הבדלים בין גרסאות בדף "חוות סג'רה"

נוספו 12 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
 
==הקולקטיב החקלאי==
ב-[[1908]] נוסד בחווה '''הקולקטיב החקלאי'''. הקולקטיב הוקם ביוזמתה של [[מניה וילבושביץ]], בהשפעת רעיונות קולקטיביים שספגה מתורתו של [[טולסטוי]] והפנימה כאשר הכשירה עצמה לעלייה בקומונה ב[[מינסק]] וכאשר ביקרה אצל ה"[[דוחובורים]]"<ref>{{הערה|1=דוחובורים - Духоборы, מילולית "לוחמי הרוח"</ref>}} יוצאי רוסיה ב[[קנדה]]. הגרעין המייסד מנה 10 פועלים חקלאיים שעברו מיהודה לגליל. הקולקטיב קיבל 1,000 דונם<ref>{{הערה|1=לפי מקור אחר - 2,000 דונם</ref>}} מאדמות החווה לגידולי פלחה בתנאי [[אריסות]]. בנוסף, קיבל הקולקטיב לעיבוד ממנהל החווה, [[אליהו קראוזה]], חלק מהענפים החקלאיים של החווה עצמה. הפועלים ניהלו את עצמם והיו אחראים בעצמם על קיום המשק, ובכך היו הגרעין הידוע הראשון להתיישבות השיתופית היהודית בארץ ישראל. היה זה הקולקטיב החקלאי הראשון בארץ ישראל.
 
את מנהלי הקולקטיב בחרו חבריו באופן שוויוני. המנהלים קיבלו שכר זהה לשאר החברים ועבדו ככולם. הצלחת הקולקטיב השפיעה על [[ארתור רופין]] לתמוך בהקמת הקומונה ב[[אום ג'וני]].
ב-[[1909]] התארגנה קבוצת פועלים נוספת בחוות סג'רה, מאנשי ארגון בר-גיורא, והקימה את [[לגיון העבודה]]. קבוצת הלגיון החזיקה מעמד כשנה אחת, ובמהלך השביתה בחוות סג'רה התפרקה עקב חיכוכים עם הפועלים האחרים.
 
באותה שנה הקימה [[חנה מייזל שוחט]] יחד עם קבוצת בחורות קבוצת עבודה של בחורות במטרה לטפח חלקת אדמה בשטח החווה. הירקות והפרחים שהניבה החלקה תוך זמן קצר הוכיחו כי ביכולתן לגדל גידולים חקלאיים ולהיות פרודוקטיביות וחיוניות למשק. <ref>{{הערה|1=מוקי צור, תאיר זבולון וחנינא פורת, '''כאן על פני האדמה''', ת"א: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשמ"א.</ref>}}
 
החווה הביאה על חברת יק"א הפסדים כספיים אשר גרמו לה למכור את החווה ל[[נטעים (אגודה)|"אגודת נטעים]]". בקיץ 1913 נחתם בראשי פרקים חוזה בין יק"א ואגודת נטעים למכירת 7910 דונם, אשר כמחציתם היו נטועים [[שקד]]ים, [[זית]]ים ו[[אקליפטוס]]ים, ביחד עם מבני החווה. נטעים ביקשה להקצות חלק מהשטח להרחבת המושבה ובשאר להקים מטעים שימכרו לרוכשים פרטיים. כבר בסוף שנת 1913 החל לפעול מרכז הנטיעות של נטעים בסג'רה. בתחילת העבודה הועסקו על ידי נטעים 40 פועלים יהודים ועשרה ערבים ובהמשך עלה מספר הפועלים היהודים ל-67 ומספר הפועלים הערבים ל-15. בתחילת 1914 דרשו פועלי העלייה השנייה, בגלל המצב הביטחוני באזור [[הגליל התחתון]] שהאגודה תעסיק יהודים בלבד ובעקבות סירוב האגודה הכריזו על שביתת פועלים. מצד ההנהלה עלו טענות שהפועלים השובתים השחיתו ציוד של החברה, איימו על מנהל החווה ואף היכו את אחד המשגיחים, טענות שהוכחשו על ידי הפועלים{{הערה|יוסף כץ, אברהם רובינשטיין, '''בשבילי התחייה''', אוניברסיטת בר־אילן, 1989, עמוד 65}}. השביתה לא הצליחה לשנות את מדיניות החברה, ולכן רובם עזבו{{הערה|{{דבר|חיים שורר|סג'רה|1962/09/28|00204}}}}.
32,748

עריכות