ספטימיוס סוורוס – הבדלי גרסאות

'''לוקיוס ספטימיוס סוורוס''' ([[לטינית]]: '''Lucius Septimius Severus'''{{כ}}; [[11 באפריל]] [[145]]<ref>{{הערה|1=שנת לידתו שנויה במחלוקת: לפי ה[[היסטוריה אוגוסטה]] הוא נולד ב-[[146]], אך [[קאסיוס דיו]], הנחשב למקור מוקדם ואמין יותר מציין את גילו המדויק ביום מותו (65 שנים, 9 חודשים ו-25 ימים) המאפשר לחשב לאחור את לידתו ב-[[11 באפריל]] [[145]]. לפי בירלי (Septimius Severus: The African Emperor ראו לקריאה נוספת) (עמוד 220, הערה 27) זהו התאריך הסביר יותר, אם כי קיימת גם האפשרות שספטימיוס סוורוס עצמו זייף את תאריך לידתו.</ref>}} - [[4 בפברואר]] [[211]]) היה [[קיסרי רומי|קיסר רומא]] מ-[[9 באפריל]] [[193]] ועד מותו ב-[[211]]. הביא יציבות שלטונית לאימפריה הרומאית לאחר שלטונו ה[[מגלומניה|מגלומני]] וההרסני של [[קומודוס]] ומלחמות הירושה שפרצו עם הירצחו. הרחיב את גבולות הקיסרות ב[[מזרח]] והבטיח את יציבות שלטונו במחיר של [[מלחמת אזרחים]] עקובה מדם וחיזוק מעמדם של אנשי הצבא, בקיסרות שהייתה ל[[דיקטטורה]] צבאית. סוורוס הוא הראשון מתוך ששת [[הקיסרים הסוורים]] המוזכרים ב[[היסטוריה אוגוסטה]].

עם תום מלחמת האזרחים נתגלתה אכזריותו של סוורוס במלואה: הוא הורה לכרות את ראשו של אלבינוס ולהציגו על מוט ברומא; כן הורה להרוג את אשתו וילדיו. רבים מאצילי ספרד וגאליה טוהרו גם הם על נשיהם. לבסוף כילה את זעמו ברבים מחברי הסנאט, כולל אביו של פרטינקס. אזרחי רומא, כפי שכותב [[קאסיוס דיו]], לא אהבו את אכזריותו ואת הכרזתו על עצמו כבנו של מרקוס אורליוס, כמו גם את השבחים שהרעיף בנאומיו על קומודוס בנו. עם ביסוס שלטונו לא היה ספטימיוס סוורוס אהוב על נתיניו אך פחדו נפל על כולם. [[ניקולו מקיאוולי]] הסביר את יכולתו של סוורוס להאריך ימים בשלטון בכך שהאומץ והאופי שלו מנעו מהעם לשנוא אותו, על אף מעשיו האכזריים.<ref>{{הערה|1=ניקולו מקיאוולי, '''הנסיך''' (פרק 19)</ref>}} מעטים מקיסרי התקופה זכו כמוהו למות מוות טבעי.