בזיליקת סן ויטאלה – הבדלי גרסאות

בניית הכנסייה החלה בשנת [[527]] והושלמה בשנת [[548]] בידי מקסימיניאוס, [[בישוף]] העיר רוונה. בכנסייה אף הוצב כיסא עשוי עץ ו[[שנהב]] המכונה "[[כיסא מקסימיאנוס]]", אשר שימש ככס הבישופות של מקסימיאנוס. המימון העיקרי לבניית הכנסייה ניתן, כנראה, על ידי [[יוסטיניאנוס הראשון]], [[קיסר (תואר)|קיסר]] [[האימפריה הביזנטית]]. אגנלוס (Agnellus), [[דיקן]] בן [[המאה ה-8]], מציג את תרומתו של תורם נוסף, בנקאי [[יוון תחת שלטון ביזנטיון|יווני]] בשם יוליאנוס לבניית הכנסייה<ref>{{הערה|1=Agnellus, XXIV, De Ecclesio cc. 57, 59, התרגום לעברית מתבסס על התרגום לאנגלית מתוך [[קירל מנגו]]: Mango, Cyril, '''The Art of the Byzantine Empire 312-1453''', University of Toronto Prees, 1986' pp. 104-5.</ref>}}:

"כנסיית המרטיר המבורך ויטלה, אשר נוסדה בימי חג האוכריסטה בידי יוליאנוס (Julianus Argentarius), ביחד עם הבישוף עצמו... כמו שציינו למעלה, כנסיית המרטיר ויטלה נבנתה בימיו של יוליאנוס. אף כנסייה באיטליה אינה דומה לה במבנה ובעיצוב האדריכלי. ברישומים המתארים את זיכרונו המקודש של המיסד יוליאנוס, נרשמו 26.000 [[מטבע זהב|מטבעות זהב]] אשר הוצעו לחיזוק כנסיית המרטיר ויטלה. כאשר אדם מקודש זה [יוליאנוס] נפטר, הוא נקבר בכנסייה של המרטיר המבורך ויטלה, מתחת לציון נזריוס (Nazarius) הקדוש <ref>{{הערה|1=לפי [[קירל מנגו]], הכוונה היא לציון המאזכר את ויטלה הקדוש בכנסייה</ref>}}, לפני המזבח..."

לבני הבנייה של הכנסייה, לדוגמה, אשר עוצבו בצורה דקה וארוכה, היוו חידוש בסגנון הבנייה ברוונה וב[[איטליה]] בכלל. מקורה של השיטה הוא בבנייה האימפריאלית בקונסטנטינופול, אולם ייצור הלבנים נעשה ברוונה עצמה <ref>{{הערה|1=Krautheimer, Richard, '''Early Christian and Byzantine Architecture''', Peguin Books Ltd, Middlesex, England, p. 246.</ref>}}. לעומת זאת, הקימרונות שמעל מרכז הכנסייה נבנו בשיטה המזוהה עם סגננון בנייה רומי - צינורות חלולים המשולבים זה בזה. עיטור המבנה כלל שימוש בעמודי שיש בעלי כותרות דקורטיביות כפולות, עליהם נשענות קשתות ומשקופי חלונות. שטחים גדולים בקירות הכנסייה מצופים בשורה של פסיפסים ואילו חלקים אחרים כוסו באבן [[שיש]].

בבזיליקה של סן ויטלה כוסה האפסיס בפסיפס גדול המציג את ישו היושב על כדור העולם. הוא מופיע בדמות צעיר, חסר זקן, האוחז בידו האחת קלף מגולגל המסמל את החוק האלוהי ובידו השנייה זר ניצחון. משני עבריו נמצאים שני מלאכים מכונפים, הלובשים טוניקה לבנה ובכל אחד מקצות ה[[קומפוזיציה]] עומד קדוש. בצד שמאל מופיע ויטלה הקדוש ואילו משמאל מוצגת דמותו של אקלזיו (Ecclesio), הבישוף אשר בתקופתו החלה בניית הכנסייה. הוא מתואר כמחזיק במודל של הכנסייה<ref>{{הערה|1= תיאור דומה של דגם כנסייה מופיע בפסיפס בכנסיית [[איה סופיה]] ב[[אינסטנבול]].</ref>}}. המחזה האלוהי מתרחש במקום שהוא "מעל הטבע". דבר זה מודגם בישיבתו של ישו על [[כדור הארץ]] וביחס הלא [[פרופורציה|פרופורציונלי]] בין הדמויות לבין תיאור הנוף.

על תקרת הבלדקינו, כלומר באזור הסמוך לאפסיס, אנו מוצאים פסיפס המתאר את "שה האלוהים". נושא זה, המדגיש את הקרבן של [[ישו]] בעבור האנושות, והמשתקף גם בטקסטים נוצריים מוקדמים, מהווה [[הרמנויטיקה|פרשנות]] המקשרת בין [[עקדת יצחק]] לבין [[צליבה|צליבתו]] של ישו<ref>{{הערה|1=ראו: Jensen, Robin Margaret, '''Understanding Early Christian Art''', Routledge, London, 2002, pp.145-146.</ref>}}. ישו ממסומל כשה המוקף הילה, נתון בתוך גרלנדה (זר ניצחון) העשוייה עלים ופירות. ברקע התיאור מופיעים שמיים כחולים זרויי כוכבים. משמעותו של תיאור זה יכולה לסמל לבד מהדגשת הקורבן של ישו, גם את ניצחונו של ישו כאל על המוות. סביב הגרלנדה מופיעים ארבע דמויות מכונפות האוחזות בגרלנדה. אלו הם [[ארבעת האוונגליסטים]], אשר חיברו את ספרי הבשורות השונות. הם לבושים בטוניקה בסגנון עתיק וברקע התיאור מופיע דגם עיטורי מורכב.