דוד בן שמעון – הבדלי גרסאות

הרדב"ש הנהיג מנהג חדש בעדה כשהחליט לפרסם [[דין וחשבון (מסמך)|דין וחשבון]] של הכספים שנתרמו לעדה לקהל הרחב באמצעות העיתון [[החבצלת]], וזאת משיקולי ניקיון כפיים של מנהלי העדה, ועל מנת שגם התורמים ידעו את יעדיהםיעדיהן של התרומות שהביאו למערביים.

במשך שש שנים (1860-1866-1860) נשא הרב את עול הציבור ללא סיוע של אדם נוסף. הרב לא הסתפק בפעילות בעיר ירושלים בלבד, אלא היה עובר מעיר לעיר ומסייע לבני העדה שהיו פרושים ברחבי הארץ.

הרב הטביע את חותמו בכל נושא של תורה, יהדות ומוסדות צדקה וחסד, וכן פעל בלהט ובמסירות ל[[יישוב ארץ ישראל]] והיה ממייסדי החברה הכללית "כל ישראל חברים ליישוב א"י" שהקים הרב [[יהודה אלקלעי]]. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בדיבור, אלא גם ובמיוחד בעולם המעשה.

על אף היותו צנוע וסלידתו מפרסום, הרב היה ידוע באישיותו החזקה והתקיפה. הוא היה תלמיד חכם ומכובד אשר היה מקובל על עדות הספרדים והאשכנזים כאחד. הוא לא הזניח, למרות עיסוקיו הרבים, את שקידתו בלימוד תורה, והמשיך לטפל בבעיות הלכתיות כגון אישות, ירושה, נחלות ועוד גם במסגרת בית הדין שהוא עמד בראשו. בנוסף, הוא ערך וכתב פסקי דין רבים.