האיטי – הבדלי גרסאות

| מוטו לאומי = האיחוד יוצר כוח<ref>{{הערה|1=החוקה של 1987 קבעה את המוטו כ"[[חירות, שוויון, אחווה]]" [http://pdba.georgetown.edu/constitutions/haiti/haiti1987.html 1987 CONSTITUTION OF HAITI], </ref>}}

משנת [[1915]] עד [[1934]] שלט בה צבא כיבוש [[ארצות הברית|אמריקני]]. בשנת [[1957]] נבחר [[פרנסואה דובליה]] לנשיא, ובסיוע כוחות המשטרה החשאית (ה"[[טוטון מקוט]]") הנהיג שלטון דיכוי. לאחר מותו, בשנת [[1971]], עלה לשלטון בנו, [[ז'אן קלוד דובליה|ז'אן קלוד]], והקל מעט את עול השלטון על מנת לזכות במעמד בקהילה הבינלאומית ובסיוע מ[[ארצות הברית]] <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=FUSD2v4EQE8C&pg=PA27 Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, '''Haiti''', Marshall Cavendish, 2005, page 27]</ref>}}.

ב-[[1986]] הודח ז'ן קלוד מכיסאו וגלה ל[[צרפת]] <ref>{{הערה|1=בתחילת [[2011]] הוא שב להאיטי</ref>}}. מפקד הצבא, הנרי נמפי, הוביל ממשלה לאומית שהכינה [[חוקה]] חדשה, אשר אומצה ברוב גדול במרץ 1987. בחירות שהתקיימו בנובמבר 1987 הופסקו באמצע לאחר שעשרות אנשים נורו במהלך הבחירות על ידי חיילים. בדצמבר 1990 התקיימו בחירות פעם נוספת והפעם נבחר הכומר [[ז'אן-ברטראן אריסטיד]] ברוב של יותר משני שלישים מהקולות. אולם באוגוסט 1991 הצביעו 83 נציגי פרלמנט נגדו ורק 11 הצביעו בעדו. חודש אחר כך התקיימה הפיכה צבאית אשר הדיחה את אריסטיד מתפקידו. בעקבות זאת הפעילה הקהילה הבינלאומית [[אמברגו]] על האיטי אשר נמשך עד 15 באוקטובר 1994, היום בו הושב אריסטיד לתפקידו מגלות של שלוש שנים. בשנת 1995 התקיימו בחירות אשר הוחרמו על ידי רוב המפלגות והשתתפו בהן רק 30% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות שהתקיימו באפריל 1997 השתתפו רק 10% מבעלי זכות הבחירה <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=5fNw1ixqoLwC&pg=PA89 Elizabeth D. Gibbons, '''Sanctions in Haiti: human rights and democracy under assault''', Greenwood Publishing Group, 1999, page 89]</ref>}}.

ב-[[12 בינואר]] [[2010]] התרחשה [[רעידת האדמה בהאיטי (2010)|רעידת אדמה עזה]] בעוצמה 7 ב[[סולם ריכטר]] שפגעה בבירה [[פורט או פרנס]], והותירה הרס רב והרוגים רבים הנאמדים בכמאתיים אלף נפשות. בעיר הבירה נהרסו מבני שלטון רבים ובהם [[הארמון הלאומי (האיטי)|ארמון הנשיאות]] <ref>{{הערה|1={{ynet||רעש אדמה חזק בהאיטי: חשש לאלפי הרוגים|3833637|13 בינואר 2010|}}</ref><ref>}}{{הערה|1=הערכה בהאיטי: מניין ההרוגים יגיע עד 200 אלף.</ref>}}.

המשטר הנוכחי של האיטי נקבע ב[[חוקה]] בשנת 1987<ref>{{הערה|1=[http://pdba.georgetown.edu/constitutions/haiti/haiti1987.html 1987 CONSTITUTION OF HAITI]</ref>}}. על פי החוקה, אזרח האיטי הוא אדם שנולד בהאיטי לאב או לאם שהם אזרחי האיטי, או מי שהתאזרח בהאיטי לאחר חמש שנות מגורים במדינה. האזרחות אובדת למי שקיבל אזרחות של מדינה אחרת, עבד בשליחות מדינה אחרת או התגורר בה ללא אישור של רשויות האיטי <ref>{{הערה|1=פסקאות 12 ו 13 של החוקה</ref>}}.

להאיטי רשות מחוקקת המורכבת משני בתים: בית נבחרים וסנאט. לכל מחוז של האיטי נציג בבית הנבחרים, ולמחוזות עירוניים עד שלושה נציגים. בבית הנבחרים כולו לפחות 70 נציגים הנבחרים בבחירות כלליות במחוזותיהם <ref>{{הערה|1=פסקאות 89-90 לחוקה</ref>}}.

האיטי היא המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי ובין העניות ביותר בעולם כולו, עם [[תוצר מקומי גולמי]] לנפש של כ-$1,300 לשנה (מותאם לכוח הקנייה). הפערים בין עשירים לעניים הם גדולים מאוד, כאשר אחוז אחד של האוכלוסייה אחראי ל-44% מהתל"ג והוא הבעלים של 60% מאדמות המדינה הראויות לעיבוד <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=FUSD2v4EQE8C&pg=PA37 Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, '''Haiti''', Marshall Cavendish, 2005, page 37]</ref>}}.

כלכלת האיטי מבוססת בעיקר על חקלאות. בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 היה גידול בהיקף התעשייה הקלה, אך בתחילת שנות ה-2000 הייתה נסיגה בהיקף התעשייה בגלל חוסר היציבות הפוליטית של המדינה. למרות זאת, תוצרת תעשייתית היא ענף ה[[ייצוא]] העיקרי של האיטי. מוצרי ייצוא נוספים של האיטי הם [[קפה]], [[שמן צמחי]] ו[[קקאו]]<ref name{{הערה|שם="book">|1=[http://books.google.com/books?id=FUSD2v4EQE8C&pg=PA40 Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, '''Haiti''', Marshall Cavendish, 2005, page 40]</ref>}}.

התעשייה בהאיטי היא בעיקר מפעלי טקסטיל בסביבת הבירה [[פורט-או-פרנס]] בבעלות חברות מ[[ארצות הברית]] אשר הקימו מפעלים בהאיטי בעקבות הבטחות של מנהיגה של האיטי, בייבי דוק, לכוח עבודה זול והטבות מס. אולם חלק מהמפעלים עזבו מאז את האיטי בעקבות חוסר היציבות הפוליטית, ביקורת מבית בארצות הברית על ניצול עובדים ובעיות באספקה סדירה של [[חשמל]]<ref name{{הערה|שם="book"/>}}.

כוח העבודה של האיטי מונה כ-3.6 מיליון נפש, אך כ-50% מהם מובטלים ורבים אחרים זוכים לעבודה חלקית בלבד. כ-66% מהמועסקים עובדים בחקלאות, 25% בענף השירותים ו-9% בתעשייה. בשנת 2003 [[שכר מינימום|שכר המינימום]] הועלה מכ-$1 לכ-$2 ליום עבודה <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=FUSD2v4EQE8C&pg=PA41 Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, '''Haiti''', Marshall Cavendish, 2005, page 41]</ref>}}.

המטבע של האיטי הוא ה[[גורד (מטבע)|גורד]] (Gourde), המתחלק ל-100 סנטים. בסוף שנת 2009 [[דולר אמריקאי]] אחד היה שווה ל-39.96 <ref>{{הערה|1=[http://www.exchange-rates.org/Rate/USD/HTG/12-31-2009 http://www.exchange-rates.org/Rate/USD/HTG/12-31-2009]</ref>}} גורד. במשך תקופה ארוכה היה שער הגורד בערך של חמישה גורד לדולר אמריקאי. אולם בתקופה שבין 1990-1994 ירד שערו לרמה של 15 גורד לדולר, בגלל האמברגו הבינלאומי על האיטי. במהלך השנים 1995-1999 התייצב שערו של הגורד בין 16-18 גורד לדולר אמריקאי<ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=Gc7jfpx7tqcC&pg=PA11 Bernhard Fritz-Krockow, '''Haiti: selected issues''', International Monetary Fund, 2000], page 11</ref>}}. ממשלת האיטי אינה מטילה מגבלות על קניית מטבע חוץ והוצאת כספים אל חוץ למדינה <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=Gc7jfpx7tqcC&pg=PA12 Bernhard Fritz-Krockow, '''Haiti: selected issues''', International Monetary Fund, 2000], page 12, remark 6</ref>}}.

דו"ח של [[קרן המטבע הבינלאומית]] ציין כי 38% מההפקדות ב[[בנק]]ים בהאיטי היו בדולרים ו-41% מהאשראי שניתן על ידי בנקים בהאיטי היה בדולרים. שיעור ההפקדות הדולריות עלה מ-4% בספטמבר 1993 ל-10% בספטמבר 1994, בתקופה בה הייתה אינפלציה של 52%, ומאז המשיך לעלות למרות הירידה באינפלציה. בשנת 1994 היה מעבר לנקיבת מחירי נדל"ן וסחורות יקרות ככלי רכב בדולרים <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=Gc7jfpx7tqcC&pg=PA9 Bernhard Fritz-Krockow, '''Haiti: selected issues''', International Monetary Fund, 2000], pages 9-11</ref>}}.

האיטי הייתה בעבר מושבת העבדים העשירה ביותר ביבשת אמריקה. אולם התהפוכות הפוליטיות הביאו אותה למצבה העגום. שלטונו הדיקטטורי של [[פרנסואה דובליה]] הביאה להגירה ניכרת של בעלי אמצעים מהאיטי ובעקבות זאת לפגיעה בכלכלתה. בשנים 1986-1987, בעקבות המעבר לדמוקרטיה, זכתה האיטי לסיוע חוץ חסר תקדים, אולם הדבר לא מנע הידרדרות במצב הכלכלי של האיטי. הייצור של [[קפה]], [[קקאו]], [[סוכר]] ו[[סבון]] צנחו בעשרות אחוזים ותעשיית הטקסטיל הוכתה קשות בגלל [[ייבוא]] מאסיבי של בגדים משומשים זולים. פתיחת [[נמל]]י המדינה בעקבות עזיבתי של הדיקטטור ב-1986 הביאה לפריחה של ענף ההברחות שאפשרה יבוא זול של [[אורז]] ומוצרים אחרים אשר הציפו את השוק וגרמו לאובדן הכנסות של המגזר החקלאי <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=YRQPgQr_x04C&pg=PA109 Americas Watch Committee (U.S.), '''The More things change-- human rights in Haiti ''', 1989, pages 109-112]</ref>}}. בעקבות ההפיכה של יוני 1988 השעו [[ונצואלה]] ו[[צרפת]] את סיוע החוץ שלהן להאיטי <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=YRQPgQr_x04C&pg=PA108 Americas Watch Committee (U.S.), '''The More things change-- human rights in Haiti ''', 1989, page 108]</ref>}}.

בשנת 1991 עמד התל"ג לנפש של האיטי על 370 דולר לשנה. בשנה זו התרחשה ההפיכה הצבאית שהביאה לאמברגו בינלאומי על האיטי, בין השנים 1991-1994, ולהרס הכלכלה של האיטי <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=FUSD2v4EQE8C&pg=PA42 Roseline Ngcheong-Lum, Leslie Jermyn, '''Haiti''', Marshall Cavendish, 2005, page 42]</ref>}}. לאחר השבת השליט הנבחר לקראת סוף 1994 התגייסה הקהילה הבינלאומית לסייע להאיטי במענקים ובהלוואות. במהלך ינואר 1995 התחייבו גורמים בינלאומיים לסייע להאיטי ב-1.1 מיליארד דולר. אולם קצב הסיוע בפועל היה נמוך מן המצופה. בשנת 1995 הגיעו כ-500 מיליון דולר, בשנת 1996 כ-400 מיליון דולר ובשנת 1997 רק כ-300 מיליון דולר. ועדת בדיקה מצאה שמחלוקות פוליטיות בפרלמנט של האיטי אשר מנעו העברת חוקים נדרשים היה בין הגורמים שהאטו את קצב השימוש בהלוואות ובמענקים. בשנת 1995 רשמה המדינה צמיחה של 4.6%, אך קצב הצמיחה ירד ל-1.5% בשנת 1997. בשנת 1997 היה התל"ג לנפש רק $260 לשנה, ה[[אינפלציה]] הגיעה ל-17% ושיעור ה[[אבטלה]] היה 60% <ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=5fNw1ixqoLwC&pg=PA89 Elizabeth D. Gibbons, '''Sanctions in Haiti: human rights and democracy under assault''', Greenwood Publishing Group, 1999, pages 88-89]</ref>}}.

<ref>{{הערה|1={{הארץ|נירית בן ארי|הקשר היהודי של האיטי|1144235|22 בינואר 2010}}</ref>}}.