נאוטילוס (מערכת נשק) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: עריכה ממכשיר נייד
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 21:
'''יתרונות:'''
* טווח היירוט קצר, המערכת יכולה ליירט רקטות גם מטווח קצר מאד כאשר החלופות כגון [[כיפת ברזל]] בעלת טווח מינימלי של כ-4 ק"מ ואיננה מסוגלת להגן על יישובים הצמודים לגבול.
* אמינות. על פי עדות של [[יצחק בן ישראל|בן ישראל]], בניסוי שנערך הופלו כל הקטיושות השונות‏‏ במאה אחוז הצלחה{{הערה|‏"בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו איתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן". פרופ' יצחק בין ישראל, ראש מפא"ת לשעבר, בראיון עם [[יועז הנדל]] ב[[מקור ראשון]], 29/12/2006‏}} בבדיקה ב-2000 של המערכת, לא נבדקה יכולתה להתמודד עם מטחים והיא נבדקה רק עם 2 קטיושות בו זמנית.<ref name{{הערה|שם="NyTimes">|1=[http://www.nytimes.com/2006/07/30/world/middleeast/30laser.html U.S. and Israel Shelved Laser as a Defense]</ref>}}
* יכולת יירוט נוספת של פגזים ופצצות מרגמה.
* זמן יירוט מהיר. זמן הקליע הוא [[מהירות האור]]. (שנייה להינעל ושתי שניות להפיל). יעילה גם לירוט רקטות בטווחים קצרים מאוד, שמערכת כמו כיפת ברזל לא יכולה ליירט.
שורה 53:
הפרויקט הוקפא על ידי הממשל האמריקאי לאחר שישראל סירבה להשקיע סכומי כסף גבוהים יותר, וגם לאחר שהתעוררו בעיות בטיחותיות בתפעול המערכת, שסיכנו את מפעיליה. גורמי ממשל בארצות הברית העדיפו לחכות עשור נוסף להבשלת טכנולוגיית לייזר חדשה המבוססת על [[גביש]]ים. כתחליף השקיעה ארצות הברית עשרות מיליוני דולרים בישראל, על מנת שזו שתפתח מערכת ליירוט טילים בליסטיים ורקטות קצרות-טווח הקרויה [[SPYDER]].
 
אלוף (מיל') פרופ' [[יצחק בן ישראל]], ששימש כקצין מחקר ופיתוח ראשי ב[[צה"ל]] בעת קבלת ההחלטה על הנאוטילוס, נחשב עד תחילת 2007 לאחד המצדדים הגדולים בהמשך פיתוחה והשמשתה. בזמנו טען כי הפסקת פיתוחה היא בכייה לדורות, שכן היא הפתרון הטכנולוגי היחיד לאיום הרקטות. גם בעת שיגור מטחי ה[[קטיושה|קטיושות]] על צפון ישראל ב-[[2006]], טען כי באמצעות השקעה של כמה מאות מיליוני דולרים יכול היה להיות בידי צה"ל מענה טוב לאיום הצפוני של [[חזבאללה]] ולאיום הדרומי של [[חמאס]]. במקביל לדבריו הובעה על ידי גורמים מקצועיים שונים ביקורת על כך שצה"ל לא הכניס את המערכת לשימוש מבצעי ולא הקציב לכך את המימון הדרוש. גם האלוף (מיל') [[דוד עברי]], [[מפקד חיל האוויר הישראלי|מפקד חיל האוויר]] לשעבר, הצטרף לדבריו וטען בסוף 2007, "שישראל משלמת מחיר אסטרטגי ומדיני יקר" על כך שהפסיקה את פיתוח המערכת הזו <ref>{{הערה|1={{ynet|חנן גרינברג |הצצה ראשונה למערכת הפטריוט שישראל תקבל|3463282|24 באוקטובר 2007|}}</ref>}}.
 
ב[[2007]] חזר בו בן ישראל מתמיכתו בפרויקט וטען כי לא קיימת מערכת מבצעית של נאוטילוס או סקיי גארד, ולאחר עזיבת ישראל את הפרויקט, האמריקנים החלו לפתח מערכת לייזר גבישי שפועלת על [[חשמל]] ולא גז, שתוך חצי עשור - עשור תהיה מבצעית, ולכן אין טעם ללכת על הפתרון של הנאוטילוס.
שורה 66:
אך בתחילת פברואר 2007 החליט פרץ כי חברת [[רפא"ל]] תפתח נגד רקטות קצרות-טווח את הפתרון המכונה "[[כיפת ברזל]]". החל מ-2011 המערכת מבצעית ובשימוש של צה"ל. המערכת עלותה מוערכת בכ־150-200 מיליון דולר, כאשר עלות טיל יירוט עומדת על כ-40 אלף דולר.
 
בתחילת אוגוסט 2007 החליט שר הביטחון [[אהוד ברק]], שהחליף את פרץ, לפתוח שוב בבדיקה לרכישת מערכת סקיי-גארד המבוססת על ה"נאוטילוס". החברה התחייבה להציב שלוש מערכות ב[[שדרות]] תוך שנה וחצי, בעלות כוללת של 310 מיליון דולר‏‏<ref>{{הערה|1=‏{{הארץ|ברק רביד|בהוראת ברק: שוב נבחנת מערכת לייזר ליירוט קסאם|889175|2 באוגוסט 2007|}}</ref>}}.
 
==לקריאה נוספת==