הבדלים בין גרסאות בדף "פרנץ פנון"

נוספו 46 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
מ (בוט החלפות: תוכנ\1ת)
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
ספרו המפורסם "עור שחור, מסכות לבנות" (Black Skin, White Masks) ראה אור שנה לאחר מכן, בשנת 1952. בשנת 1953 נישא פנון לג'וס דבל (Jose Duble), אישה לבנה ממוצא צרפתי. באותה שנה עבר ל[[אלג'יריה]] והחל לכהן כראש המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בלידה-ג'ונוויל (Blida-Joinville). בשנת 1954, במהלך שהותו שם, פרצה [[מלחמת העצמאות של אלג'יריה|המלחמה לשחרור אלג'יריה]]. בשנתיים הראשונות למלחמה הוא המשיך בתפקידו ובמקביל סייע לכוחות המורדים{{הערה|שם=Caute|Caute, D. 1970. Frantz Fanon. New York: The Viking Press}}. בעקבות המלחמה החל פנון לטפל בו זמנית גם בחיילים הצרפתים שהיו מעורבים ב[[עינויים]] וגם בקורבנות האלג'יראים שעונו. ההיחשפות לתופעות העינויים ולסיפורים האישיים של מטופליו זעזעה את פנון ובשנת 1956 הוא התפטר מתפקידו.
 
פנון עבר ל[[תוניסיה]], שם החל לעבוד עם [[חזית השחרור הלאומית]] (FLN){{כ}}<ref name{{הערה|שם="emory" />}}. באותה שנה החל פנון לשמש כעורך העיתון של "חזית השחרור הלאומית" שנקרא "אל-מודג'היד" (El Moudjahid). בשנת 1960 מונה פנון ל[[שגריר]] הממשלה האלג'יראית הזמנית ב[[גאנה]], שם הוא לקה במחלת ה[[לוקמיה]]<ref name{{הערה|שם="Caute" />}}. בשנה האחרונה לחייו בגאנה כתב פנון את ספרו המוכר ביותר, "מקוללים עלי אדמות" (Wretched of the Earth), שנחשב לספר ההגות האנטי-קולוניאלי החשוב והמשפיע ביותר. הספר פורסם בידי [[ז'אן פול סארטר]] זמן קצר לפני מותו של פנון, אשר נפטר ב-6 בדצמבר 1961 במדינת [[מרילנד]] שב[[ארצות הברית]], שם קיבל טיפול ב[[לוקמיה]]<ref name{{הערה|שם="emory" />}}.
 
שנים לאחר מותו, נתפס פנון כנביא של ה[[פוסט-קולוניאליזם]] וכמי שכתב על הפוסט-קולוניאליזם כעשרים שנה לפני שהוא החל להתממש כמציאות היסטורית. עד היום נחשב פרנץ פנון לאחד מהוגי הדעות האפריקאים החשובים והמשפיעים ביותר.
==הגותו==
===עור שחור, מסכות לבנות===
"עור שחור, מסכות לבנות" (Black Skin, White Masks), אשר פורסם ב-1952, הוא ספרו הראשון של פנון<ref name{{הערה|שם="Hiddleston">|1= Hiddleston, Jane. 2009. Understanding Postcolonialism. Stocksfield: Acumen. Pg. 25.</ref>}}. הספר עוסק במנגנונים התרבותיים של הקולוניאליזם ובהשפעותיהם על יחידים ותרבויות, כפי שהם מתבטאים בשאלות של זהות ו[[גזענות]]. פנון השתמש במודלים [[פסיכואנליזה|פסיכואנליטיים]] כדי לתאר את תחושות התלות וחוסר המותאמות של השחורים בעולם הלבן, ואת תחושת העצמי המפוצל שלהם לאחר איבוד שורשיהם התרבותיים לטובת תרבות המדינה הכובשת. בנוסף השתמש פנון בהגות [[פילוסופיה|פילוסופית]] רחבה, הכוללת בין היתר [[אקזיסטנציאליזם]] ומחשבה [[הגל]]יאנית.
 
ספר זה מהדהד במידה רבה את חוויתיו של פנון כשחור, יליד הקולוניה של מרטיניק, אשר כותב לאחר שחי בצרפת וחווה בה תחושות של זרות ונחיתות. בספר פנון טוען שהקולוניאליזם כרוך בהפרדה, חלוקת החברה לאורך קווים גזעיים ותיאור השחור כ"אחר" הנחות של האדם הלבן. השחור בצרפת מזוהה לפי [[סטריאוטיפ]]ים, הוא נתפס כנחות מבחינה [[אינטליגנציה|אינטלקטואלית]] וכמאיים. זהו המבט שמופנה לעבר האדם השחור ואשר בהכרח מעורר בו ניכור עצמי. כך נוצר אצל האדם השחור [[מנגנוני הגנה#מנגנוני הגנה ראשוניים ("פרימיטיביים")|פיצול פנימי]], אשר מתקשר גם ל[[מטאפורה]] שמופיעה בשם הספר<ref name{{הערה|שם="Hiddleston" />}}. פנון מדגיש את חשיבות ה[[שפה]] במסגרת תהליכים אלו ורואה באדם השחור כמי שכלוא בין ה[[צרפתית]], שפתו של המיישב, לבין האפשרות של שימוש ב[[ניב (סיווג שפה)|ניבים]] מקומיים שמקבעים את נחיתותו בעיני האדם הלבן. פנון גם מצביע על הבעייתיות של המצב הקולוניאלי, במסגרתו האדם השחור שואף להידמות לאדם הלבן<ref name{{הערה|שם="Hiddleston" />}}.
 
אחת הביקורות הנפוצות שהופנתה כלפי ספר זה היא שהוא מכיל סתירות רבות, במיוחד בנוגע להתייחסותו של פנון לזהות שחורה (negro), שלעתים מתוארת כקטגוריית זהות אותנטית, בעוד במקומות אחרים פנון מתנגד לעיסוק ב"ערכים שחורים" ולתפיסה של זהות שחורה כקבועה<ref name{{הערה|שם="Hiddleston" />}}.
 
===מקוללים עלי אדמות===
"מקוללים עלי אדמות" (The Wretched of the Earth) יצא לאור בשנת 1961, תקופה קצרה לפני מותו של פנון ממחלת הלוקמיה. עם פרסומו הספר נאסר להפצה בצרפת, ועם זאת הוא הופץ וזכה לתשומת לב רבה<ref name{{הערה|שם="bavel" >|1=אליס שרקי, [http://readingmachine.co.il/home/books/1141223713/chapter_1124807440 על "מקוללים עלי אדמות"], באתר "מכונת הקריאה"</ref>}}. כמו בספריו הקודמים, גם ספר זה מנסה לבחון את מאפייני השליטה הקולוניאלית ואת השפעותיה על הנשלטים, העמים המיושבים (Colonized). זהו ספר שנכתב מנקודת מבטם של העמים המיושבים, ומבחינה ביוגרפית הוא נכתב לאחר שפנון "חצה את הקווים" והצטרף למחתרת האלג'יראית. בספר מדגיש פנון את ה[[אלימות]] הפיזית הישירה של השלטון הקולוניאלי ומתאר את תהליך ה[[דה-קולוניזציה]] ככזה שיחייב אלימות נגדית, עד להפיכתה המוחלטת של המערכת הקולוניאלית<ref name{{הערה|שם="Hiddleston" />}}.
 
הספר מתאר את הניגוד החד בין המיישב (Colonizer) והמיושב (Colonized). בעוד הראשון חי בתנאים של [[עושר]] ונוחות, השני חי ב[[עוני]] ועליבות. בין השניים אין תקשורת והמרחב הוא מופרד לחלוטין<ref name{{הערה|שם="Hiddleston" />}}. הדרך לשינוי המצב היא החלפתם של המיישבים במיושבים, כלומר סילוקם של המיישבים.
 
פנון מתאר את התהליך המהפכני של הדה-קולוניזציה ככזה שעשוי לייצר אדם חדש, [[תודעה]] אנושית חדשה, שתתגבר על עוולות ו[[דעה קדומה|דעות קדומות]]<ref name{{הערה|שם="Hiddleston" />}}.
 
אחת הביקורות שהופנתה באופן תדיר כלפי ספר זה היא שהוא מהלל את האלימות. לדעת אחדים, ביקורת זו התעצמה בעקבות ההקדמה שכתב סארטר לספר זה ואשר מצדיקה את האלימות. עדות לכך ניתן לראות באחד מהציטוטים המפורסמים מתוך ההקדמה: "חיסול של אירופי משיג שתי ציפורים במכה אחת, הוא מחסל בו זמנית את המדכא ואת המדוכא: מה שנותר הוא אדם אחד מת ואדם אחד חופשי"<ref name{{הערה|שם="bavel" />}}.
 
==השפעתו==
במישור האינטלקטואלי הגותו של פנון השפיעה על הוגים רבים ובעיקר נחשבת למבשרת של מחשבה פוסט-קולוניאלית.
 
רעיונותיו של פנון נחשבים כמטרימים את כתיבתו של [[אדוארד סעיד]] אודות ה[[אוריינטליזם]], את ביקורת האירופצנטריות של [[ז'אק דרידה]], ואת "[[תאוריית התלות (מדעי החברה)|תאוריית התלות]]" ו"[[תאוריית המערכת העולמית]]" ה[[מרקסיזם|מרקסיסטיות]]<ref name{{הערה|שם="shochat">|1= שוחט אלה, "אחרית דבר", בתוך פרנץ פנון. 2006. מקוללים עלי אדמות. תל אביב: בבל. עמ' 300-301.</ref>}}.
 
הביקורת של פנון נכתבה על רקע מאבקים לשיחרור לאומי באפריקה והיא השפיעה רבות על מאבקים שונים לשיחרור ברחבי העולם<ref name{{הערה|שם="shochat" />}}. ספריו של פנון, ובמיוחד "מקוללים עלי אדמות", נקראו באופן נרחב בעולם השלישי והיוו השראה לתנועות שחרור שונות ברחבי העולם, ביניהן: "החזית לשחרור מוזמביק" בקולוניה ה[[פורטוגל]]ית של [[מוזמביק]], תנועות [[ערבי]]ות מהפכניות שונות, [[הצבא הרפובליקני האירי]] ב[[בלפסט]], "[[הפנתרים השחורים (ארצות הברית)|הפנתרים השחורים]]" בארצות הברית ועוד<ref name{{הערה|שם="shochat" />}}. פנון גם נקרא על ידי מנהיגים מהפכניים בולטים כדוגמת [[צ'ה גווארה]], [[מלקולם אקס]] ו[[סטיב ביקו]].
 
===פנון והסכסוך הישראלי-פלסטיני===
[[אלה שוחט]], אחת הכותבות ה[[ישראל]]יות המזוהות עם חשיבה פוסט-קולניאלית, העלתה באחרית דבר למהדורה ה[[עברית]] של "מקוללים עלי אדמות", מספר אפשרויות ליישום רעיונותיו של פנון בהקשר הישראלי, בהם ראיית היחס ל[[עדות המזרח]] בישראל דרך המושגים הפסיכואנליטיים של פנון, וראיית [[התנועה הציונית]] כקולוניאליסטית<ref name{{הערה|שם="shochat" />}}.
 
[[יהודה שנהב]] כותב שבעוד ש"עור שחור, מסכות לבנות" זכה להתייחסות רבה בישראל, "מקוללים עלי אדמות" זכה למעט תשומת לב, בגלל גישתו האנטי-קולוניאליסטית שיכולה להתפרש כנוגעת לכיבוש הישראלי של שטחי [[יהודה, שומרון וחבל עזה]], ועל כן קשה יותר לעיכול בישראל<ref name{{הערה|שם="shenhav">|1=שנהב, יהודה. 2006. [http://www.vanleer.org.il/Data/UploadedFiles/Publications/TUV/29/10.pdf "חללי ריבונות, החריג ומצב החירום: לאן נעלמה ההיסטוריה האימפריאלית?"], תיאוריה וביקורת. 29, סתיו 2006. עמ' 208.</ref>}}.
 
==מספריו==
32,748

עריכות