קרב אקנומוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מקורות: מחיקת קישור שבור, עריכה
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 26:
[[המלחמה הפונית הראשונה]] ([[264 לפנה"ס|264]]-[[241 לפנה"ס]]) החלה כהתערבות צבאית של הרומאים והקרתגים במלחמתו של [[היירון השני|היירון]] שליט [[סירקוסאי]] על השליטה בעיר [[מסינה|מסנה]] שב[[סיציליה]]. עד מהרה גלש הסכסוך למאבק בין שתי המעצמות - היבשתית והימית - על השליטה באי כולו, אך גם לאחר שמונה שנות לחימה ביבשה ובים לא הצליחו הצדדים להכריע האחד את יריבו. על אף תבוסתם בקרבות הימיים ליד [[קרב מילאי (260 לפנה"ס)|מילאי]] ו[[קרב טינדאריס|טינדאריס]], נותרה השליטה בים בידי הקרתגים. אוניותיהם הוסיפו להעביר באין מפריע תגבורות צבא ואספקה מקרתגו שב[[אפריקה]] אל הערים הפוניות שבסיציליה, וציים המלחמתי היווה איום מתמיד על הנתיב הימי החיוני לרומאים בין איטליה לבין צבאותיהם שמעבר למצר. למרות עליונותם בשדה הקרב הבינו הרומאים, כי כל עוד שולטים הקרתגים בים לא יוכלו לסלקם מן האי, ועל כן החליטו להעביר את המלחמה לאפריקה ולהכריע שם את קרתגו בקרב יבשה.
 
[[פוליביוס]], ההיסטוריון היווני בן המאה ה-2 לפנה"ס, כותב כי "משימת הרומאים הייתה להפליג אל לוב (אפריקה)... שמאבק הקרתגים יהא לא למען סיציליה אלא למענם הם ולמען ארצם."<ref>{{הערה|1=פוליביוס, ספר ראשון, 26. (המובאות בתרגומו של ד"ר מאיר שש.)</ref>}} הקרתגים הבינו במידה שווה, כי אם ינחת צבא רומאי באפריקה ייחרץ לא רק גורל עריהם בסיציליה אלא גם גורל קרתגו עצמה, ועל כן החליטו להשמיד בקרב ים את צי חיל המשלוח.
 
==ההכנות לקרב ומניין הכוחות==
הרומאים כינסו 330 [[חמש-חתרית|חמש-חתריות]] ומספר לא ידוע של אניות משא ([[מובלת סוסים|מובלות-סוסים]]), ובקיץ 256 לפנה"ס הפליג הצי מאיטליה אל אקנומוס שבחוף הדרומי של סיציליה, שם חנה הצבא. הצי הקרתגי, שמנה 350 חמש-חתריות, יצא מאפריקה ועגן ליד [[הראקליה מינואה]], כ-25 קילומטרים מערבית ל[[אגריג'נטו|אקרגס]]. פוליביוס, המקור העיקרי לידיעותינו על הקרב, מוסר כי בכל אוניית-מלחמה רומית היו 300 חותרים ואנשי צוות ו-120 חיילים, וסך כל חיל המשלוח מנה לדבריו כמאה וארבעים אלף איש. לפי חשבונו, היו לקרתגים - בהתאם למספר אניותיהם - מאה וחמישים אלף איש ויותר.<ref name{{הערה|שם="book">|1=שם, ספר ראשון, 26.</ref>}}
 
קרוב מאוד לוודאי, כי פוליביוס שגה באומדן מספר האנשים בצי הקרתגי. הרומאים התכוננו "הן לקרב ים והן לפלישה לארץ האויב", ולכן מספר החיילים שעל סיפון כל אחת מאוניותיהם היה גדול פי שלושה ויותר מן המקובל באותה תקופה. הקרתגים, לעומתם, התכוננו לקרב ים בלבד, שבו יוכלו אוניותיהם מהירות התנועה והתמרון לנגח את אוניות הרומאים ולהטביען. כוחם לא היה בלוחמת סיפונים, ואמנם לא לכדו ולו אונייה אחת במהלך הקרב. פוליביוס כפל את מספר אניות הקרתגים ב-420 (300+120) וכך הגיע למספר של מאה וחמישים אלף בקירוב. גודלו של הכוח הקרתגי צריך להיות אפוא נמוך הרבה יותר, בין 110 אלף ל-120 אלף איש.
שורה 36:
ההפלגה בים הפתוח כרכה בחובה סכנות רבות ולא מצד איתני הטבע בלבד. במרחבי הים יכלו אוניות הקרתגים המהירות להוציא לפועל את תמרוני הניגוח בהם הצטיינו - איגוף, פריצה וכיתור. אוניות הרומאים, לעומת זאת, היו כבדות-מבנה ומהירותן נמוכה מן הרגיל בשל החיילים הרבים שהתגודדו על סיפוניהן. זאת ועוד, הרומאים נדרשו גם לגונן על מובלות הסוסים, שהיו אוניות משא איטיות מונעות במפרש. לפיכך ערכו את אוניותיהם לא בשורת חזית אחת או כפולה, כמקובל, אלא בצורת משולש.
 
הם חילקו את כלל הצי לארבע שייטות. השייטת הראשונה, ובראשה [[רב-חתרית|שש-חתרית]] בפיקוד הקונסול [[לוקיוס מאנליוס וולסו]] (Lucius Manlius Vulso), נערכה בטור אלכסוני כשחרטומי האוניות אל מול האויב ויצרה את הצלע הימנית הקרובה לחוף. בראש הטור האלכסוני השני ניצבה שש-חתרית נוספת, בפיקוד הקונסול השני, [[מרקוס אטיליוס רגולוס]] (Marcus Atilius Regulus), ומאחוריה אוניות השייטת השנייה. את בסיס המשולש יצרה השייטת השלישית, ערוכה בשורה חזיתית; אוניותיה גררו את מובלות-הסוסים, שכן בלתי אפשרי לנהל קרב ימי כשאוניות משא, התלויות בחסדי הרוח, משוטטות הנה והנה בזירת הלחימה. מאחורי מובלות-הסוסים הוצבה השייטת הרביעית בשורה חזיתית ארוכה יותר, שבלטה משני אגפי השייטת השלישית ואוניות המשא שלפניה. משתפסו האוניות את מקומן, קיבל המערך צורת "טריז, שקודקודו פתוח ובסיסו סגור היטב, והוא יעיל ורב-תועלת וכמעט שלא ניתן לשבירה".<ref name{{הערה|שם="book"/>}}
 
מיד עם הגיע הידיעה לאוזני הקרתגים על יציאת האוניות הרומאיות לים, הזדרזו ושטו לעברן. עם התקרבם ראה [[חמילקרת (256-262 לפנה"ס)|חמילקרת]], מפקד הצי הקרתגי, את המערך הרומאי המשולש שבאחוריו נגררות מובלות-הסוסים, החליט לנצל חולשה זו וסידר את אוניותיו בהתאם. שלושה רבעים ממספר אוניותיו חילק לשתי שייטות והציב אותן בשורה חזיתית. את הרבע הנוסף העמיד בשורת חזית בצדו השמאלי של המערך, כשהיא נוטה בזווית לעבר היבשה. השייטת הימנית, בפיקודו של חנו, נפרשה הרחק אל הים הפתוח, ובה הועמדו המהירות שבחמש-חתריות, המתאימות לביצוע תנועות איגוף וכיתור. חמילקרת עצמו התייצב באמצע המערך בפיקוד השייטת המרכזית.