פרשת האי היווני – הבדלי גרסאות

בחקירתו, שמר גלעד שרון על [[זכות השתיקה]], וסירב למסור מסמכים ו[[קלטת שמע|קלטות]] שהיו ברשותו (ושהיו נחוצים גם לחקירת פרשות נוספות בהן היו מעורבים גלעד ואחיו [[עמרי שרון|עמרי]]). גלעד טען, [[חיסיון מפני הפללה עצמית|שהזכות להימנע מ[[הפללהמהפללה עצמית]] חלה גם על מסמכים וקלטות. המשטרה לא יכולה הייתה לפשוט על [[חוות שקמים]] עקב [[חבר הכנסת#חסינות חברי הכנסת|חסינות חברי כנסת]] של אריאל שרון. בהמשך נפתח מאבק ארוך ומייגע בין המערכת המשפטית לבין גלעד שרון בנושא זה. פעמיים עבר הנושא מ[[בית משפט השלום|בית משפט השלום]] ב[[פתח תקווה]] ועד [[בית המשפט העליון]]. שופטי בית המשפט העליון העבירו ביקורת קשה על גלעד, שהוא מתחמק ומתחכם ושאיננו פועל על פי הצו הקובע שעליו למסור את הקלטות ואת המסמכים. בסופו של דבר בית משפט השלום בפתח תקווה קבע שגלעד שרון אכן מסר כבר את המסמכים שהיו ברשותו.