בג"ץ פונק שלזינגר נגד שר הפנים – הבדלי גרסאות

ב'''בג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר-הפנים'''<ref>{{הערה|1=בבג"ץ 143/62, '''הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נ' שר-הפנים''', פ"ד י"ז (1) 225.</ref>}} שנידון ב[[בית המשפט העליון]] בשבתו כ[[בית המשפט הגבוה לצדק]] ב-[[22 בפברואר]] [[1963]], קבע השופט [[יואל זוסמן]] בהסכמת השופטים [[צבי ברנזון]], [[אלפרד ויתקון]] ו[[אליהו מני (שופט)|אליהו מני]], ובניגוד לדעת המיעוט של השופט [[משה זילברג]], כי פקיד הרישום של [[משרד הפנים]] מחויב לרשום בני זוג שנישאו נישואים אזרחיים במדינה זרה, כנשואים גם במדינת ישראל.

* בית דין רבני אינו מוסמך לבטל את הנישואין מפני שאין לו סמכות לדון בנישואי בני-זוג שאחד מהם הוא לא-יהודי <ref>{{הערה|1=ב"ש 39/57, '''ס' נגד ס'''', פד"י י"א, תשי"ז/תשי"ח-1957, 921, בעמ' 922; פי"ם, כרך כט, תשי"ז-1957, בעמ' 168.</ref>}}

* בית-המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בביטול הנישואין מפני שהאשה היא נתינה זרה, ולפי סימן 64 ל[[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]], אין בית המשפט המחוזי מוסמך להוציא פסק ביטול נישואין הנוגע לנתין זר <ref>{{הערה|1=סימן 2 (ו) של דבר- המלך-במועצה (תיקון), 1935</ref>}}

זוסמן קובע כי מרשם-התושבים אינו ראיה או הוכחה לשום דבר. מטרת המרשם, על פי -בג"ץ 145/51, '''צברי חסן אבו ראס ואח' נגד המושל הצבאי של הגליל''', ואח': "לאסוף חומר סטטיסטי"<ref>{{הערה|1=בג"ץ 145/51, '''צברי חסן אבו ראס ואח' נגד המושל הצבאי של הגליל''', ואח', פד"י ה' תשי"א/תשי"ב-1951, ע' 1476</ref>}}.