מהומות סטונוול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אדמיניסט, פדרלי
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 15:
{{מקרא|#ff7b34|בוטלו בין 1989 ל-2002}}
{{מקרא|#e00000|בוטלו בשנת 2003 על ידי בית המשפט העליון}}]]
[[להט"ב]] ברחבי [[ארצות הברית]], בשנות החמישים והשישים, התמודדו מול מערכת [[חוק]]ית שהייתה [[הומופוביה|הומופובית]] אף יותר מאשר במספר ממדינות [[ברית ורשה]]<ref>{{הערה|1=תיאור הרקע למהומות, פריצתן ומשמעותן נסמך רבות על ספריהם של ד'אלימליו (D'Emilio) משנת [[1983]] ושל דברמן (Duberman) משנת [[1993]], שחקרו אירועים אלו לעומק.</ref>}}.
 
פרט למדינת [[אילינוי]], שביטלה את הגדרת [[מעשה סדום]] כעבירה פלילית ב- 1961, מעשים מיניים הומוסקסואליים, אפילו בהסכמה בין גברים בוגרים בביתם הפרטי, נחשבה ברחבי ארצות הברית כ[[עבירה פלילית]] שדינה מאסר בפועל, בתקופת מהומות סטונוול. ב-20 ממדינות ארצות הברית הייתה חקיקה הקשורה לפסיכופטיה מינית (sex psychopath laws) שאיפשרה חוקית מעצר אדם למספר שנים, רק בשל היותו הומוסקסואל. בפנסילבניה וקליפורניה, למשל, היו עלולים נאשמים על רקע "עבירת מין הומוסקסואלית" להישלח למוסדות לחולי נפש לכל חייהם, ובשבע מדינות אחרות מותר היה למדינה לבצע בהם סירוס פיזי בכפייה. הטיפולים הרווחים על ידי הממסד הפסיכיאטרי בארצות הברית של שנות החמישים והשישים, לצורך "ריפוי" של הומוסקסואלים, כלל בין השאר, סירוס, היפנוזה, טיפולים בחשמל וניתוח לכריתת אונה<ref>{{הערה|1=
{{ש}}
* Jonathan Ned Katz, The Invention of Heterosexuality , University of Chicago Press ,1990 (pp. 181–197
* Adam Limentani, Between Freud and Klein: The Psychoanalytic Quest for Knowledge and Truth, London: Free Association Books ,1989, (p. 60)
}}.
</ref>.
 
ה[[משטרה]] ב[[ארצות הברית]] נהגה לעתים תכופות לתעד את זהותם של הנוכחים בברים של הומוסקסואלים, באופן שהיה יכול להתפרסם מאוחר יותר בעיתונות. הסיבות למעצרים על רקע מגדרי (או בלשון המשטרה "התנהגות בלתי צנועה") היו שונות ומגוונות, למשל: התנשקות, אחיזת ידיים, לבישת בגדים של בן המין האחר, ואף שהייה בברים של הומוסקסואלים בזמן הפשיטות.
 
היחס כלפי להט"בים בארצות הברית החמיר החל מסוף שנות הארבעים ובשנות החמישים, לאחר ניצחון בעלות הברית ב[[מלחמת העולם השנייה]]. זאת במסגרת הרצון "להשיב את הסדר החברתי שלפני המלחמה על כנו, ולהדוף את הכוחות של שינוי"<ref>{{הערה|1=
{{ש}}
* Adam, Barry D. "From liberation to transgression and beyond: gay, lesbian and queer studies at the turn of the twenty-first century." p.15-26.
שורה 33:
* Adam, Barry D. “Homophobia and heterosexism.” p. 2152-2154.
In The Blackwell Encyclopedia of Sociology. Edited by George Ritzer. Malden, MA: Blackwell, 2007. vol. 5.
}}.
</ref>.
 
כשהם מונעים על ידי התחושות הלאומיות האנטי קומוניסטיות, הובילו המחוקקים בארצות הברית, ובראשם ה[[סנטור]] [[ג'וזף מקארתי]] מסע של רדיפות כלפי אנשים שנחשדו ברעיונות קומוניסטיים ואחרים הנוגדים לכאורה את הרוח האמריקאית. מטרת הרדיפה הממשלתית, שכונתה [[מקארתיזם]] הייתה לסמן ולהעניש פעילים הנוקטים עמדות פוליטיות שאינן תואמות את רצון הממשל או חשודים בחוסר פטריוטיות כלפי המדינה הדמוקרטית, תוך הסתמכות על שמועות, עדויות מפוקפקות וראיות בלתי מספיקות. הומוסקסואליות, שנחשבה כ"השחתה מוסרית" נכללה בין התכונות האסורות, ונרדפה בהתאם במהלך שכונה "[[בהלת הלבנדר]]". הומוסקסואלים היו כלולים ברשימה זו על ידי מחלקת המדינה האמריקנית ב-1950, על סמך התאוריה כי הם מועדים לסחיטה. [[ג'יימס וב]] ששימש כתת-מזכיר המדינה, ציין למשל בדו"ח, כי "ההערכה היא כי בדרך כלל העוסקים במעשים סוטים אלה מגלים חוסר יציבות רגשית ביחס לאדם נורמלי".
 
בנוסף לחוסר היכולת של עובדי המדינה ואנשי הציבור להזדהות כהומוסקסואלים או לתמוך ביחס הוגן כלפיהם, לא יכלו גם אנשי התקשורת, הבמה והקולנוע להזדהות או למחות כנגד היחס ההומופובי, על מנת שלא יוכנסו ל{{ה|רשימה השחורה של הוליווד}}.<ref>{{הערה|1=
Nicholas C. Edsall, '''Toward Stonewall: Homosexuality and Society in the Modern Western World'''. Charlottesville: University of Virginia Press, 2003. xiv, 377 pp
}}
</ref>
 
בין השנים 1947 - 1950 נידחו 1700 בקשות עבודה פדרליות, ושוחררו מהצבא 4380 בני אדם, לאחר שנחשדו בנטייה הומוסקסואלית.
 
בשנת 1952 הגדירה [[האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה]], ב[[DSM|מדריך לאבחון הפרעות נפשיות]], את ההומוסקסואליות כ"הפרעת אישיות סוציופתית". ההתייחסות הרפואית להומוסקסואליות הייתה כאל הפרעה נפשית המעידה על פחד פתולוגי סמוי כלפי המין הנגדי, שנגרמה על ידי מערכת יחסים טראומטית של הורה-ילד. מיעוט המחקרים שנגדו תפיסה זו, כדוגמת מחקרה של [[אוולין הוקר]],<ref>{{הערה|1=
מחקרה של הוקר משנת 1957 כלל שתי קבוצות: גברים הומואים וגברים הטרוסקסואלים, אשר התבקשו לענות על מחקר "התאמה" פסיכולוגי, הבודק את מידת הסתגלותם של הנחקרים לחברה הסובבת. לאחר מכן, ביקשה הוקר מפסיכולוגים מומחים לעיין בשאלונים ולקבוע מי מהנחקרים הומוסקסואל. אנשי המקצוע לא יכלו להבחין בין הנחקרים ההומואים לבין ההטרוסקסואלים. המחקר אמנם הצליח להפריך את הטענות בדבר בעיות אישיוּת וקשיי הסתגלות של הומואים, אולם הממסד הרפואי לא שינה את יחסו בעקבות טענות אלה עד שנת 1973. </ref>}} לא הצליחו לשנות את גישת הממסד. להשקפה הרפואית, כלפי שונות בתחום הנטייה המינית והמגדר, הייתה השפעה רבה, ולא רק במקצוע הרפואה.
 
בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים נשמרו במשרדי [[FBI|הבולשת הפדרלית]] ובמשטרה רשימות של אנשים החשודים בהומוסקסואליות ונערך לגביהם מעקב קבוע. הממשל הפדרלי והממשלים המקומיים התייחסו להומוסקסואליות באופן נוקשה, לא התירו העסקת עובדים להט"בים, ואף לא התירו לעובדים ללבוש בגדים הנראים כשייכים לבגדי המין השני. נסגרו ברים, פאבים ומועדונים שהתקיימה בהם פעילות של הומוסקסואלים, עובדיהם נעצרו ופרטיהם פורסמו בתקשורת. אף האוניברסיטאות נהגו באופן דומה וסילקו משורותיהן סטודנטים שנחשדו בהומוסקסואליות. אלפי נשים וגברים, לסביות והומואים, הושפלו בפומבי, הוטרדו פיזית, הותקפו באלימות, הוצתו, נכלאו, או אושפזו במוסדות פסיכיאטריים. רבים אחרים נאלצו לחיות חיים כפולים ולשמור מכל משמר את סוד חייהם האישיים לבל ידלוף מידע למקומות ולאנשים עמם הם עובדים.