קרב אקנומוס – הבדלי גרסאות

[[המלחמה הפונית הראשונה]] ([[264 לפנה"ס|264]]-[[241 לפנה"ס]]) החלה כהתערבות צבאית של הרומאים והקרתגים במלחמתו של [[היירון השני|היירון]] שליט [[סירקוסאי]] על השליטה בעיר [[מסינה|מסנה]] שב[[סיציליה]]. עד מהרה גלש הסכסוך למאבק בין שתי המעצמות - היבשתית והימית - על השליטה באי כולו, אך גם לאחר שמונה שנות לחימה ביבשה ובים לא הצליחו הצדדים להכריע האחד את יריבו. על אף תבוסתם בקרבות הימיים ליד [[קרב מילאי (260 לפנה"ס)|מילאי]] ו[[קרב טינדאריס|טינדאריס]], נותרה השליטה בים בידי הקרתגים. אוניותיהם הוסיפו להעביר באין מפריע תגבורות צבא ואספקה מקרתגו שב[[אפריקה]] אל הערים הפוניות שבסיציליה, וציים המלחמתי היווה איום מתמיד על הנתיב הימי החיוני לרומאים בין איטליה לבין צבאותיהם שמעבר למצר. למרות עליונותם בשדה הקרב הבינו הרומאים, כי כל עוד שולטים הקרתגים בים לא יוכלו לסלקם מן האי, ועל כן החליטו להעביר את המלחמה לאפריקה ולהכריע שם את קרתגו בקרב יבשה.

 

 

==ההכנות לקרב ומניין הכוחות==

 

קרוב מאוד לוודאי, כי פוליביוס שגה באומדן מספר האנשים בצי הקרתגי. הרומאים התכוננו "הן לקרב ים והן לפלישה לארץ האויב", ולכן מספר החיילים שעל סיפון כל אחת מאוניותיהם היה גדול פי שלושה ויותר מן המקובל באותה תקופה. הקרתגים, לעומתם, התכוננו לקרב ים בלבד, שבו יוכלו אוניותיהם מהירות התנועה והתמרון לנגח את אוניות הרומאים ולהטביען. כוחם לא היה בלוחמת סיפונים, ואמנם לא לכדו ולו אונייה אחת במהלך הקרב. פוליביוס כפל את מספר אניות הקרתגים ב-420 (300+120) וכך הגיע למספר של מאה וחמישים אלף בקירוב. גודלו של הכוח הקרתגי צריך להיות אפוא נמוך הרבה יותר, בין 110 אלף ל-120 אלף איש.

ההפלגה בים הפתוח כרכה בחובה סכנות רבות ולא מצד איתני הטבע בלבד. במרחבי הים יכלו אוניות הקרתגים המהירות להוציא לפועל את תמרוני הניגוח בהם הצטיינו - איגוף, פריצה וכיתור. אוניות הרומאים, לעומת זאת, היו כבדות-מבנה ומהירותן נמוכה מן הרגיל בשל החיילים הרבים שהתגודדו על סיפוניהן. זאת ועוד, הרומאים נדרשו גם לגונן על מובלות הסוסים, שהיו אוניות משא איטיות מונעות במפרש. לפיכך ערכו את אוניותיהם לא בשורת חזית אחת או כפולה, כמקובל, אלא בצורת משולש.

 

 

מיד עם הגיע הידיעה לאוזני הקרתגים על יציאת האוניות הרומאיות לים, הזדרזו ושטו לעברן. עם התקרבם ראה [[חמילקרת (256-262 לפנה"ס)|חמילקרת]], מפקד הצי הקרתגי, את המערך הרומאי המשולש שבאחוריו נגררות מובלות-הסוסים, החליט לנצל חולשה זו וסידר את אוניותיו בהתאם. שלושה רבעים ממספר אוניותיו חילק לשתי שייטות והציב אותן בשורה חזיתית. את הרבע הנוסף העמיד בשורת חזית בצדו השמאלי של המערך, כשהיא נוטה בזווית לעבר היבשה. השייטת הימנית, בפיקודו של חנו, נפרשה הרחק אל הים הפתוח, ובה הועמדו המהירות שבחמש-חתריות, המתאימות לביצוע תנועות איגוף וכיתור. חמילקרת עצמו התייצב באמצע המערך בפיקוד השייטת המרכזית.