דימוי – הבדלי גרסאות

* "לחוות דעתה של [[שלי יחימוביץ'|יחימוביץ']] על אתיקה עיתונאית יש בערך אותו תוקף מוסרי שיש לחוות דעתו של [[אלחנן טננבאום]] על אהבת מולדת" ([[נחום ברנע]]<ref>{{הערה|1=[http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000178636 כתבה] ב[[גלובס]]</ref>}}.)

:הדימוי האחרון של ברק, זה של היצירה השיפוטית כספר הנכתב בהמשכים, שאול מדוורקין. כשדוורקין משתמש בדימוי זה, הוא מפתח את פרטיו על-פני עמודים רבים ואורג אותם אל סבך מורכב של טענות תאורטיות. ברק אינו מפתח את דימוייו. הוא לא מעשיר אותם בפרטים. הוא לא קושר אותם למערכת מורכבת יותר של המושג התאורטי שאותו הם אמורים להסביר<ref>{{הערה|1=‏"משפטים", כרך יח, 1988‏</ref>}}.

פסקי דין נכתבים בדרך כלל תוך הקפדה על לשון נקייה, אך לא כך קרה בפסק דין שבו קבע השופט כי כלל לא היה מקום להגשת [[כתב אישום]], והוסיף כי מדובר בבלון: "שכל מה שיש בו באותו בלון, זה מעט אוויר חם ותו לא. אוויר זה שמילא את הבלון והגביהו אל על לשמחת הצופים ולהשתאותם, השתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה, שלא זו בלבד שלא נשמעה כלל לאוזניהם הכרויות של הצופים, אלא שלא הניבה אפילו במעט ריח רע לרפואה". בערעור על פסק דין זה ציינה השופטת י' שטופמן "אכן, אין הצדקה לכך שעולם הדימויים העשיר של בית משפט קמא יעסיק את ערכאת הערעור, שהרי, איש איש וסגנונו, איש איש ודימויו. יחד עם זאת, לא אוכל להימנע מלהעיר כי זכאים המתדיינים כולם, תובעים ונאשמים כאחד, גם אלה שטענותיהם נדחות על ידי בית משפט, כי בית המשפט ינהג בהם בכבוד ובנימוס, ומוטב היה לו לבית משפט קמא להימנע מאותה הערה בוטה ומיותרת לחלוטין"<ref>{{הערה|1=‏עפ 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-25.10.01</ref>}}.