מוזיקה אימפרסיוניסטית – הבדלי גרסאות

'''התנועה האימפרסיוניסטית במוזיקה''' היא תנועה במוזיקה של [[אירופה]], בעיקר ב[[צרפת]], שהחלה בשלהי [[המאה ה-19]] ונמשכה עד אמצע [[המאה ה-20]]. בדומה לקודמו באמנויות החזותיות, האימפרסיוניזם המוזיקלי התמקד ב[[סוגסטיה]] ובאווירה יותר מאשר ברגשות או, כמו במוזיקה תוכניתית, בהעברת סיפור. הופעת המוזיקה האימפרסיוניסטית הייתה ריאקציה להפרזות [[המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]]. בעוד שהתקופה הרומנטית התאפיינה בשימוש [[דרמה|דרמטי]] ב[[סולם (מוזיקה)|סולמות מז'וריים ומינוריים]], המוזיקה האימפרסיוניסטית נוטה יותר לשימוש ב[[דיסוננס]] ובסולמות שכיחים פחות, כמו סולם של טונים שלמים. בניגוד לצורות הגדולות, כמו [[סימפוניה]] או [[קונצ'רטו]], שהיו חביבות על [[מלחין|מלחיני]] התקופה הרומנטית, האימפרסיוניסטים נטו לצורות קצרות יותר, כמו [[נוקטורן|נוקטורנים]], [[ערבסקה|ערבסקות]] ו[[פרלוד]]ים.

 

 

מוזיקה אימפרסיוניסטית מתארת לא את המציאות הקיימת אלא את התרשמותו של המוזיקאי ממנה. היא מתרגמת נוף, אווירה, קטעי מראה, גוונים, אורות ושקיפות, כפי שנקלטו בחושי המלחין, לצלילים, קולות זמרה וכלי נגינה, כשם שהציירים האימפרסיוניסטים תרגמו את התרשמויותיהם לצבעים על גבי בדים.

עוד מלחינים אימפרסיוניסטים חשובים, מלבד דביסי ו[[מוריס ראוול|ראוול]], היו [[קרול שימנובסקי]] ה[[פולני]], [[צ'ארלס גריפס]] ה[[אמריקה|אמריקאי]], [[פול דיקא]] הצרפתי ו[[ראלף ווהן ויליאמס]] ה[[אנגלי]].

 

וביצירות [[ג'אז]] כמו אלה של [[ביל אוונס]].