ויקיפדיה

פרניו טוג'מן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
23,203 עריכות
אין תקציר עריכה
OfekBot (שיחה | תרומות)
32,748 עריכות
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 19:
===חשדות לפשעי מלחמה===
 
טוג'מן נחשד בקשר לפשעי-מלחמה המוניים נגד האנושות‏‏<ref>{{הערה|1=‏Radio Free Europe/Radio Liberty Newsline; Tudjman Would Have Been Charged by War Crimes Tribunal, November 10, 2000, Friday; http://www.rferl.org/newsline/2000/11/101100.asp]‏</ref>}}. גרהם בלוויט, אמר ש"היו ראיות מספקות להעמדת טוג'מן לדין לו היה בחיים".‏‏<ref>{{הערה|1=‏Agence France Presse (English); Tudjman would have been indicted by UN war crimes tribunal, November 8, 2000, Wednesday]‏</ref>}}. כתב האישום נגד הגנרל הקרואטי אנטה גוטובינה, שפרע פרעות בסרבים תושבי קראיינה, נוקב בשמו של טוג'מן כ"שותף מפתח לפשע"‏‏<ref>{{הערה|1=‏ [ICTY case no. IT-06-90-PT; Joinder Indictment against Ante Gotovina; 21 February 2007; Para 12 & 16; http://www.un.org/icty/indictment/english/got-jind070306e.pdf]‏</ref>}}.
 
===פולמוס מדיניות ההפרטה הקרואטית===
 
כנשיא, החל טוג'מן תהליך של הפרטת רכוש שהולאם בידי הרשויות של המדינה הקומוניסטית לשעבר, בלי שינוי של החוק שיתאים למהלך הזה. כך החל הליך שפער שסע בין המעמדות, כאשר האמידים וחברי-הממשלה נתנו העדפה לקרוביהם, וביצרו רכוש רב בידיהם שלהם בדרך זו, בעוד אבטלה ונישול גאו בקרב פשוטי העם. אישים רבי-השפעה אצלו ידיהם על רכוש לאומי שהופרט במחירים מופקעים, ואחר מחרוהו ביוקר. באותו זמן, טוג'מן עצמו ביצר רכוש רב לילדיו: בתו של טוג'מן, נבנקה, הואשמה בשחיתות‏‏<ref>{{הערה|1=‏"בת הנשיא המנוח מואשמת בפשע", ראו בזה: http://vijesti.hrt.hr/arhiv/2002/10/14/ENG.html . וכן הש' http://www.nacional.hr/articles/view/31361/ .‏</ref>}}.בנו תפס את מקום ראש השירות החשאי של קרואטיה בזמן נשיאות אביו. נכדו של טוג'מן היה מנהל בנק קאפטול, אך עזב לסרביה במות סבו.‏‏<ref>{{הערה|1=‏Vjesnik Newspaper - Politika section‏</ref>}} ‏‏<ref>{{הערה|1=‏לשחיתותו של טוג'מן ראו: http://www.aimpress.ch/dyn/dos/archive/data/2001/11029-dose-01-03.htm‏</ref>}}
 
===הכחשת שואה===
בשנת 1989 הוציא טוג'מן ספר אשר עורר פולמוס תחת הטענה שהוא מכיל טענות [[אנטישמיות]] והערות המגמדות את היקף [[השואה]]. הספר, "זוועות המלחמה או השממה של המציאות ההיסטורית" (Bespuća povijesne zbiljnosti), כולל עיון מחודש במלחמת-העולם השנייה. רוב רובו חסר כל סוג של חידוש, אך במספר נקודות מנסה טוג'מן לשנות את התפיסה הרווחת, לעתים בנועם ולעתים בגסות. טוג'מן מנסה למזער את חלקם של הקרואטים ברצח-העם שבוצע בקרואטיה נגד יהודים, צוענים וסרבים. הוא מנסה אף למזער את ממדי רצח-העם עצמו, ולהציג אותו כטבח ותו לא. לעומת זאת, הוא מעלה על נס את "השואה הקרואטית" שביצעו הפרטיזנים של [[יוסיפ ברוז טיטו|טיטו]] בקרואטים ומנסה לתת לגיטימיות לקיומה של [[קרואטיה היוגוסלבית#המדינה העצמאית של קרואטיה (1941 - 1945)|המדינה העצמאית של קרואטיה]], שהייתה ממשלת בובות בשליטה נאצית בהנהגת מפלגת [[אוסטאשה]].
טוג'מן הכריז , כי הוא אינו מאמין ש"5-6 מיליון" יהודים נספו במלחמת-העולם השנייה, ובכמה מקומות הזכיר את המספרים 4 מיליון‏‏<ref>{{הערה|1=‏Matthew White (2007). "Source List and Detailed Death Tolls for the Twentieth Century Hemoclysm" (HTML). Matthew White. Retrieved on 2007-09-26.
</ref>}} וכן 900,000 (ניו-יורק טיימס, 22 באפריל 1993).
יתרה מזאת, טוג'מן טוען כי היהודים למעשה מילאו חלק בניהול מחנות ריכוז. כך, למשל, הוא מביא לראייה את עדותו של ניצול מניצולי מחנה [[יאסנובאץ]], אנטה ציליגה <ref>{{הערה|1=‏ציליגה, מראשי המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית, הואשם אף הוא באנטישמיות וחלק זה של עדותו הוטל בספק, ראו [http://www.left-dis.nl/uk/cileng.htm על חייו של ציליגה באתר הקומוניסטי left-dis.nl].‏</ref>}} וווייסלאב פרניאטוביץ', ולמד ממנו לאמור כי היהודים היו קרתנים ואנוכיים, ובזזו את רכוש האסירים הלא-יהודים‏‏<ref>{{הערה|1=‏"A. Ciliga,"Sam kroz Europu u ratu ‏</ref>}} : "היהודים החזיקו בידם את השלטון במחנה עד 1944"(טוג'מן, עמ' 316). ציליגה וטוג'מן ייחסו התנהגות זו למורשת היהודית בת האלפיים המתבטאת בתנ"ך. דוגמה לדבריו:
{{ציטוט|תוכן="היהודים מעוררים קנאה ושנאה אך למעשה הם 'האומה האומללה ביותר בעולם' וכל מי שמנסה להראות שהם עצמם מהווים את מקור הטרגיה שלהם מתוייג כאנטישמי ומשמש מושא לשנאת היהודים"|מקור=טוג'מן, עמ' 320}}
 
בקשר ליאסנובאץ טוען טוג'מן את הדברים הבאים:
{{ציטוט|תוכן="כל זה מראה את הצורך לחקור בדרך אובייקטיבית את כל "מחנות האיסוף והעבודה", ועל-הכל יאסנובאץ... האמת ההיסטורית היא שהמחנה אורגן כ"מחנה עבודה", עם יחידות שדה ומפעל לרוב. ולמחנה הובאו קבוצות רבות של יחידים ואף מאה, סך-הכל עשרות-אלפי אנשים עכורי-מזל, שהובאו למחנה, אך רבים גם שוחררו ממנו, או שולחו למחנות עבודה בגרמניה. האסירים במחנה עבדו קשה...ואף עונו ולעתים נרצחו עבור הפרת-משמעת קלה שבקלות...בזו הדרך, כ-3-4 אלפים מתו ביאסנובאץ מידי האוסטאשה... בהעריכנו את המצב במחנה ותכליתו עלינו לזכור את ההנהלה הפנימית שבבסיסה עמדו אסירים שתיפעלו את המחנה...האסירים עבדו במספר מאחזי-חוות גדולים בין יאסנובאץ ו-[[סטארה-גרדישקה]], שבעליהן היו סרבים...כל המשרות הללו [ראשי-הקבוצות, קאפוס]...האסירים החופשיים אינם חיים במחנה אלא בעיירה יאסנובאץ בבתים פרטיים, והביאו את משפחותיהם עימם. לפיכך, יכלו לחיות בחופשיות עם משפחותיהם ביאסנובאץ, למעצבה, כל זאת מתייחס אך ליהודים ואין בלתם...במחנה היו 5-8 פעמים יהודים יותר מסרבים...הסרבים, בנוסף לסבלותיהם מן האוטאשה, סבלו מן היהודים: "יהודי נותר יהודי, גם ביאסנובאץ. במחנה הם שימרו את פגמיהם, שערו בהם עד היסוד: האנוכיות, התככים, היעדר-האמון, הקמצנות, והן סודיות ומיאון, הם תכונות המפתח שלהם...כמה מהפקידים במחנה היו יהודים, וכן היו חמושים ואף נטלו חלק ברציחות. יתרה מזאת, בידם החזיקו לא אחת "מטלות סלקציה", לאמור: סלקצית האסירים המיועדים לחיסול וגם להוצאה-להורג עצמה."|מקור=טוג'מן, עמ' 316-319}}
.עם זאת, הוא טוען כי במקום התנהל רצח של האוסטאשים עצמם לאחר המלחמה, בידי הפרטיזנים.‏‏ עם תאוריה זו, לה אין כל סימוכין, הרחיק לכת עד כדי שכנשיא רצה להכריז על האתר כעל "אתר זיכרון כללי לקורבנות קרואטיה במלחמת-העולם השנייה". כלומר, להנציח את הקורבנות ואת הרוצחים גם יחד <ref>{{הערה|1=‏[http://www.jasenovac.org/whatwasjasenovac.php "מה היה יאסנובאץ?"], באתר המכון לחקר יאסנובאץ.</ref>}}
יתרה מכל זה: טוג'מן האשים את ישראל ברצח-עם של פלסטינים, וסירב לקשרים רשמיים ישירים עימה. מצד שני, מעולם לא נקט עמדה נגד תופעות של אהדת-האוסטאשה בארצו, ואף שאף להשיב לאוסטאשה משהו מכבודם, כמי שהחלו בבניין העצמאות הקרואטית. הוא מינה ב-1992 את איבו רוויניצה, המושל האוסטאשי בדימוס אשר לדוברובניק, להיות שגרירו בארגנטינה, אלא שזו סירבה להכיר בו כשגריר.‏‏ הוא גם התייחס בסבר פנים טוב ל-[[דינקו שאקיץ']], שאותו הוא ביקר עוד בגלותו בארגנטינה, והביע את מורת-רוחו מן המשפט.<ref>{{הערה|1=‏ביקורות חריפות על טוג'מן בניו-יורק טיימס, בכתבות מה-2 במאי 1998, ומה-23 ביולי 2008. </ref>}}.הוא אף ניסה לעגן בחוק את מעמדם של הקרואטים כלאום של המדינה וליצור הפליה של-ממש של בני-מיעוטים. טוג'מן עורר תגובות חזקות אצל גופים ואישים: מדינת ישראל לא קיימה יחסים רשמיים של-ממש עם ממשלתו, אלי וייזל הכחיש מכל וכל שאי-פעם נפגש עימו, אפרים זורוף, ועיתונאים מערביים, ישראליים ואף קרואטיים יצאו בהתרסות ופולמוסים חריפים נגדו. אפילו במות טוג'מן נאמר עליו מצד אנשיו כי "הוא אכן היה [[מפלצות וחיות אגדיות|מפלצת]]... אך הוא היה המפלצת שלנו".‏‏ <ref>{{הערה|1=‏עוד פולמוס עיתונאי על טוג'מן: http://www.wsws.org/articles/1999/dec1999/tudj-d16.shtml ‏</ref>}}
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פרניו_טוג%27מן"