מעשייה – הבדלי גרסאות

'''מעשייה''' היא [[סיפור עם]] שבו [[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיבים]] רבים החורגים מההתנסות היומיומית, ומוטיבים על-טבעיים שאינם ניתנים לאישור אמפירי, בין היתר דמויות כגון [[פיה (פנטזיה)|פיות]], [[גובלין|גובלינים]], [[אלף (פנטסיה)|אלפים]], [[טרול]]ים, [[ענק|ענקים]], חיות מדברות ובדרך כלל אף [[כישוף|כישופים]] ומעשי קסמים. בתרבויות שבהן [[שד (מיתולוגיה)|שדים]] ו[[מכשפה|מכשפות]] נתפסים כיצורים אמיתיים, עשויים סיפורי המעשיות להתמזג לתוך סיפורי [[סיפור עם#מעשיות ואגדות|אגדה]] שבהן תוכן הסיפור נתפס על ידי המספר והמאזין כבעל משמעות היסטורית. אולם, שלא כמו אגדות ו[[שירה אפית]], המעשיות בדרך כלל אינן מכילות יותר מאשר התייחסות שטחית ל[[דת]] או למקומות גאוגרפיים ממשיים, לאישים או למאורעות. הפתיח המאפיין סיפורי מעשיות הוא: "היה היה פעם..." ולא הכוונה למועד מסוים.<ref>{{הערה|1=Catherine Orenstein, Little Red Riding Hood Uncloaked, p. 9</ref>}}

אף שסיפור מעשייה היא [[סוגה]] ספרותית נפרדת, הגדרת סיפור כמעשייה הוא מקור למחלוקות רבות <ref>{{הערה|1=Heidi Anne Heiner, "[http://www.surlalunefairytales.com/introduction/ftdefinition.html What Is a Fairy Tale?]"</ref>}}. [[ולדימיר יאקובלביץ פרופ]] בספרו "מורפולוגיה של הסיפור העממי" מתח ביקורת על ההבחנה המקובלת בין "סיפורי מעשיות" ו"סיפורי חיות" על בסיס העובדה שסיפורים רבים מכילים מרכיבים דמיוניים וגם חיות. <ref>{{הערה|1=Vladimir Propp, Morphology of the Folk Tale, p. 19. University of Texas Press, 2000 ISBN 0292783760</ref>}} לצורך ניתוח סיפורים פרופ בחן את כל סיפורי העם הרוסיים המסווגים במספרים 300-749 בסיווג ארנה-תומפסון<ref>{{הערה|1=שם, בעמ' 19</ref>}}. שיטת הניתוח בה בחר זיהתה את הסיפור בהתאם למרכיבי העלילה, אולם בכך טענו מבקריו כי הניתוח מתקשה להתמודד עם סיפורים שאינם מכילים מסע הרפתקאה וכי אותם מרכיבים עלילתיים שחיפש בניתוחו מופיעים אף בסיפורים שאינם משתייכים לסוגת המעשיות. <ref>{{הערה|1=Steven Swann Jones, The Fairy Tale: The Magic Mirror of Imagination, p. 15</ref>}}.

על אחת הכול מסכימים, סיווגו של סיפור כסיפור מעשייה ([[אנגלית]]: Fairy tale ובתרגום מילולי: "סיפור פייה") איננו תלוי בכך שתופענה בעלילתו פיות. נראה שחיות מדברות ונוכחות קסמים הם מאפיינים נפוצים הרבה יותר בסיפורי מעשיות מאשר פיות. אולם, עצם העובדה כי בעלילת סיפור מופיעה חיה מדברת איננה הופכת את הסיפור לסיפור מעשיה, כך קורה לדוגמה ב[[משל|משלים]] <ref>{{הערה|1=J.R.R. Tolkien, "On Fairy-Stories", The Tolkien Reader, p. 15</ref>}}.

[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]] במאמרו "על סיפורי מעשיות" (On Fairy-Stories) הסכים לכך שנוכחות פיות אינו חלק מהותי מהגדרת סיפור מעשייה והגדיר סיפורי מעשיות כסיפורים על הרפתקאות בני אדם ב"ארץ הפיות" (Faërie), הגמדים, האלפים ושאר יצורים קסומים ואף קסמים רבים אחרים <ref>{{הערה|1=שם בעמ' 10-11</ref>}}. אולם, באותו מאמר ובשימוש באותה הגדרה, טולקין מוציא מגדר סיפורי מעשיות סיפורים שרבים רואים בהם מעשיות.

חלק מן הפולקלוריסטים מעדיפים את המונח ה[[גרמנית|גרמני]] Märchen כדי להתייחס לסוגת המעשיות, מנהג שמצא שורשים בהגדרה של תומפסון במהדורת 1977 של הספר "הסיפור העממי" (The Folktale): "סיפור בעל אורך שבו מופיעים ברצף מוטיבים או [[אפיזודה|אפיזודות]]. עלילתו מתפתחת בעולם דמיוני ללא מיקום גאוגרפי מדויק, או יצורים בעלי הגדרה מדויקת והוא מלא בקסום. בארץ דמיונית זו, גיבורים צנועים הורגים את אויביהם, עולים למלוכה ונישאים לנסיכות." <ref>{{הערה|1=Sith Thompson ,The Folktale, 1977 (Thompson: 8)</ref>}}.הדמויות והמוטיבים של סיפורי מעשיות הם פשוטים ונעים בדפוס קבוע: נסיכות ורועות אווזים; בנים צעירים ונסיכות אצילות; [[עוג (פנטזיה)|עוגים]], [[ענק|ענקים]], [[דרקון (יצור אגדי)|דרקונים]] וטרולים; אמהות חורגות מרושעות וגיבורים רק לכאורה, פיה סנדקית ועוזרים קסומים אחרים, לעתים קרובות סוסים מדברים, או שועלים או ציפורים; הרים עשויים [[זכוכית]]; איסורים והפרת איסורים<ref>{{הערה|1=A. S. Byatt, "Introduction" p. xviii, Maria Tatar, ed. The Annotated Brothers Grimm, ISBN 0-393-05848-4</ref>}}. החוקר איטלו קלבינו טען כי סיפור המעשייה הוא הדוגמה המושלמת ל"מהירות" בספרות, בזכות החסכנות והדייקנות שבעלילה <ref>{{הערה|1=Italo Calvino, Six Memoes for the Next Millennium, pp. 36-37. ISBN 0-674-81040-6</ref>}}.

במקור סיפורים המסווגים עתה כסיפורי מעשיות היו רק עוד סוג של סיפור שלא סווג כ[[סוגה]] נפרדת. המונח הגרמני Märchen משמעותו המילולית היא "סיפור" ללא ייחוד מסוים. הסוגה עצמה הובחנה על ידי סופרי תקופת ה[[רנסאנס]], אשר החלו להגדיר סוגות של סיפורים ומאותה עת באופן הדרגתי התגבשה הסוגה בזכות סופרים רבים עד אשר לא היה עוד ספק בזיהויה בעבודותיהם של [[האחים גרים]] <ref>{{הערה|1=Jack Zipes , The Great Fairy Tale Tradition: From Straparola and Basile to the Brothers Grimm, pp. xi-xii, ISBN 0-393-97636-X</ref>}}. בהתפתחות הדרגתית זו המונח "סיפורי פיות" (שהוא המונח המקובל ל"סיפורי מעשיות" באנגלית, צרפתית ושפות נוספות) נטבע כאשר סגנון ה-préciosité שלט בכתיבת סיפורים ו[[מאדאם ד'אולנואה]] (d'Aulnoy) [[תחדיש|טבעה]] את המונח הצרפתי "contes de fée" (מילולית: "סיפור פייה").

בטרם הוגדרה סוגת ה[[פנטזיה]], סיפורים רבים שהיו מסווגים כפנטזיה הוגדרו כסיפורי מעשיות, כולל ספרו של טולקין [[ההוביט]], ספרו של [[ג'ורג' אורוול]] [[חוות החיות]] וספרו של [[ליימן פרנק באום]] [[הקוסם מארץ עוץ]] <ref>{{הערה|1=Brian Attebery, The Fantasy Tradition in Brazillian Literature, p. 83, ISBN 0-253-35665-2</ref>}}. אף שסיפורי הפנטזיה ובמיוחד תת-הסוגה "פנטזיה מעשייתית", עושים שימוש בולט במוטיבים של סיפורי מעשיות, חוקרי ספרות רואים בהם סוגות נפרדות <ref>{{הערה|1=Philip Martin, The Writer's Guide of Fantasy Literature: From Dragon's Liar to Hero's Quest, pp. 38-42, ISBN 0871161958</ref>}}

סיפור המעשייה, כפי שהוא מסופר בעל-פה, הוא תת-סוג של הסיפור העממי. מצורתו זו העלו סופרים רבים סיפורי מעשיות על הכתב, לעתים תוך שינויים משמעותיים בעלילה. אלה הם סיפורי מעשיות ספרותיים ([[גרמנית]]: Kunstmärchen) . אצל האחים גרים ניכר מאמץ לשמר את מאפייני סיפור המעשייה שבעל-פה, אבל אף על פי כן, ניכר עיבוד רב של סיפורי המעשיות כך שיתאימו לצורתם הכתובה <ref>{{הערה|1=Brian Attebery, ''The Fantasy Tradition in American Literature'', p. 5, ISBN 0-253-35665-2.</ref>}}.

ניכרת השפעה הדדית בין סיפורי מעשיות ספרותיים לבין סיפורי מעשיות שבעל-פה ובין אלה לבין סיפורים מארצות זרות, בקו העלילה, במוטיבים ובמרכיבים שונים <ref>{{הערה|1=Zipes, The Great Fairy Tale Tradition: From Straparola and Basile to the Brothers Grimm, p. xii</ref>}}. פולקלוריסטים שונים במאה ה-18 ניסו לשחזר את הצורה "הטהורה" של הסיפור העממי, זו שלא "זוהמה" בגרסאות ספרותיות; אולם אף שסיפורי המעשיות בעל-פה היו קיימים אלפי שנים בטרם הועלו על הכתב, לא קיימים סיפורי-עם בצורה טהורה – כפי שאף לא קיימים סיפורי מעשיות ספרותיים בצורתם הטהורה, כאלה שאינם משאילים מן המסורת העממית<ref>{{הערה|1=שם, בעמ' 846</ref>}}. מעת שבאו גרסאות ספרותיות של סיפור המעשייה, בלתי אפשרי לעקוב אחר ההשאלה ההדדית. מספרי סיפורים עשויים אפילו לתור אחר סיפורי המעשיות הספרותיים כדי להעשיר את מספר סיפוריהם ואת המוטיבים שלהם<ref>{{הערה|1= Linda Degh, "What Did the Grimm Brothers Give To and Take From the Folk?" p. 73, James M. McGlathery, ed., ''The Brothers Grimm and Folktale'', ISBN 0-252-01549-5.</ref>}}.

סיפורי מעשיות היו חלק ממסורת הסיפור שבעל-פה. תחת לכתוב את המעשיות, סיפורים אלה סופרו או שהומחשו באופן דרמטי וכך עברו מדור-לדור. כיוון שכך, ההיסטוריה המדויקת של התפתחות סיפורי המעשיות לוטה בערפל. עמים ללא מסורת של כתב, סיפרו ודאי סיפורי מעשיות מבלי שאלה תועדו. .<ref>{{הערה|1=Jack Zipes, ''When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition'', p. 2. ISBN 0-415-92151-1.</ref>}} סיפורי המעשיות הכתובים העתיקים ביותר מקורם ב[[מצרים העתיקה]], 1300 [[לפנה"ס]] לערך<ref>{{הערה|1=[[John Grant (science fiction writer)|John Grant]] and [[John Clute]], ''[[The Encyclopedia of Fantasy]]'', "Fairytale," p. 331. ISBN 0-312-19869-8.</ref>}}, סיפורי מעשיות צצים אף לסירוגין לאורך ההיסטוריה של התרבויות הכתובות, כך בתרבות רומא העתיקה ב"סיפור [[ארוס]] ו[[פסיכה]]", המופיע ב"חמור הזהב" של [[לוקיוס אפוליאוס]] (רומא, 100-200 לספירה) <ref>{{הערה|1=[http://www.surlalunefairytales.com/introduction/timeline.html "Fairy Tale Timeline"]</ref>}} , או ב[[פנצ'אטנטרה]] (הודו 200-300 לספירה), אולם אין זה ידוע באיזו מידה סיפורים אלה מייצגים את סיפורי העם שסופרו באותה תקופה. מסגנון כתיבת סיפורים אלה ואוספי סיפורי מעשיות אחרים, ניתן להסיק כי מדובר בסיפורי מעשיות שעובדו לצורה ספרותית. <ref>{{הערה|1=Swann Jones, p. 35.</ref>}}. אולם סיפורים אלה מעידים על שורשיה העתיקים של המעשייה, עתיקה בהרבה מ[[סיפורי אלף לילה ולילה]] (1500 לספירה לערך). מעבר לאסופות כתובות של סיפורי מעשיות, ב[[סין]], פילוסופים [[טאואיזם|טאואיסטים]] כמו [[לייצ'י]] ו[[ז'ואנגצ'י]] כללו סיפורי מעשיות בכתביהם הפילוסופיים <ref>{{הערה|1=Roberts Moss Roberts, "Introduction", p. xviii, ''Chinese Fairy Tales & Fantasies''. ISBN 0-394-73994-9</ref>}}. במידה ונאמץ הגדרה מרחיבה יותר של הסוגה, סיפורי המעשיות המפורסמים יותר בתרבות המערב הם אלה של ה[[יוון|יווני]] [[איזופוס]] (במאה השישית לפנה"ס).

רמיזות לסיפורי מעשיות מופיעות בשפע ב[[סיפורי קנטרברי]] של [[ג'פרי צ'וסר]], במחזותיו של [[ויליאם שייקספיר]] ובמקומות נוספים. <ref>{{הערה|1=Zipes, ''When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition'', p. 11.</ref>}}. ניתן לראות במחזה [[המלך ליר]] גרסה ספרותית של סיפור מעשייה <ref>{{הערה|1=Soula Mitakidou and Anthony L. Manna, with Melpomeni Kanatsouli, Folktales from Greece: A Treasury of Delights, p. 100, Libraries Unlimited, Greenwood Village CO, 2002, ISBN 1-56308-908-4</ref>}}. סיפורי המעשיות הפכו לאופנתיים בין בני המעמד העליון ב[[צרפת]] בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 (1690-1710) ובין הסיפורים שסופרו באותה תקופה בלטו אלה של [[ז'אן דה לה פונטיין]] ו[[שרל פרו]], אשר קיבעו את גרסת המעשיות על [[היפהפייה הנמה]] ו[[סינדרלה]] <ref>{{הערה|1=Zipes, When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition, pp. 38-42</ref>}}.

הראשונים שניסו לשמר לא רק את העלילה והדמויות של הסיפור, אלא אף את סגנונו, היו [[האחים גרים]], אשר אספו מעשיות גרמניות. באופן אירוני, אף שהמהדורה הראשונה של ספרם (בשנים 1812 ו-1815) היא בגדר אוצר בלום לפולקלוריסטים, האחים שכתבו את סיפורי המעשיות במהדורות המאוחרות יותר כדי שיתאימו יותר לטעם הקהל ובכך הבטיחו את הגידול במכירות הספרים ואת הפופולריות של ספרם. <ref>{{הערה|1=Swann Jones, p. 40</ref>}}.

העיבודים הספרותיים של סיפורי המעשיות לא רק שאבו את השראתם מן הסיפור העממי, אלא אף השפיעו על הסיפור העממי. האחים גרים לא כללו במתכוון כמה מן הסיפורים באוסף, אף שסופרו להם בעל-פה, זאת כיוון שזיהו כי מקור הסיפורים הוא ב[[שרל פרו]] ובשל כך הסיקו כי אלה סיפורים צרפתיים ולא גרמניים. מסיבה זו, אף ששמעו את סיפור [[כחול הזקן]], הם לא כללו אותו באוסף <ref>{{הערה|1=G. Ronald Murphy, The Owl, The Raven, and the Dove: The Religious Meaning of the Grimms' Magic Fairy Tales, ISBN 0195151690</ref>}}.

במקור קהל היעד של מעשיות היה מבוגרים וגם ילדים במידה שווה<ref>{{הערה|1=Zipes, When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition, p. 1.</ref>}}. סיפורי מעשיות ספרותיים הופיעו בספרים שיועדו למבוגרים, אולם במאות ה-19 וה-20 שויכו סיפורי המעשיות ל[[ספרות ילדים]].

חברי הסלון הספרותי הצרפתי של מאדאם ד'אולנו (Précieuses) כיוונו את סיפוריהם לקהל המבוגר, אולם ראו כמקור יצירתם את הסיפורים שמשרתות, או נשים מן המעמד הנמוך, היו מספרות לילדיהם<ref>{{הערה|1=Lewis Seifert, "The Marvelous in Context: The Place of the Contes de Fées in Late Seventeenth Century France", Jack Zipes, ed., The Great Fairy Tale Tradition: From Straparola and Basile to the Brothers Grimm, p. 913.</ref>}}. אכן, בסיפור מאותה תקופה מופיע מחזרה של דוכסית המציע לספר לה סיפור מעשייה והיא מגיבה ואומרת כי היא אוהבת סיפורי מעשיות כאילו הייתה עדיין ילדה<ref>{{הערה|1=Seifert, p. 915.</ref>}}. אחד מחברי הסלון הספרותי הצרפתי, ז'אן-מארי לה פרינס דה בימון, ערך לילדים גרסה לסיפור [[היפה והחיה]] וגרסה זו היא המוכרת עד היום<ref>{{הערה|1=Zipes, When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition, p. 47.</ref>}}. האחים גרים קראו לספרם בשם "סיפורי הילדים ובני הבית" ובמהדורות מאוחרות שכתבו את סיפוריהם לאחר שקיבלו תלונות כי הם אינם מתאימים לילדים<ref>{{הערה|1=Maria Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 19, ISBA 0-691-06722-8</ref>}}

בעת המודרנית סיפורי מעשיות שונו באופן שניתן יהיה לקוראם לילדים. האחים גרים התמקדו בהוצאת כל רמיזה [[מיניות|מינית]] מן הסיפורים<ref>{{הערה|1=Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 20.</ref>}}. [[פעמונית (מעשייה)|פעמונית]], במהדורה הראשונה של הסיפור, פעמונית גילתה למכשפה על ביקורי הנסיך בשאלה מדוע בגדיה נעשו הדוקים על גופה, בכך איפשרה למכשפה להבין כי היא בהריון, אולם במהדורות מאוחרות יותר היא שואלת מדוע קל לה יותר למשוך מעלה למגדל את הנסיך מאשר את המכשפה<ref>{{הערה|1=Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 32.</ref>}}. מנגד, מבחינות רבות סיפורי המעשיות החלו להכיל יותר תאורי אלימות – במיוחד הענשת הרשעים<ref>{{הערה|1=Byatt, pp. xlii-xliv.</ref>}}. בעיבודים מאוחרים יותר הוצאו תאורי האלימות. ב[[התקופה הוויקטוריאנית|תקופה הוויקטוריאנית]] שונו סיפורי המעשיות כך שיכילו [[מוסר השכל]], כך שונה סיפור [[סינדרלה]] כדי שיכיל מסרים של ערך הצניעות וכבישת היצר, דבר שעורר את מחאתו של [[צ'ארלס דיקנס|דיקנס]] שאמר: "בעידן תועלתני, יותר מאשר בכל זמן אחר, חשוב מאוד שנכבד את סיפורי המעשיות." <ref>{{הערה|1=K. M. Briggs, The Fairies in English Tradition and Literature, pp. 181-182, University of Chicago Press, London, 1967</ref>}}.

[[פסיכואנליזה|פסיכואנליסטים]] כמו [[ברונו בטלהיים]], אשר ראה באכזריות הבאה לידי ביטוי בסיפורי המעשיות העתיקים כאות לקונפליקטים פסיכולוגיים, מתח ביקורת חריפה על "טיהור" הסיפורים מן הנימוק שהדבר מחליש את תועלתם לילדים ולמבוגרים כדרך סמלית לפתרון בעיות<ref>{{הערה|1=Jack Zipes, The Brothers Grimm: From Enchanted Forests to the Modern World, p. 48, ISBN 0-312-29380-1</ref>}}

במאה העשרים עשו סרטיו של [[וולט דיסני]] להפצת סיפורי המעשיות המערביים לכל רחבי תבל. כך הסרט [[שלגיה]] נועד בעיקרו לקהל הילדים<ref>{{הערה|1=Grant and Clute, "Cinema", p. 196.</ref>}}. באופן דומה פעלו סרטי ה[[אנימה (הנפשה)|אנימה]] להפצת סיפורי מעשיות [[יפן|יפניים]].

רבים הכותבים אשר עשו שימוש בסוגת סיפורי המעשיות בספרות בת זמננו, זאת מסיבות שונות, ביניהן בחינת מצבו של האדם מנקודת המבט הפשוטה אותה מספקת המעשייה<ref>{{הערה|1=Zipes, When Dreams Came True: Classical Fairy Tales and Their Tradition, pp. 24-25.</ref>}}. חלק מן המחברים מבקשים ליצור מחדש את תחושת הפנטזיה בשיח המודרני<ref>{{הערה|1=Grant and Clute, "Fairytale," p. 333.</ref>}}, הדבר כרוך בשימוש בדרמות הפסיכולוגיות שהן חלק מן הסיפור. לעתים מתפרסמים ספרי ילדים המכילים מעשיות עתיקות המעוותות לצורך האפקט הקומי. כך למשל מוטיב קומי נפוץ הוא סיפור על עולם בו סיפורי המעשיות מתרחשים ובו הדמויות מן המעשיות מודעות לתפקידן בסיפור <ref>{{הערה|1=Briggs, p. 195.</ref>}}.

קשה לאפיין את המבדיל בין הז'אנר הספרותי של סיפורי מעשיות לבין [[פנטזיה|פנטזיות]] העושות שימוש במוטיבים, או אפילו קטעי עלילה שלמים, מתוך סיפורי מעשיות. אולם אבחנה זו נעשית אפילו בעבודותיו של סופר בודד. ההבדל הבולט ביותר הוא בכך שפנטזיות בעלות מוטיבים של סיפורי מעשיות, כמו פנטזיות בכלל, עושות שימוש במאפייני ה[[נובלה]] ב[[סיפורת]], בעיצוב הדמויות ובאווירה<ref>{{הערה|1=Diana Waggoner, The Hills of Faraway: A Guide to Fantasy, pp. 22-23, ISBN 0-689-10846-X</ref>}}.

סיפורי מעשיות זכו לגרסאות דרמטיות כבר בימי ה[[קומדיה דל'ארטה]] <ref>{{הערה|1=Grant and Clute, "Commedia Dell'Arte", p. 219.</ref>}} ומאוחר יותר ב[[פנטומימה]]<ref>{{הערה|1=Grant and Clute, "Commedia Dell'Arte", p. 745.</ref>}} . תחילת עידן ה[[קולנוע]] איפשר הצגת סיפורי מעשיות בצורה מדויקת יותר, בעזרת שימוש ב[[אפקטים מיוחדים בקולנוע|אפקטים מיוחדים]] וב[[הנפשה]]. סרטו של [[וולט דיסני]] [[שלגיה ושבעת הגמדים]] אשר יצא לאקרנים בשנת [[1937]], היווה פריצת דרך בכל הקשור להצגת סיפורי מעשיות ופנטזיות באופן כללי<ref>{{הערה|1=Grant and Clute, "Cinema", p. 196.</ref>}}. השפעתו של דיסני סייעה לביסוס ה[[ז'אנר]] כחלק מסרטי הילדים, למרות שהסרט שלגיה, כמו גם סרטים אחרים באורך מלא של החברה, נועדו במקורם גם לציבור המבוגר. רבים האשימו את דיסני בפישוט הסיפורים ובכך שסיפורי המעשיות בסרטיו הסתיימו תמיד בסוף טוב, בניגוד לסוף העצוב, הכואב ומלא הסבל שהיה במקור לרבים מסיפורי המעשיות העממיים <ref>{{הערה|1=[http://www.endicott-studio.com/rdrm/fordnky.html Helen Pilinovsky Donkeyskin, Deerskin, Allerleirauh: The Reality of the Fairy Tale]</ref>}}.

רבים מסרטי סיפורי המעשיות נועדו במיוחד לילדים, החל מסרטיו המאוחרים של וולט דיסני ועד לסרטו של [[אלכסנדר רו]] "[[ואסיליסה היפהפייה]]", אשר היה הסרט ה[[ברית המועצות|סובייטי]] הראשון בתקציב גדול שנושאו היה סיפור עממי רוסי <ref>{{הערה|1=[http://www.endicott-studio.com/crossroads/crBabaYagaF.html James Graham, Baba Yaga in Film]</ref>}}. אחרים עשו שימוש במוטיבים מסיפורי המעשיות כדי ליצור ולספר סיפורים חדשים, כך למשל בסרט [[המבוך]] <ref>{{הערה|1=[http://www.moria.co.nz/fantasy/labyrinth.htm Richard Scheib Labyrinth]</ref>}}.

סרטים אחרים עיבדו סיפורי מעשיות והפכו אותם לסרט המיועד למבוגרים. כך למשל, הסרט [[בחברת זאבים]] (The Company of Wolves, 1984), [[סרט אימה]] שהוא עיבוד לסיפור [[כיפה אדומה]] <ref>{{הערה|1=[http://www.endicott-studio.com/rdrm/rrPathNeedles.html Terri Windling The Path of Needles or Pins: Little Red Riding Hood]</ref>}} וסרטו של [[ז'אן קוקטו]] משנת 1946 [[היפה והחיה (1946)|היפה והחיה]] אשר עיבד את סיפור המעשייה הנושא שם זהה <ref>{{הערה|1=[http://www.endicott-studio.com/rdrm/forbewty.html Terri Windling Beauty and the Beast]</ref>}} והסרט [[הנסיכה מונונוקי]] היוצר סיפור חדש ממוטיבים של סיפורי המעשיות<ref>{{הערה|1=Drazen, p. 38.</ref>}}.

כך למשל, סיפורים כמו [[סינדרלה]] – שבה גיבורה נרדפת, בעזרתה של פיה טובה או עוזר קסום אחר, נוכחת באירוע (אחד או יותר) שבו היא זוכה באהבתו של נסיך ומוכרת ככלתו האמיתית – מסווגים כסוג מספר 510: "הגיבורה הנרדפת". חולשתה של שיטת סיווג זו נעוץ בעובדה כי היא מתקשה לסווג חלקים מן העלילה כמוטיבים. הסיפור [[פעמונית (מעשייה)|פעמונית]], לדוגמה, מסווג כסוג 310 (המשרתת במגדל), אבל העלילה נפתחת בכך שיש דרישה לתינוק כתמורה לרכוש שנגנב. כך, סיפורי מעשיות אחרים הנפתחים בדרישה לילד כתמורה לרכוש שנגנב, אולם קו העלילה הראשי שונה מזה של פעמונית, לא יסווגו כמספר 310. מנגד, סיפורים שהפתיח לעלילתם שונה לחלוטין מפעמונית, אולם המוטיב המרכזי בהם הוא המשרתת הכלואה במגדל, יסווגו תחת אותו סוג עלילה. בהדגשת האלמנט המרכזי המשותף ככלי לסיווג, מתעלמת שיטת סיווג זו מן הצבע והפרטים המיוחדים לכל עלילה<ref>{{הערה|1=Tolkien, p. 18.</ref>}}.

ולדימיר פרופ התמקד במחקרו בסיפורי מעשיות [[רוסיה|רוסים]], אבל שיטת הניתוח שלו מועילה מאוד אף לסיפורים מארצות אחרות<ref>{{הערה|1=Propp, Morphology of the Folk Tale.</ref>}}. לאחר שמתח ביקורת על שיטת הסיווג של ארנה-תומפסון על שהיא מתעלמת מתפקידם של המוטיבים בסיפורים ומכיוון שלדעתו המוטיבים ששימשו לסיווג של ארנה-תומפסון לא נבדלו זה מזה באופן ברור<ref>{{הערה|1=Propp, p. 8-9.</ref>}}. פרופ בחר לנתח את הסיפורים באמצעות התפקיד של כל דמות בעלילה והפעולה שנעשתה על ידו, כך הגיע למסקנה כי סיפור מורכב מ-31 מרכיבים ושמונה סוגי דמויות. בעוד שלא כל המרכיבים דרושים לכל סיפור, הופעת המרכיבים נעשית בסדר קבוע – להוציא את העובדה שכל מרכיב עשוי להישלל פעמיים, כך שיופיע שלוש פעמים. לדוגמה, בסיפור האח והאחות, המופיע באוסף האחים גרים, האח אינו מתפתה פעמיים לשתות מן הנחל ורק בפעם השלישית הוא שותה<ref>{{הערה|1=Propp, p. 74.</ref>}}.

אלמנט אחר הוא הפיה הנותנת לגיבור עזרה קסומה, לעתים קרובות לאחר ששמה אותו במבחן<ref>{{הערה|1=Propp, p. 39.</ref>}}. בסיפור האחים גרים "ציפור הזהב", השועל המדבר בוחן את הגיבור בכך שהוא מזהיר אותו מפני כניסה לפונדק ולאחר שעמד במבחן, הוא עוזר לו למצוא את הדבר אחרי חיפש במסעו. בסינדרלה, הפיה הטובה נותנת לסינדרלה את השמלות שהיא צריכה כדי להשתתף בנשף.

שיטת הניתוח של פרופ ספגה ביקורת על שהיא מתעלמת מן הנימה, האווירה, הדמויות וכל מאפיין אחר המבדיל בין סיפור מעשייה אחד למשנהו<ref>{{הערה|1=[http://www.brown.edu/Courses/FR0133/Fairytale_Generator/propp.html Vladimir Propp's Theories]</ref>}}.

מעשיות רבות, במיוחד אלה המיועדות לילדים, מכילות מוסר השכל. פרו סיים את המעשיות שאסף במוסר השכל, אף שלעתים ספק אם מסרו מוסרי. כך סיפור סינדרלה מסתיים בהערה כי יופייה ואופייה לא היו מועילים לה לולא עזרתה של הסנדקית, דבר הבא להצביע על חשיבותם של קשרים חברתיים. <ref>{{הערה|1=Maria Tatar, The Annotated Classic Fairy Tales, p. 43. ISBN 0-393-05163-3</ref>}}

סיפורי מעשיות רבים פורשו באשר למשמעותם. פירוש מיתולוגי אחד טוען כי רבים מסיפורי המעשיות, כולל אלה של [[עמי ותמי]], [[היפהפייה הנרדמת]], [[הנסיך והצפרדע]], היו מיתוסים של אל השמש; פרשנות זו איננה מקובלת בימינו. <ref>{{הערה|1=Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 52</ref>}}. רבים מסיפורי המעשיות אף זכו לניתוח ופירוש [[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] מנקודות מבט [[פרויד|פרוידיאניות]], [[קרל גוסטב יונג|יונגיאניות]] ואחרות, זאת מבלי שאחת מן הפרשנויות האלה הפכה למקובלת.

פרשנויות לגרסה כזו או אחרת של מעשייה זכו לביקורת על שהדגישו את חשיבות מוטיבים מסוימים בסיפור, בעוד שאלה לא היו אינטגרלים לסיפור המעשיה, בעוד שאותו סיפור עצמו זכה במהלך ההיסטוריה לגרסאות רבות. <ref>{{הערה|1=Alan Dundes, "Intrepreting Little Red Riding Hood Psychoanalytically", pp. 18-19, James M. McGlathery, ed., The Brothers Grimm and Folktale, ISBN 0-252-01549-5</ref>}}. כך בסיפור "כחול הזקן" נחשף יצר סקרנותה של אשתו על ידי המפתח המוכתם בדם, על ידי שבר הביצה, או על ידי ורד שאותו ענדה, זאת מבלי שפרט זה ישפיע על העלילה. אולם פרשנויות שונות של מעשיה זו ייחסו חשיבות לאותו עצם שחשף את פעולתה הסקרנית של האישה <ref>{{הערה|1=Tatar, The Hard Facts of the Grimms' Fairy Tales, p. 46.</ref>}}.

פולקלוריסטים אחרים פרשו את סיפורי המעשיות כמסמכים היסטוריים. רבים מן הפולקלוריסטים הגרמנים, עשו שימוש בסיפורי האחים גרים כדי להסביר מנהגים קדומים, זאת על יסוד ההנחה שהסיפורים נשמרו בצורתם המקורית מימי קדם. <ref>{{הערה|1=Zipes, The Brothers Grimm: From Enchanted Forests to the Modern World, p. 48.</ref>}}. פולקלוריסטים אחרים ניסו לתת הסבר היסטורי לדמותה של האמא החורגת המרשעת בכך שבימי קדם נשים רבות מתו במהלך הלידה ובעליהן התחתנו מחדש, דבר שיצר מצב שבו האם החורגת הייתה צריכה להתחרות עם הילדים מן הנישואים הקודמים, על משאבי הבית. <ref>{{הערה|1=Marina Warner, From the Beast to the Blonde: On Fairy Tales And Their Tellers, p. 213. ISBN 0-374-15901-7</ref>}}