באר אורה (בסיס) – הבדלי גרסאות

[[שמחה בלאס]], מנהל אגף המים ב[[משרד החקלאות]] הורה להקציב למבצע הקידוחים, מעבר לתקציב שנקבע לכך (8,000 ל"י), גם את התקציב לקידוחים אחרים (6,000 ל"י) וכן להמשיך בקידוחים גם לאחר ניצול מלוא התקציב. רק לאחר שהחריגה מהתקציב הגיעה לכדי 40,000 ל"י, נמצאו מים בביר הינדיס, בסמוך לבור ממנו שאבו בעבר הבדואים מים<ref>{{הערה|1=‏ראה ספרו של שמחה בלאס "מי מריבה ומעש" ע' 159‏</ref>}}.

כאשר עקיבא עצמון, מפקד הגדנ"ע השני, ביקש את עצתו של קצין ההנדסה של [[פיקוד הדרום|פיקוד דרום]] בבחירת מקום מומלץ להקמת ישוב בערבה, הקצין השיב כי אפשר לפתור את בעיית השמירה<ref>{{הערה|1=הבאר שוכנת בנחל רחם, ששימש שיירות [[הברחה|מבריחים]] ממצרים לירדן</ref>}} על באר המים בהקמת יישוב. תוכניתו של עצמון הייתה להקים "מדינת נוער" בנגב<!-- שתכלול מספר "נקודות" בהן יוכשרו בני נוער בחקלאות -->. ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] [[יגאל ידין]] ו[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[דוד בן-גוריון]], שהיה ידוע כתומך נלהב של הגדנ"ע, הוכנסו בסוד העניין בסופו של דבר, אך ועדת השרים שמונתה על ידי בן-גוריון לא השלימה את עבודתה וכמו כן חלומו של עצמון נבלם על ידי ביורוקרטיה ממשלתית. ב-[[16 בדצמבר]] [[1950]] הגיעו אל "באר הנדסה" אנשי הסגל הראשונים של החווה לעתיד, שהייתה בשלבים מתקדמים של הקמה, והשלימו את הקמתה בסיוע חיל ההנדסה ועם ציוד שהושאר על ידי צוותי הקידוח ומעודפי [[הצבא הבריטי]]. כשבוע לאחר מכן, ב-[[22 בדצמבר]], הוטס לחווה מחזור ראשון של גדנ"עים. ב[[מסדר]] הפתיחה של המחזור הראשון, הוחלף שמה של החווה באופן רשמי לשם שהוצע על ידי [[ועדת השמות הממשלתית]] – '''באר אורה''', כניגוד ל"באר החשכה".