', '''אריאל''' 28 (182), 2007, עמ' 6-31 </ref>}}

[[כוכב הירדן]] הוא [[גן לאומי]], אתר [[ארכאולוגיה|ארכיאולגי]] הממוקם בשולי [[הגליל התחתון]]. בשנת [[1966]] חפר הארכאולוג [[מאיר בן דב]] באתר וגילה במקום את שרידיו של מבצר הצלבני שהוא אחד מתוך 2 מבצרים כפולים שנחשפו בממלכת ירושלים וב[[לבנט]] הנחשב לאחד מגדולי ההישגים האדריכליים של הצלבנים.<ref>{{הערה|1=יהושע פראוור, תולדות המבצר הצלבני כוכב אל-הווא, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ל"א, עמ' 236-249.</ref>}} . במקום נערכו עבודות שימור ואחזקה על ידי [[רשות הטבע והגנים]] (אז "רשות הגנים הלאומיים") והוא נפתח לקהל הרחב בשנת [[1968]].