הדלקת הנרות במקדש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: מצווה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''הדלקת הנרות במקדש''' היא [[מצווה]] מ[[דאורייתא]] שהתקיימה מדי ערב ב[[בית המקדש]] בנרות של [[מנורת שבעת הקנים]],
מטרת
מצווה זו מוזכרת במפורש ב[[מקרא]]: {{הדגשה|וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.|שמות כז|ספר שמות, פרק כ"ז, פסוקים כ' - כ"א.}}▼
==סדר ההדלקה==
▲מטרת ההדלקת הנרות לא הייתה למטרת תאורה, אלא כעדות לכך שה[[שכינה]] שורה ב[[עם ישראל|ישראל]].{{הערה|[[מסכת מנחות]], דף פ"ו, ב'.}} טעם נוסף המוזכר ב[[ספר החינוך]] הוא לפאר ולכבד את בית המקדש.{{הערה|ספר החינוך, מצווה צ"ח.}}
הדלקת הנרות והטיפול בהם נעשו בבוקר ובערב; בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי [[מידות ומשקלות תורניים#לוג, רובע|לוג]] בכל נר, כמות המספקת גם ללילות החורף הארוכים, ובבוקר היו מדליקים מחדש במידת הצורך את שני הנרות המזרחיים, מכיוון שהנר השני ממזרח היה צריך להיות דלוק תמיד כדברי הפסוק {{הדגשה|להעלת נר תמיד|ויקרא כד ב|ספר ויקרא, פרק כ"ד, ב'}} ובכדי שלא לדלג על הנר המזרחי ביותר ולפחות מכבודו הדליקו גם אותו. לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים לנרות שמן ומסירים את האפר מהפתילה. באותה
▲הנרות התבססו על [[שמן זית]] כחומר בעירה. הטיפול בנרות והכנתם להדלקה הם חלק מרכזי במצווה, ובמובן מסוים אף חשוב מן ההדלקה עצמה: בניגוד להטבת הנרות, הנעשית על ידי [[כהן]] בלבד, הדלקת המנורה יכלה להיעשות על ידי אדם שאינו כהן, כל עוד הוא אינו נכנס להיכל.{{הערה|[[משנה תורה לרמב"ם]], הלכות ביאת המקדש, פרק ט', הלכה ז'. לדעת ה[[ראב"ד]] שם הדבר אסור לכתחילה.}}
==נר התמיד==
▲הדלקת הנרות והטיפול בהם נעשו בבוקר ובערב; בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי [[מידות ומשקלות תורניים#לוג, רובע|לוג]] בכל נר, כמות המספקת גם ללילות החורף הארוכים, ובבוקר היו מדליקים מחדש במידת הצורך את שני הנרות המזרחיים, מכיוון שהנר השני ממזרח היה צריך להיות דלוק תמיד כדברי הפסוק {{הדגשה|להעלת נר תמיד|ויקרא כד ב|ספר ויקרא, פרק כ"ד, ב'}} ובכדי שלא לדלג על הנר המזרחי ביותר ולפחות מכבודו הדליקו גם אותו. לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים לנרות שמן ומסירים את האפר מהפתילה. באותה הזדמנו היו מנקים ומחליפים את הפתילה והשמן לנרות האחרים שכבר כבו. אם כל הנרות כבו היו מדליקים אותם מחדש מ[[אש]] [[מזבח העולה]]. הדלקת כל שבעת הנרות הייתה נעשית רק בערב.{{הערה|[[משנה]], [[מסכת תמיד]], פרק ג', משנה ח'. על פי פירוש [[עובדיה מברטנורה]].}}
▲נר התמיד היה נר יחיד שדלק ללא הפסק וממנו הדליקו את שאר הנרות. מצווה זו מוזכרת במפורש ב[[מקרא]]: {{הדגשה|וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.|שמות כז|ספר שמות, פרק כ"ז, פסוקים כ' - כ"א.}}
==חומרים==
===השמן===
הנרות התבססו על [[שמן זית]] כחומר בעירה. בפסוק בספר שמות נאמר "שמן זית זך כתית למאור", ומכאן למדו חז"ל שהשמן ששימוש למילוי המנורה היה באיכות הגבוהה ביותר המכונה "ראשון שבראשון".{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת מנחות]], דף פ"ו, א'.}} שמן זה בא מהזיתים המובחרים הנמסקים מצמרת עץ הזית, ושעברו כתישה - ולא טחינה שעלולה לגרום לעכירות בשמן.
===הפתילות===
| |||